בס"ד

שמעתי לצערי לא מעט סיפורים על אנשים שהתקררו באמונה והתרחקו מתורה ומצוות לאחר ששמעו שרב פלוני או צדיק אלמוני עשה עבירה כזאת אחרת, בין אם מפורסם בין אם לאו ובין אם זה פורסם בתקשורת בין אם ראו זאת במו עיניהם, ומדובר כאן בטעות טראגית בה האדם משחק לידיו של היצר הרע, עוזר לו להשתלט עליו, מאפשר לו לנצח אותו במאבק הכי חשוב בחיים, ובכך עלול לאבד את העולם הבא שלו וכל זאת בעקבות אי אילו תירוצים קלושים וסיבות חלושות.

ברצוני להוכיח בעה"י באופן חד משמעי שמצבים כאלה לא אמורים להוות כלל מדד לרמת האמונה והדבקות של האדם ב-ד' יתברך ולרצונו לשמור תורה ומצוות.

משל למה הדבר הדומה למלך בשר ודם שנחשב לצדיק, המוסרי והטוב ביותר שהאנושות ידעה בכל הזמנים והמובנים. היו לו 120 שרים בכירים בעלי תפקידים ותחומי התמחות שונים. ביום בהיר אחד התפרסם כי לא פחות מעשרה מבין כל אותם שרים עתידים לעמוד למשפט לאחר שנתפסו בקלקלתם, כל אחד בצורה אחרת שמהוה פגיעה קשה ובגידה חמורה במלך שמצדו לא החסיר מהם דבר בכל דבר ועניין.

האם יתכן שאפילו אחד מתושבי הממלכה ישנה את יחסו ואהבתו כלפי מלכו ויעלה על דעתו שאם כך קרה, הדבר מעיד על כך שהמלך עצמו אינו ראוי לתפקיד או שיש בעיה עם המלך עצמו בטענה שאין עשן בלי אש? כמובן שלא, מאחר וכולם מכירים את מלכם ומבינים שבזמן ששאר השרים השתמשו בתבונה בזכות הבחירה החופשית שניתנה לכל בני האדם כדי לעשות את הטוב והישר עבור המלך וכל ממלכתו, אותם עשרה בחרו להשתמש באותה זכות בדיוק באופן הפוך לגמרי, שהרי זה כלל לא מובן מאליו שכל בני האדם בעולם יבחרו בטוב אם יקבלו אפשרות לבחור בינו לבין הרע אף אם הם מבחירי העם, ובאותו מקום בו קבוצת השרים הראשונה הצליחה הקבוצה השניה נכשלה. הדבר כלל לא מלמד ולו חצי דבר שלילי על המלך אלא רק על אותם שרים ועל אופים החלש, מערכת השיקולים וקבלת ההחלטות המוטעית שלהם, היצר הרע שבוער בקרבם, חוסר היכולת שלהם לדחות סיפוקים ולהתגבר על תאוות אסורות ונסיונות, ורמת הנאמנות הירודה שלהם אפילו ביחס לדברים החשובים להם ביותר.

בהלכות שמירת הלשון בנושא שידוכים, אם נציג מטעם משפחת הכלה שואל את חברו של החתן המיועד להתחתן איתה, וידוע באופן ברור שמדובר באדם לא נאמן שמתנהג כמו "פרפר", היינו מדבר עם זאת נפגש עם ההיא, עובר לאחרת וחוזר חלילה, מותר לו לספר על כך כדי שאותה בחורה לא תיפול בפח ולא תסבול. וכעת ננסה לחשוב מה היה קורה אם הם היו מתחתנים בסופו של דבר ואותו חתן לא היה מצליח להתגבר על יצרו ובוגד בה באחת ההזדמנויות הראשונות. האם יתכן לומר שאחד מכל בחורי הישיבה בה למד החתן יטיל ולו טיפת אשמה באשתו ויחשוב לעצמו שאולי היא לא התייחסה אליו יפה, זלזלה בו או לא נתנה לו מספיק חום ואהבה או שמא לא העניקה לו אוזן קשבת ולא התחשבה בדעותיו ורצונותיו? בשום פנים ואופן לא. כולם יבינו שזה אותו אדם שהכירו שעדיין לא עשה עבודה עצמית וטרם תיקן את עצמו בנושא הזה, החתונה לא שינתה אותו בינתיים וכשניצב בפני נסיון לא עמד בו, כשבאותה מידה התרחיש הזה לא היה נמנע אם הוא היה מתחתן עם כל אחת אחרת, ויוצא מכאן שגם בדוגמא הזאת לא שייך להפנות אצבע מאשימה כלפי האדם שנפגע, בין איש ובין אישה.

מי שבאמת מכיר ולו במעט את מלך מלכי המלכים יודע שבשונה מבני אדם הוא לעולם לא טועה וכל מה שעושה עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות הוא לטובה בין אם ניתן להבין זאת בשכל האנושי המוגבל של האדם ביחס לחכמה האלוקית האינסופית ובין אם לאו.

