"והיה כי תבוא אל הארץ... ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך" וגו' (דברים כו,א-ב). 'ר' הונא בשם ר' מתנה אמר: בזכות ג' דברים נברא העולם. בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים. ומה טעם? "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים" ואין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם". ואין ראשית אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח, ד): "ראשית דגנך". ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך וגו'" (בראשית רבה א,ד). מה המיוחד באלו שבזכותם נברא העולם? ראה הסבר יפה ומברר ב'בשערי הארץ' ('התורה לדורנו'-דברים) 'מצות הביכורים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א. (שאלו מראים שהכל שייך לה'-ראה שם). נראה להוסיף שקודם נאמר: 'א"ר בנאי: העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ" וגו'. רבי ברכיה אמר: בזכות משה, שנאמר (דברים לג, כא): "וירא ראשית לו"' (ב"ר שם). זה דומה לדברי רש"י: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו".' (רש"י. בראשית א,א). כך משה הוא כמייצג את בנ"י, שהוא המחבר בין בנ"י לתורה. גם בב"ר מרומז על בנ"י כסיבת העולם, שקודם נאמר: 'ר' הונא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר ר' יצחק אמרו: מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר' וכו' (ב"ר שם), ומסבירים שה' צפה שעתידים לקבל את התורה, ולכן נכתב מראש "צו את בנ"י".., ומיד מביאים שנברא העולם בשביל התורה ומשה. כך שמרומז כרש"י שזה חיבור בנ"י והתורה, ולכן על גבי זה מביאים שזה כמו שמתגלה אצל משה. נראה שלכן ישנם שלוש מצוות שבשבילם נברא העולם, כנגד בנ"י, התורה וחיבורם (כמשה). או כעין משה שזה החיבור של תורה ובנ"י, ומה שמופיע שלוש פעמים, זה כחזקה, להראות שזה יסודו של העולם. שלוש מצות אלו חיובם מהתורה הוא רק בא"י, כיון שהתורה וחיבורה לבנ"י (כמתגלה במצוות אלו), זה דווקא בא"י. כמו שמובא בספרי: 'ד"א, "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי "עקב" מג). עוד נראה שכיון שחיובם הוא בא"י, זה מראה על חיבור לשורש התורה (כמו שאמרנו), וגם לאבות, שלהם הובטחה הארץ, והיא מורשה לנו מהם. לכן נאמר כאן '"והיה כי תבוא אל הארץ"- עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ' (ספרי). שהכוונה שע"י שתקבל על עצמך לקיים תזכה לנחול את הארץ (כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' "כי תבוא"). אמנם זה נאמר בעוד מצוות (תפילין ופטר חמור [קידושין לז,ב] ובנסכים [ספרי זוטא, "שלח" טו,ב]) אולם נראה שכאן (ובחלה [ספרי זוטא טו,יז]) יש בזה מעלה מיוחדת מצד החיבור לכנגד האבות, שהם המחברים לנו את הארץ. לכן כנגד שלושה אבות ישנם שלוש מצות שבזכותם נברא העולם, כמו שהעולם נברא בשביל האבות: '"הארץ וכל אשר בה" וסמיך ליה "רק באבותיך”- לומר שהארץ וכל אשר בה לא נבראה אלא בזכות האבות' (בעל הטורים "דברים" י,יד). נראה שחלה ותרומה זה כנגד אברהם ויצחק, ולכן בהם זה חל כשכל בנ"י בארץ (רמב"ם הלכות ביכורים ה,ה. הלכות תרומה א,כו) לעומת ביכורים שאין דין זה, כיון שזה כנגד יעקב שיש בו עניין שירד לגלות מצרים. לכן בביכורים מספר מביא הביכורים על גלות מצרים (דברים כו,ה-ח). (ובכ"ז נראה שכיון שזה עם פחות חשיבות מצד כל בנ"י בא"י, לכן כמשקל נגד יש עניין גדול בעשיית מעשים מרובים בהבאת הביכורים לירושלים [כמובא במשניות ביכורים פרק ג], וכן עצם זה שמעלים לירושלים, זה גם מראה את חיבורנו למעלת הארץ). אולי ברמז, נאמר "בני בכורי ישראל" (שמות ג,כב) כמרמז על יעקב ("ישראל") שקשור לעניין הבכורים ("בכורי") [וכמו ביכורים מעלים את הראשית שגדל לירושלים עיר הקודש, כך בדומה יעקב עלה לארץ עם בניו שנולדו בחו"ל לארץ הקודש]. ונאמר אצל יצחק: "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים" (בראשית כו,יב) כרמז על תרו"מ שנותנים מהתבואה, ועושים זאת ע"י חישוב של כמות ממאה (כמובא בנוסח הפרשת תרו"מ) [ויצחק נולד בגיל מאה לאברהם]. ואצל אברהם נאמר "ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות" (שם יח,ו) כמרמז על עניין חלה שמופרשת מהעיסה [כאברהם שהופרש משאר הגוים שעבדו ע”ז, והעיסה מרמזת על יצה”ר, כעין עץ הדעת שהיה חיטה (דעת ר”י [ברכות מ,א]). או שהמיוחד באדם זהו הדעת, והיא קשורה לחיטה (כהסברו של ר”י על החיטה שקשורה לדעת), לכן בזה מרומז על הבדלתו של אברהם משאר האנשים בעולם: 'רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד' [ב"ר מב,ח] שהוא נבחר להתקדש מהשאר, כמו החלה שמתקדשת מכלל העיסה]. לכן מצוות אלו הם "ראשית", כמו האבות שהיו ההתחלה-הראשית של בנ"י, שהם שורש בנ"י שנקראים (בנ"י) "ראשית", ובזכותם נברא העולם.