חז"ל מביאים על עניין התשובה, שזה חסד מה': 'אמר רבי פינחס: (תהילים כה) "טוב וישר" למה הוא טוב? שהוא ישר. ולמה הוא ישר? שהוא טוב. "על כן יורה חטאים בדרך" שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרו להם: "חטאים תרדף רעה". שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להן: הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשו תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב "על כן יורה חטאים בדרך" יורה לחטאים דרך לעשות תשובה' (יר' מכות ב,ו). ראה הסבר בהרחבה ב'לזמן הזה' אלול 'חסד התשובה' ממרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א. אמנם מביאים חז"ל את דברי הנביא יחזקאל כדברי הנבואה, ודברי שלמה במשלי בתור דברי החכמה, אולם מדוע דווקא החכמה אומרת "חטאים תרדף רעה" והנבואה אומרת "הנפש החוטאת היא תמות"? בפשטות אפשר שזה לאו דווקא, אלא זה משלים את זה, שהעיקרון של שניהם זה שצריך עונש. לכן שלמה אמר שהחטא גורם לרעה, ובא יחזקאל אחריו והוסיף שהרעה זה אפילו מיתה, שתלוי בחומרה. או אולי זה משום שהחכמה מעמיקה בפרט, ולכן מתמקדת בחטא ורואה שהוא גורם לרעה, לעומת זאת הנבואה זה ראיה כללית, ולכן רואה איך התוצאה של זה על האדם, שזהו מיתה. או שתלוי במעשיו, ולכן ביר' זה מובא בגמ' על המשנה של ערי מקלט, שגם שם יש שההורג בשגגה גולה לעיר מקלט, שזהו שמקבל רעה, להיות כלוא בעיר, ויש שנענש במוות, שגואל הדם הורגו, אם יצא מהעיר מקלט. כך גם החוטא תלוי איך מתנהג בעקבות זה, שע"פ זה עונשו. עוד נראה שאפשר לומר שהחכמה מבינה שחטא ומגיע לו עונש, ולכן אומרת שיקבל עונש. אבל הנבואה רואה את ההרס שגרם בחטאו, ושומעת את הרעש שזה גורם בעולם, לכן היא מחמירה יותר ודורשת מיתה. עוד אפשר שהדעת מתמקדת בחטא שהאדם עשה, שכיון שעשה חטא צריך עונש לכפרה ולמושכו לדרך הטובה, ולכן אומרת שיקבל רעה. אבל הנבואה רואה את העתיד, ורואה שהאדם יחטא שוב, כי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז,כ) ולכן כשרואה את החטא רואה את כל החטאים שיהיו, שרואה הכל כבר עכשיו, ולכן אומרת שאין תקנה לאדם שלא לחטוא, אלא רק כשימות. לכן הנבואה אומרת שמגיעה לו למות, שבכך יתנתק מהחטא. אולי אפשר גם שכל דברי הנביאים באו כדי להחזיר את העם בתשובה: 'אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא. מאי טעמא? "כי ברוב חכמה רב כעס"' (נדרים כב,ב) 'לא נתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע – שעיקרן של שאר נביאים לא היה אלא להוכיח ישראל על עבירות שבידם, ואלמלא לא חטאו, לא הוצרכו לתוכחה; מפני שערכה של ארץ ישראל היא – שבספר יהושע מפורשות עיירות שבארץ ישראל והנחלות אשר נחלו, ולפיכך אפילו לא חטאו היו צריכין ספר יהושע; שנאמר כי ברוב חכמה רב כעס – ברוב דברי חכמות הנביאים יש סימן לרוב כעס שהכעיסו ישראל להקדוש ברוך הוא' (ר"ן). ממילא עיקר דברי הנביאים הוא בשל החטאים, להוכיח את ישראל על חטאיהם, וע"פ ריבוי דברי הנביאים רואים כמה כעס הכעיסו את הקב"ה. לכן בדברי הנבואה יש יותר כעס וחומרה נגד החוטאים, כיון שנאמרים בעקבות הכעס שהכעיסו את הקב"ה, ולכן דורשים מיתה. אולי אפשר שזה קשור לסוג החטא: 'שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר (ירמיהו ג, יד) "שובו בנים שובבים". עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויוה"כ מכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם". עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויוה"כ תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט, לג) "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם". אבל מי שיש חילול השם בידו, אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביוה"כ לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיהו כב, יד) "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון". היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר' (יומא פו,א). לכן החכמה מתייחסת לכריתות ומיתות בי"ד, שהיסורים ממרקין (גם כאן הפס' זה מתהלים-מהכתובים ולא נביאים), ואילו הנבואה דיברה על חילול השם (גם כאן נביא-ישעיהו). מה שדיברו דווקא בזה, זה משום שלא רצו לטעון שתשובה לבדה מכפרת, לכן דיברו דווקא במקרים אלו. החכמה על כרת ומיתה, כי חיפשה דבר שמעשיו חמורים שלכן לא מכפר בתשובה בלבד, והנבואה דיברה על חילול השם, כי רואה גם מעבר למעשה-מה זה גרם בהמשך, שגרם חילול השם. ובא הקב"ה ואמר והדגיש שיעשו תשובה, שבזה מכפרים על עשה ול"ת, שה' רוצה בתשובה, ולכן מביא את כפרת התשובה שהחכמה והנבואה הסתירו (גם ל"ת מתכפר ע"י התשובה, כשמגיע יוה"כ, בלי יסורים). אולי אפשר גם לומר שהחכמה והנבואה זה שני מבטים על שורש החטא. אדם הראשון שחטא בעץ הדעת, הוזהר שאם יאכל הוא יענש במיתה, וכשאכל קיבל את עונשו שגורש מגן עדן וקיבל צער ויסורים (הולדה ועבודה קשה). לכן החכמה מביטה על מה שנעשה בפועל ביומיום, שזה יסורים, שזהו העונש על החטאים. לעומת זאת הנבואה רואה את דבר ה' (כראוי לנבואה שמביאה את דבר ה') שאמר לו שימות אם יאכל, ולכן רואה בחטא קשר למוות. וה' מגלה לנו את פתח התשובה, שזהו מחסד ה' עלינו. יה"ר שנזכה לשוב בתשובה שלמה ונזכה לשנה טובה ומתוקה.