גם אם יפורסם שאחד מגדולי הרבנים כפר בתורה כולה או חטא באחת מהעברות החמורות ביותר ח"ו זה לא אמור להכתים את מי שברא אותו, בדיוק כשם שכאשר רואים אדם שבגדיו התלכלכו בקטשופ, בשוקולד או בכל דבר אחר אף אחד לא יחשוב שיש בעיה במנגנון של בקבוק הקטשופ או במרקם של הרוטב או תקלה בעטיפה של השוקולד או בהרכב החומרים שלו אלא יבינו בפשטות שאותו אדם מיהר, לא נזהר מספיק או שהתינוק שלו לכלך את בגדיו מבלי ששם לב לכך.

העובדה שהבורא ב"ה קבע כחוק בבריאה שלכל בני האדם תהיה זכות בחירה חופשית לא זאת בלבד שאינה מעידה על חולשתו כי אם על עצמתו וגדולתו, מאחר ואמנם יש לא מעט רשעים בעולם שרמתם הרוחנית פחותה מזאת של בהמה ומשועבדים להבלי העולם הזה, אך עדיין עצם העובדה שבכל הדורות היו צדיקים רבים מאוד שניצלו את זכות הבחירה שניתנה להם כדי לעשות את הטוב והישר בעיני ד' והיו מוכנים למסור את נפשם למענו יתברך בכל רגע נתון, וזה מהוה מדד הרבה יותר מדויק לגדולתו של הבורא ב"ה, שהרי מי ששקוע בטינופת ובזוהמה יודע היטב עד כמה בכוחן לכבול ולשעבד את האדם אליהן ועד כמה קשה להתנתק מהן, והעובדה שאותם צדיקים מוותרים באופן מוחלט על אותם הנאות אסורות ובילויים מפוקפקים שעבור בני אדם רבים מהוים כעיקר תכלית חייהם, ולא זאת בלבד אלא שהיחס הנפשי שלהם כלפיהם הוא של סלידה או אדישות כדי לעבוד את ד', לעשות את רצונו ולהתבטל אליו יתברך, מלמדת בצורה מדהימה על עצמת האמת ואור האינסוף יחד עם כל מה ששייך אליו יתברך, כפי שזר לעולם לא יבין זאת אלא אם הוא בעצמו יתחיל במסע לחיפוש האמת כשבמסגרתו יזכה להכיר את בוראו וגם את עצמו ומתוך כך יראה את כל הפרטים בבריאה באור אחר, אור האמת האלוקית, בשונה מהשקר בו הוא אחז שהוא פועל יוצא של כל המראות והקולות שחדרו אליו בדרכים משובשות מאנשים לא תמימים ואמצעים לא כשרים. האמת תכבוש אותו באחת, שנאמר: "דברי אמת ניכרים", אך עדיין הוא יצטרך להיות מספיק אמיץ כדי להתאים את עצמו לאותה אמת אלוקית כפי שתתברר לו וגם פה לא מדובר בדבר שהוא מובן מאליו, כאשר מצב כזה מעמיד את האדם בפני נסיון החיים החשוב והקשה מכולם שעתיד לחרוץ את דינו בעולם הבא וגם בעולם הזה, האם לבחור בבורא עולם, בתורה ובמצוות או להישאר ברפש ובשקר, השותפים הקרובים והטובים ביותר שהיו לו עד עתה, מאחר וזאת ההחלטה החשובה מכולן במסגרת זכות הבחירה אותה קיבל מהבורא ב"ה כדי שיוכל לקבל עליה כמו על כל החלטה טובה, מעשה חיובי דיבור כשר ומחשבה טהורה שכר אדיר ואינסופי שלא ניתן לתאור מילולי והבנה באמצעות שכל אנושי.

לאחר תקופה קצרה מאוד יתקשה להבין איך בכלל התקשה לבחור בין הדבר הטוב ביותר לדבר הגרוע ביותר, שהרי לא היה עולה על דעתו להתלבט ולו לחלקיק שניה אם היו מציעים לו לקבל את היהלום היקר ביותר בעולם או לחלופין לשתות רעל קטלני ביותר, אלא שאם האדם נמצא עמוק בתוך החושך מאז שהוא זוכר את עצמו, גם אם יראו לו אור וינסו לשכנע אותו לצאת אליו זה יראה חשוד בעיניו מאחר, לא כי זה לא טוב אלא בגלל שזה שונה מכל מה שהוא מכיר ולרוב בני האדם לא קל להפסיק הרגלים קדומים ולשנות את טבעם, ומכאן מובן הטעם למה שאמרו חז"ל שמי שהצליח לתקן מידה אחת בנפשו גדול יותר ממי שסיים ללמוד את כל הש"ס, שהרי אדם שהצליח לשנות את טבעו ולו בעניין אחד ותיקן מידה אחת הוכיח בכך עד כמה הוא שייך למציאות הנצח האינסופית של ד' יתברך מאחר והצליח לפעול אפילו בעולם השפל והשקרי הזה במושגי האמת והקודש של העולם הבא.