על מה מתאבלים (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי איתיאל, 17/8/2017
"בָּנִים אַתֶּם לה' אֱ-לֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"
התורה אוסרת לשרוט בבשר או ליצור קרחות בשער כאבילות על מת.
הרמב"ן בפירושו מבאר:
"ולפי דעתי, כי טעם "עם קדוש" - הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך. יאמר: אחרי שאתה עם קדוש
וסגלת ה', ולא ישא א-להים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד
ולהקרח על נפש, ואפילו ימות בנוער.
ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד
האוהבים ונדודם אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק
כז) באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי".
בדומה לכך פירש הספורנו:
"שאין ראוי להראות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת, כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה
ובתקות טוב. לפיכך אתם בנים לה' שהוא אביכם קיים לעד אין ראוי שתדאגו ותתאבלו בתכלית
על שום מת".
וכך גם בפירושו המקורי של בעל ה"כלי-יקר" שמסביר שהמילה "סגולה" משמשת בתנ"ך גם כאוצר סודי ומוחבא. נשמות ישראל גם הן הולכות לעולם הבא ושם הן טמונות עד לתחיית המתים, ולכן אינן דבר האבד שראוי להתאבל עליו כמו אצל הגויים.
מאידך, התורה לא אסרה את האבל, ואף ציוותה עליו, בישיבת שבעה, בקריעה על המת ובהספד (כפי שהעיר הרמב"ן).
התורה אוסרת על האדם לגרום נזק לגופו (שריטה ומריטת שערות) על המת. הסיבה שבגללה ירצה אדם לעשות נזק כזה לגופו היא רק במצב קיצוני של אובדן כל כך עמוק, עד שאדם מרגיש שאין לו עוד שום עניין ואחיזה בעולם, והוא אינו רוצה להיות כאן עוד ללא קרובו החשוב לו כ"כ שאבד, שהיה לו עוגן ומשמעות בעולם. עכשיו הוא מרגיש בודד וחסר משמעות, עד שהוא פוגע בעצמו, כי הוא כבר לא מרגיש משמעות בקיומו בעולם.
מגמה זו נאסרה על ידי התורה, מפני ש"בנים אתם לה'" - גם במקרי אובדן קיצוניים וחמורים, יהודי אף פעם אינו לבד, הוא תמיד נשאר עם אבא בעולם, לכן תמיד נשארת משמעות לקיומו בעולם. לכן נאסרת פגיעה בגוף, כי היא מבטאת חוסר הכרה בקרוב הגדול, במענת הגדולה של האלוקים שנשאר עוד לצידנו תמיד.
מאידך, מותר (ומצווה) להתאבל על החיסרון שלנו בנוכחותו של הנפטר. כדי לבטא זאת, אנו גם עושים קריעה. אך הקריעה תהיה דווקא בבגד - כדי לבטא שהחסרון הוא חיצוני, בגופו הגשמי של הנפטר שהלך מאיתנו. וכמו שהבגד חיצוני לגוף, כך הגוף חיצוני לנשמה.
"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲ-דֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
תשימו לב בשנת האבל מחולקת ל שבוע הראשון, 30 ושנה
כי זה כמו שהבאתם צריך לשים גבול לאבלות כדי לא להכנס לעצבות כמו שאמר רבי נחמן שהגבול בין עצבות ללב נשבר הוא דק מאד על כן חכמינו ז"ל בקדושתם זיכו אותנו ועשו לנו גבולות וקבוע לנו הלכות לאמירת קדיש אבלות, בשבוע הראשון ששם יש חממיות יש לעשות פעלות של קריעה על המת, ישיבה על הארץ, איסור גילוח, ואח"כ הורידו דרגה ל 30 שאפשר להקל יותר , והשאירו אמירת קדיש בשנה הראשונה וכו' , כדי שהאדם לא יפול מרוב צער לעצבות וייאוש ... אשרינו שיש לנו צדיקים אמתייתם שהדריכו אותנו איך לחיות כדבעי בעולם הזה לבוא חיי עולם הבא !
על אמירת קדיש עיין עוד באתר קדיש - www.קדיש.co.il