"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם. ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקמו. ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא. ורגמהו כל אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו" (דברים כא,יח-כא). 'תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב' וכו' (סנהדרין עב,א). בבן סורר ומורה יש הגיון מצד מעשיו, אולם נראה שזה לא רק קשור למעשיו, אלא יש בזה גם קשר לחטא עץ הדעת. בגמ' מובא לפני זה בהקשר לרעה של היין, שנח השתכר ומה עשה לו חם. ממשיכה הגמ': '"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" אמר רב חסדא אמר רב עוקבא, ואמרי לה מר עוקבא א"ר זכאי: א"ל הקב"ה לנח: נח לא היה לך ללמד מאדם הראשון, שלא גרם לו אלא יין?! כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה. דתניא, ר"מ אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין' וכו' (שם ע,א-ב). אמנם זה נאמר על נח, אבל נראה שאולי זה חל גם על בן סורר ומורה שמביא קלקול מהיין, אז גם אצלו חלה אותה הטענה כמו אצל נח (ולכן מובא בגמ' במקום שמדובר על בן סורר). ממילא אם כך אז לבן סורר ומורה יש קשר לחטא עץ הדעת, ולכן הוא מתחייב מיתה כמו שהוזהר אדם הראשון: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב,יז). בתורה מובא: "ויקח ה' אלקים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" (שם, טו-יח). כך גם בבן סורר ומורה החשש הוא שיבוא ללסטם את הבריות, והרי אם הייתה לו עבודה לא היה יוצא ללסטם, אלא היה מתפרנס משל עצמו, וגם לא היה גונב משל אביו, אלא קונה לעצמו (אלא שגונב משל אביו, וימשיך ללסטם אחרים כדי שיהיה לו ממון לתאבונו). לכן בפס' מובא שה' נתן לאדם הראשון לעבוד ולשמור את הגן, ונתן לו לאכול מפירות הגן, שזהו כשכרו. ושם מוזכר שמעץ הדעת טוב ורע לא יאכל כי ימות, כמו אותו בן סורר ומורה שמעוות את הטוב לרע, מנצל את הוריו, וסופו שיצא לתרבות רעה של לסטים. במקום לעשות את הישר והטוב, לעבוד ולהתפרנס (ויש בזה מעלה של תיקון עולם) הוא עושה את הרע, מלסטם את הבריות. במקום שהממון יהיה קשור אצלו לקדושה (כמו שמביא היהודי הקדוש שהממון של הצדיק קשור לקדושתו, ולכן יעקב חזר על פכים קטנים, ובנ"י הצטוו לקחת ממון כתשלום שכרם ממצרים, כיון ששייך לקדושתם [כנראה משום שהכסף של האדם מיועד לשימושו בעולם, ולכן מעשי הקדושה שלו קשורים לממונו, שעוזר לו לתקן בעולם]) אצל בן סורר ומורה זה קשור לרעה, ללסטם את הבריות ואף להגיע לרציחתם. אח"כ מובא על הצורך של האדם באשה, שזה מתגלה גם אצל בן סורר ומורה: '"כי תצא למלחמה" שנו רבותינו: מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה. "וראית בשביה" וגו', "וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה" כדי שלא תמצא חן בעיניך. מה כתיב בתריה? "כי תהיין לאיש שתי נשים" וגו'. שתים בבית, מריבה בבית. ולא עוד, אחת אהובה ואחת שנואה, או שתיהן שנואות. מה כתיב אחריו? "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה". כל מאן דנסיב יפת תאר, נפיק מנייהו בן סורר ומורה' (תנחומא "כי תצא" סימן א). [נראה שבתורה קודם לדין אשת יפת תואר מובא דין עגלה ערופה, שזה על שמצאו מת שנרצח בדרך, כך שאולי זה סמוך לרמז שמי שלוקח אשת יפת תואר סופו לבן סורר ומורה, שמומת כדי