ר"ח תשרי ר"ה
'תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם... ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם' וכו' (ר"ה י,ב-יא,א). לשיטת ר"י העולם נברא בניסן, אם כך אז מה פתאום ר"ה הוא בתשרי, לכאורה היה צריך להיות בניסן? הר"ן (בתחילת ר"ה) מסביר שבאמת ר"ה בתשרי לשיטת ר"י זה לא בגלל שבו נברא העולם, אלא משום שביוה"כ משה ירד מסיני (בפעם השלישית) ואז נתנה מחילה לישראל. לכן רצה הקב"ה לסמוך את הדין ליוה"כ, ולכן נעשה ר"ח תשרי לר"ה. ר"ת (ר"ה כז,א. תוס' ד"ה 'כמאן') מסביר שיש לחלק בין הבריאה בפועל של העולם, שזה היה בניסן (כשיטת ר"י) לבין שהעולם עלה במחשבה להיבראות, שזה היה בתשרי. ממילא לכן ר"ה בתשרי כנגד הזמן שעלה במחשבה (ראה הסבר עמוק ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). רש"י (ר"ה יב,א. ד"ה 'חכמי') מעמיד כמו הר"ן, שהעולם נברא בניסן, אולם ר"ה הוא בתשרי. בפשטות לא משמע שסובר כר"ת, שאחרת היה אומר זאת, אלא מסתימת לשונו משמע שר"ה לא קשור בבריאת העולם, כמו שהסביר הר"ן. אלא שרש"י לא מסביר מה המיוחד בזמן ר"ה, אם אינו יום הבריאה, מדוע הוא ראש השנה לשנים. בפשטות י"ל שסובר כר"ן שהסיבה היא שהוא סמוך ליוה"כ. אולי אפשר לומר שהטעם קשור לעלייתו השלישית של משה לסיני, שבו ניתנה הסליחה, יחד עם לוחות הברית. כמו שהתגלה בשיאו ביוה"כ כשירד מסיני. שזמן הארבעים יום אלו קשורים לסליחה. לכן ה' עשה את הדין בר"ה, שכך מצד אחד זהו זמן מסויים (ולא סתם תאריך) ומסמל התחלה (תחילת החודש), ולא עשה בר"ח אלול כי אז רק עלה, אלא בתשרי שזה כבר בשיא עניין המחילה, ולכן עשה את הדין בר"ח תשרי. או שאין זה ראוי למחול לכתחילה ללא תשובה, לכן נתן עשרה ימים שבהם יחזור אדם מדרכו הרעה. לכן הסליחה הגמורה היא ביוה"כ, שזהו שיא הזמן, אלא שנתן עשרה ימים לשוב בתשובה, ולכן אלו ימי דין, ר"ה ויוה"כ, שכך יגרום לאדם לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה. אולי אפשר עוד שמשה עלה לסיני שלוש פעמים, שקיבלנו את התורה בהיותנו בנ"י, כהמשך האבות, וגם הסליחה על הפגיעה בזה (ע"י העגל) נעשתה בעליה לסיני, והסליחה באה בזכות האבות (כמו שמשה הזכירם) לכן היו שלוש עליות להר, כנגד שלושה האבות. אולם יש עניין גם של האמהות, כיון שבני זוג הם שלמות אחת, וכן היהדות עוברת דרך האם, ולכן גם הן קשורות כמו האבות. לכן משה היה בסיני ארבעים יום, כנגד ארבע אמהות (ומתגלה בצורת עשרות כרמז לעשרת הדברות). ממילא אם נאמר כך, אז לכל אחת מהאמהות יש עשרה ימים כנגדה. הן קשורות לכל זה בהיותנו צאצאיהן (שהן אמהותינו) לכן הסדר הוא ע"פ ההולדה, ויוצא שרחל היא האחרונה (שהולידה אחרונה) ובכ"א היא גם האחרונה בסדר החתונות (שלאה לפניה) כך שהיא האם האחרונה. יוצא שהארבעים יום האחרונים זה כנגד רחל, ולכן בהם יש ימי דין (בתחילה ובסוף). מדוע? מרחל יצא יוסף שהוא עיקר הכוח של הלחימה בעשו: 'בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני: כתיב (בראשית ל, כה) "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף" וגו' מאי שנא כי אתיליד יוסף? אמר ליה: ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" וגו'' (ב"ב קכג,ב). שלעתיד יוסף יכה את עשו, שהוא כוח הרשעה בעולם, כמו שחז"ל קוראים להם: 