טז,יח: שופטים ושוטרים תתן לך: מה תפקיד השופטים והשוטרים? שד"ל: "השופטים היו דנים במה שבין אדם לחברו ... והשוטרים היו משגיחים על שלום המדינה וגוזרים גזרות והנהגות על העם". מכאן ששוטרים אינם מבצעי פסקי הדין של השופטים, אלא קציני הצבא, השומרים על העיר ('נותן לך לשבטיך'). מוסיף שד"ל: "שליחי הממשלה ומשוטטים בכל שבט להשגיח על העם ועל השופטים". השוטר משגיח על השופט, לא להיפך, כי הוא משוטט בכל עיר, גם בירושלים, מקום מושב השופטים. מעניין.

יז,ח: כי יפלא ממך דבר למשפט: מה נחשב ל'פלא' בעניין המשפט? שד"ל: "כשהשופטים (שבעירך) חלוקים, העם לא ידע מה יעשה, ואז מצווה על הקהל ההוא לשלוח שלוחים לבית הדין הגדול". כאשר אין שאלות – אין צורך לקבל הוראות מבית הדין הגבוה.

יז,ט: ואל השופט אשר יהיה בימים ההם: האם יש לפנות רק לכהן השופט שבבית המקדש? שד"ל: "אצל מי שיהיה בימיך, בין אם יהיה בית דין של כהנים או שיהיה ביד שופט יחיד שאינו כהן". התורה גמישה ונותנת אפשרות ללכת אל מי ש"יהיה בימים ההם", לא רק לכהן או לשופט הגדול.

יח,ח: חלק כחלק יאכלו, לבד ממכריו על האבות: מהו 'ממכריו על האבות'? שד"ל: "אם יהיו הזבחים מרובים, שלא יספיקו לאכלם בזמן הקבוע להם (יום או יומיים), וימכרו את העודף לכהנים אחרים, אז מוטל על האבות ושרי הכהנים לחלק בין הכהנים כסף הממכרים האלה, לא חלק כחלק (שווה), אלא כפי מה שייראה להם לפי צורך כל אחד ואחד, ולפי תכונתו ומעלתו". מכאן שהיה מסחר בעודפי הזבחים. מעניין.

יט,יב: ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם: האם אפשר לדון רוצח מחוץ לעיר המקלט? שד"ל: "מכאן שדנים את האדם שלא בפניו, כי לא אמר 'ולקחו אותו ושפטו אותו' ... אין גומרים דינו אלא בפניו, אחר שמיעת טענותיו (של גואל הדם), אבל מקבלים את העדים, ואם יש ממש בדבריהם מביאים האיש לבית דין ושומעין דבריו", לכן צריכים בית הדין לקחת אותו מעיר המקלט. לא ברור לי מדוע לא ידונו אותו בבית דין מיוחד בעיר המקלט.

כ,ז: ומי האיש אשר ארש אישה ... ילך וישוב לביתו: האם האיש שארש אישה (ובנה בית ונטע כרם) שרוצים להתנדב ולהישאר בצבא – יוכלו להישאר? שד"ל: "אין ספק כי כל אלו מצוות הן (לשוב הביתה), ולא היתר בלבד, שהרי אם יותר לאחד מהם לעמוד במלחמה, יבושו האחרים ולא ישובו לביתם, כי חבריהם יקראו אותם רכי לבב". התורה מתחשבת גם בחלשים גם אם זה בא על חשבון המצויינים.

כ,יט: ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה: אם מותר ואף מצווה להרוג אנשים, מדוע לא לכרות עץ? שד"ל: "כדי שתרגיל נפשך במידה טובה, שלא לשכוח מי שהיטיב לך". דווקא בעת המלחמה יש לעדן את המידות. מעניין.

שבת שלום, שבת של משפט ומשטר הגונים, חלוקה הוגנת של שכר עובדי הציבור, התחשבות בחלש ומידות טובות גם בעת קשה, אורן, בן וכו'.