שלא יעמוד וילסטם את הבריות ויגיע לרצח]. הרי שקשור בשורשו לעניין אשת יפת תואר, שחשק בה, כעין שה' אמר שאדם צריך שיהיה לו אשה (רק שביפת תואר זה בצורה רעה). ונאמר "עזר כנגדו", '"עזר כנגדו" - זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם' (רש"י) שזהו כעין גילוי של אחת אהובה ואחת שנואה מאשת יפת תואר. ואח"כ מובא חטא עץ הדעת, כמו שהבן סורר חוטא ביין, שהגפן הוא עץ הדעת. מובא בגמ': 'היה ר' יהודה בן תימא אומר: אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין. הציץ בו נחש וראה בכבודו ונתקנא בו' (סנהדרין נט,ב). הרי שכל החטא של עץ הדעת מקורו בקנאה של הנחש על שאדם הראשון אכל בשר ויין, כך גם בבן סורר ומורה הוא אוכל בשר ושותה יין. וכמו שהנחש קינא ורצה לעצמו, ולכן הלך להחטיא את האדם כדי להרגו, כך בבן סורר הוא רוצה לעצמו ולכן חוטא-גונב, וסופו שיגיע להרג. 'רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה, אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי טעמא? דאמר קרא: "איננו שומע בקלנו" מדקול בעינן שוין, מראה וקומה נמי בעינן שוין. כמאן אזלא הא דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. כמאן? כרבי יהודה. איבעית אימא, ר' שמעון היא. דתניא, אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב דרוש וקבל שכר' (סנהדרין עא,א). לדברנו מובן שהבן סורר צריך שהוריו יהיו שווים, כמו שבאדם הראשון האשה נלקחה ממנו, וקודם היו מאוחדים: ' א"ר ירמיה בן אלעזר: דיו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון. שנאמר (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני" כתיב (בראשית ב, כב) "ויבן ה' אלהים את הצלע" וגו'' (עירובין יח,א), ממילא הם היו שווים לגמרי, וכך צריך להיות אצל בן סורר ומורה. (הלימוד שהם שווים הוא מכך שקולם שווה, כיון שהקול הוא שגרם לחטא, שהאשה דברה עם הנחש). במציאות כיון שאדם חטא רק לאחר שהופרדה חוה, שבלי זה לא היו מגיעים לחטא (כיון שקודם הנחש החטיא אותה, שלא היה יכול להחטיא ישר את האדם), כך גם בן סורר במציאות לא מגיע לחטא, לא מגיע למציאות שקיים בן סורר ומורה. ולמ"ד שלא היו שני פרצופים, הוא לומד: 'דר' אבהו רמי: כתיב "זכר ונקבה בראם" וכתיב (בראשית א, כז) "כי בצלם אלקים ברא אותו"? בתחלה עלתה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד' (שם), כך בבן סורר צריך להיות מאוחדים כמו שעלה במחשבה שיבראו שנים מאוחדים ('זכר ונקבה בראם - משמע מתחילת בריאתו היה זכר ונקבה זכר מצד זה ונקבה מצד זה'. רש"י), אבל בבריאה לא נעשה כך, אלא נברא אחד, כך גם במציאות לא קיים בן סורר ומורה. לכן בגמ' מובאים שתי אפשרויות לדעה שלא היה ולא עתיד להיות, מצד שהוריו שווים או הקושי שמוצא להורג ע"י הוריו בשל שאכל ושתה מעט בשר ויין, ששני אלו מקשרים לנעשה אצל אדם וחוה וקשור לחטא עץ הדעת (שהיו שווים, והפרדת האשה גרמה שתחטיא אותו אח"כ שתתן לו שיאכל, ושאדם אכל בשר ויין והנחש קינא). לכן מטרת המצווה הזו "וכל ישראל ישמעו ויראו" (דברים כא,כא) ו'דרוש וקבל שכר' (עירובין שם) שכך גם אנחנו בלימוד תורה מתחברים לה' ולמצוותיו, כיצד עלינו להתנהג בקדושה ולתקן את קלקול העולם בחטא שמקורו בחטא עץ הדעת, ואנו מיישרים את דעתנו ע"י התורה (שזהו דרישתה) לקבל דעת ישרה, ויראת ה', וללכת כרצון ה' ולא נחטא.