'מלכות הרשעה'. לכן גם עמלק שהוא שורש הטומאה בעולם, שלכן ה' נשבע בשמו שלא יהיה השם והכיסא שלם עד שימחה עמלק (רש"י. שמות יז,טז), הוא מעשו. לכן ימי הדין, שבהם מתגלית מלכותו של ה' בעולם, קשורים עם מחיית כוח הטומאה בעולם, שזה קשור לביטול כוח עשו, וזה קשור ליוסף ומתגלה בהקשר לקדושה בעולם, שזה בהורדת הלוחות השניים (שאז התורה ירדה לקיום בעולם [שלא כראשונים שנשברו]), בזמן שכנגד רחל, שזהו עשרה ימים אחרונים שעשה משה בסיני. עוד אפשר שישנם ארבעה מלכויות בעולם, כשהאחרונה היא אדום, שלאחריה תהיה הגאולה השלמה, "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד,ט). לכן בר"ה שבו ממליכים את ה' בעולם זה קשור בשורשו לשלמות שלעתיד לבא. במתן תורה קיבלנו את התורה כדי לתקן את העולם, ולכן כל הקדושה בעולם קשורה לזמן ההוא בשורשה (לכן: 'אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה' [אבות ו,ב] שכל יום קשור לכוח ממתן תורה). לכן גם תיקון העולם שבמשך הגלויות שהעולם מתגלגל איתם, קשור לזה. לכן בעשרת הימים האחרונים, זה כנגד אותה מלכות הרשעה, שיוצא כוח ממתן תורה לנצחה ולגלגל מזה קדושה בעולם. לכן הזמן של ר"ה שקשור בהמלכת ה' בעולם (כמלך השופט את כל הארץ) [וגם ידון את הרשעים שהזיקו לישראל בעולם] זה במיוחד בזמן הזה. אולי גם הארבעים יום זה כנגד ארבע רוחות השמים, שמחברים את התורה (שמרוכזת בעשרת הדברות) לכל העולם. בסוף משה הוריד את הלוחות, שיש בזה הורדת השכינה לעולם (שהשכינה עברה מסיני למשכן ששם הלוחות, וע"י התורה מקדשים את העולם לשכינת ה'), ובכלל בהורדת התורה הגיעה היכולת לקדש את העולם ע"י התורה. לכן זה כנגד רוח מערבית: 'ורבי אבהו אמר: שכינה במערב' (ב"ב כה,א). לכן עשרת הימים כנגד השכינה בעולם, ולכן אז ראוי להיות ימי דין הקשורים במלכות ה' בעולם, ובו שופטים על מעשינו בתורה ומצוות ותיקון העולם. אולי אפשר שישראל נמשלו ללבנה, ולכן כעין רמז שאנו מתחדשים, כמו הלבנה שמתחדשת אז, כך אנו מתחילים שנה חדשה (מתחדשים). לכן בארבעים יום האחרונים שהיה משה בסיני, דווקא בר"ח תשרי יש עניין זה (שלא כר"ח אלול שרק עלה אז) ולכן אז ר"ה. אולי אפשר שהעולם נברא בניסן, אולם מקור הבריאה היא: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י. בראשית א,א). כיון שהיה על בנ"י מידת הדין להשמידם, היה בזה ביטול מקור כוח העולם (אמנם ה' אמר למשה שממנו יצא מחדש במקום בנ"י, אלא שמשה סירב. ובכ"א יש בבנ"י חשיבות של כוח העולם, גם אם היה יכול לעבור למשה). לכן ביוה"כ שבו ניתן הסליחה, והוא קשור בהורדת הלוחות השניים (שזהו גם תורה), אז שניהם יחד גורמים שיחשב כזמן הקשור למקור כוח קיום העולם, ולכן בו הדין על קיום העולם, כאילו נברא אז. וזה ביוה"כ אבל כיון שקשור להורדת הלוחות, אז כנגד עשרת הדברות ניתנו עשרה ימים של תשובה, שבתחילתם ובסופם דין. אולי אפשר לומר שבנ"י חזרו בתשובה כשמשה היה בסיני בפעם השלישית (כעשיה לכפרה במעשיהם, במקביל למשה שעלה לקבל את הלוחות השניים ולכפר בזה) ובמיוחד הקפידו מר"ח, שראו בזה זמן הצמוד וקשור להורדת הלוחות והכפרה, ולכן אז התחזקו יותר, ונעשה כוח חזק יותר לכפרה, ולכן נקבע ר"ה בר"ח זה, שיש בו קשר לכפרה במעשה התשובה שלנו. וכיון שיש בו דין, אז הוא כתחילת השנה, ולכן נחשב ר"ה.