תורה למעשה – פרשת שופטים

דברים טז,יח: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך: תורה למעשה: יש למנות בכל עיר גדולה שופטים (לשפיטה) ושוטרים (קצינים להנהגת שמירה ולחימה על העיר; כ,ה). השופטים ישפטו בצדק, ללא משוא פנים לעני או לעשיר ולא יקחו שוחד.

דברים טז,כא: לא תטע לך אשרה כל עץ: תורה למעשה: אין לטעת שום עץ ליד מזבח לה' ולא להקים שום מצבה (כב).

דברים יז,א: לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה אשר יהיה בו מום: תורה למעשה: אין לזבוח לה' שור או שה עם מום כלשהו.

דברים יז,ה: והוצאת את האיש ההוא: תורה למעשה: יש להרוג בסקילה אדם הגר בקרבך (ב) שעבד אלוהים אחרים כגון שהשתחווה לשמש או לירח (ג), וזאת לאחר בדיקה מעמיקה (ד), של שניים או שלושה עדים (ו). העדים יסקלו ראשונים ולאחר מכן כל העם יסקלו, עד מות אדם זה.

דברים יז,י: ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך: תורה למעשה: יש לבצע במדויק ובלי סטיות (לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל; פסוק י"א) פסק דין שקבלת מכהן, לוי או שופט בירושלים (המקום אשר יבחר ה'; פסוק ח'), אליהם פנית ביוזמתך (וקמת ועלית; פסוק ח') בשאלה ובדין שלא יכולת לפתור בעצמך או על ידי שופטי עירך (כי יפלא ממך; פסוק ח'). אם השואל לא יבצע את פסק הדין – יומת.

דברים יז,טו: מקרב אחיך תשים עליך מלך: תורה למעשה: מינוי מלך לעם אינו חובה, אלא רק אם העם ידרוש זאת כאשר כבר ירש את ארץ ישראל (יד). המינו יהיה לרצון ה' (טו) ורק מקרב העם, ולא נוכרי. המלך ינהג בענווה, לא ירבה נשים ולא כסף ולא סוסים לאות גאווה (טז-יז, כ) אלא יכתוב לעצמו ספר המכיל את החוקים אשר בספר דברים (משנה התורה הזאת) וילמד בו כל ימיו (יח-יט).

דברים יח,ג: ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה: תורה למעשה: העם חייב לתת לכהן חלקים מזבחיו, וכן את ראשית התנובה מהדגן, היצהר והתירוש, וראשית גז הצאן (ד). כן יש לתת ללוי שיבוא לגור בעירך, והוא משרת את ה', שיאכל גם הוא מחלקם של הכהנים, מלבד נכסיו שקיבל מאבותיו (ח).

דברים יח,ט: לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם: תורה למעשה: אין ללמוד ממנהגי הגויים בארצכם, כגון העברת בנו ובתו באש, קסמים, עינון, ניחוש וכישוף (י), ניבוי עתידות (חבירה), שאלה לפסלי אוב וידעוני, דרישה אל המתים (יא). יש לנהוג בתמימות ויושר כפי שהבנת את מצוות ה' (יג), ויש לשמוע למה שיאמר לך נביא מאחיך שייקבע על ידי ה' (טו). אם לא תישמע לנביא ההוא – ה' יענישך (יט). נביא שידבר בשם ה' בלי שקבל שליחות ה' לכך – יומת, ואין לפחד ממנו (כ-כב).

דברים יט,ב: שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך: תורה למעשה: יש להבדיל בארץ ישראל שלוש ערים שישמשו כ"ערי מקלט" לרוצחים בשגגה (ד-ה), וזאת לאחר כיבוש הארץ וישיבה בה (א). מיקום הערים יהיו במרחק זו מזו של שליש הארץ המיושבת (ג). לכשיורחב כיבוש הארץ – יש להוסיף עוד שלוש ערי מקלט (ח-י). רוצח במזיד (יא) שנס לעיר מקלט יוצא משם על ידי בית דין של עירו, ויימסר לגואל הדם שיהרוג את הרוצח (יב), ללא רחמים (יג).

דברים יט,יד: לא תסיג גבול רעך: תורה למעשה: בעת ההתנחלות, אין לשנות את גבולות הנחלות, הכל חייב להישאר כפי שנקבע בגורל הראשון.

דברים יט,טו: לא יקום עד אחד באיש: תורה למעשה: אין להרשיע במשפט אדם על חטא כלשהו, על פי עד אחד, אלא על פי שניים או שלושה עדים. אם יתברר שאחד העדים העיד עדות שקר, יש לבצע בו את העונש שהיה אמור לקבל בעל הדין אם עדותו הייתה מתקבלת (יט), וזאת ללא רחמים, אפילו לקחת את נפשו, או את עינו, שנו, ידו או רגלו (כא).

דברים כ,א: לא תירא מהם: תורה למעשה: בעת מלחמה על אויב – אין לירוא מכוחו של האויב אלא לסמוך על ה'. הכהן הגדול ילווה את הלוחמים ויעודד אותם בדרך של אמונה בכוח ה' להושיע ולנצח במלחמה (ב-ד). קציני הצבא (השוטרים) יוציאו משורות הלוחמים וישלחו חזרה לבתיהם את הלוחמים שבנו בית חדש ולא חנכו אותו, או שנטעו כרם וטרם חללו את פריו בשנה הרביעית,  או מי שארס אישה וטרם הכניסה לביתו, או מי שפחדן בטבעו. אלה שיישארו בין הלוחמים יתכוננו למלחמה בהולכת הקצינים והמפקדים (ה-ט).

דברים כ,י: וקראת אליה לשלום: תורה למעשה: מלחמה יזומה על ידך (כי תקרב) תפתח בקריאה לאויב להיכנע. כניעה תיחשב אם האויב יפתח את שערי עירו ויאפשר גישה חופשית לכל מקום, ישלם מס וימסור עצמו לעבודות (יא). חוסר כניעה כזאת אלא לחימה בך, ונצחון שלך תחייב אותך להרוג את כל הזכרים שבאויב. אפשר לקחת שלל את הנשים והטף וכל הרכוש (יב-יד). אם העיר שבאת להילחם עליה ביוזמתך היא קרובה ומיקומה בשטחי ארץ ישראל שישבו בה העמים חתי, אמורי, כנעני, פריזי, חוי, יבוסי, בה יש להרוג כל נשמה (טו-טז). בעת המצור או הלחימה על העיר אין להשחית את עצי המאכל שמסביבהּ (יט), אך כן ניתן להשחית עצים שאינם למאכל (כ).

דברים כא,ב: ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו: תורה למעשה: יש למדוד המרחק הקצר ביותר בין חלל שלא נודע מי הרגו ושנמצא בשדה, לבין העיר הקרובה אליו. חשובי עיר זאת  יבצעו טקס המכונה "עגלה ערופה", דהיינו זקני העיר יערפו את ראשה של עגלה שטרם עבדה, בתוך נחל איתן במקום שלא יעבדו יותר ולא יזרעו בו, כהנים בני לוי יגשו (ה) ובפניהם ירחצו זקני העיר את ידיהם (ו), ויישבעו (וענו ואמרו; פסוק ז') שאינם יודעים מי הרג את החלל, ויבקשו מה' לכפר על עם ישראל (ו-ח).