"כי תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים. והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם. ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. כי ה' אלקיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם" וגו' (דברים כ,א-ד). 'משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם, בלשון הקדש היה מדבר, שנאמר (דברים כ) "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן", זה כהן משוח מלחמה. "ודבר אל העם", בלשון הקדש. ואמר אליהם (שם) "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם", ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כמה שנאמר (דברי הימים ב כח) "ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערמיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון". על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. (דברים כ) "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו" וגו'. "אל ירך לבבכם", מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. "אל תיראו", מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין. "אל תחפזו", מקול קרנות. "אל תערצו", מפני קול צוחות. "כי ה' אלקיכם ההלך עמכם", הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. אתם אי אתם כן. "כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם" וגו', זה מחנה הארון' (משנה סוטה ח,א). 'ואמר אליהם. שמע ישראל. מאי שנא "שמע ישראל"? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, אי אתם נמסרין בידם' (סוטה מב,א). אומר הת"ת: 'לא נתבאר מאי קשה ליה בלשון זה והא כהאי גוונא טובא איתא, והוא לשון ישר מכוון לענינו. ונראה דדייק מדפתח בלשון יחיד שמע ישראל וסיים בלשון רבים אתם קרבים היום, וכן כל הפסוק, ולא כמו בפ' שמע ישראל שבפרשת ואתחנן דכל לשון הפרשה נמשך אחר לשון זה לדבר בלשון יחיד, ואהבת וכו', וכן בפ' עקב (ט א) שמע ישראל אתה עובר היום וידעת היום וכו'.' זהו פרוש יפה ואמתי. אולם אולי אפשר לומר עוד שרשב"י דרש על ק"ש, בשל שלהבדיל ממקרים אחרים שבהם נאמר "שמע ישראל" שזה כשמדבר אל כלל בנ"י, ולכן "שמע ישראל" כולם כאחד. כאן מדבר אל אנשי הצבא שהם המיעוט בבנ"י, ולכן לא היה צ"ל בלשון זו, אלא 'שמעו' וכדו' בלי לציין "ישראל". או שנאמר "ודבר אל העם" שזה בלשוה"ק, ואומר "שמע ישראל", והרי מהמילה "שמע" יכלו ללמוד שזה בכל לשון, כמו בק"ש: 'קרית שמע. מנלן? דכתיב (דברים ו, ד) "שמע ישראל" בכל לשון שאתה שומע' (סוטה לב,ב). ממילא מה שנאמר כאן "שמע ישראל" יכול להתפרש ללימוד לאמירה בכל לשון, והרי נלמד מ"ודבר" שזה רק בלשוה"ק, אז מדוע נאמר בצורה כזו שנראית כנוגדת? לכן דרש רשב"י שבא ללמד על ק"ש, ולא על לימוד "שמע ישראל" כאן בכל לשון. ובפשטות נראה שכיון שכולם מחכים לשמוע את דברי הכהן, אז אינו צריך לומר "שמע ישראל" כיון שכולם כבר מחכים לשמוע אותו. לכן לא היה צריך לפתוח ב"שמע ישראל". אולי זהו כוונת רש"י: 'מאי שנא שמע ישראל- למה מתחיל בלשון זה' (רש"י. סוטה מב,א). לכאורה מה המיוחד בק"ש שבזכותה יזכו לנצח? הת"ת מסביר: 'יתכן לומר דרשב"י לשיטתו במנחות צ"ט ב' אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה, ותורה אגוני מגנה ומצלה'. לכאורה אם כך היה מתאים יותר לומר 'אפילו לא קיימתם אלא ק"ש.. אתם מנצחים' למה בלשון שלילית 'אי אתם נמסרים'? בפשטות זה אותו דבר ולא צריך לדייק כ"ך. או כשמנצחים יכולים לנצח גם עם הרבה הרוגים, לכן אמר בלשון 'אי אתם נמסרים' לחזקם שלא יחששו מלמות, שאומר שגם לא ימסרו למות תחתם. אולי אפשר לומר שרשב"י לשיטתו שמצוות תלמוד תורה הוא כל היום (ברכות לה,ב), ולכן יחששו ליפול בשל ביטול תורה, מעין דברי רשב"י: 'ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן, שנאמר (דברים יא, יד) "ואספת דגנך", ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר (דברים כח, מח) "ועבדת את אויביך" וגו'' (שם). ממילא חוששים מהפסד, שאז תחת יד האויב יקרה שמלאכת אחרים תעשה על ידנו. לכן אומר שאם קראו ק"ש זה מספיק בכדי לצאת ידי ת"ת, ולא נחשבים כלא עושים רצון ה', ולכן 'אי אתם נמסרין בידם'. נראה שמעבר לעצם עניין הת"ת שמגן, יש בק"ש מעלה כעין מתן תורה, שלכן מדבר בלשוה"ק, שלמדו זאת מהנאמר במתן תורה. ('שנאמר "ודבר" ולהלן אומר (שמות יט, יט) "משה ידבר והאלקים יעננו בקול" מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש'. סוטה שם). בק"ש יש קשר לעשרת הדברות: '...רבי לוי אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן' וכו' (יר' ברכות א,ה). לכן אומר הכהן שע"י שקוראים את ק"ש מתחברים למעמד מתן תורה, שבו ניתן לנו כוח נגד אויבנו: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן' וכו' (ע"ז ה,א). לכן בא הכהן המשוח ואומר להם שלא יפחדו מהרעש שהגויים עושים כדי להפחידם. כיון שהגויים באים ומתפארים בכליהם וכוחם. אבל אנו באים בשם ה', שהוא הנותן לנו כוח לנצחם, ולכן ה' הולך עמנו, שזהו הארון שבו הלוחות השבורים שניתנו במתן תורה. כל זה קשור לק"ש שבה אנו מתחברים לכוח מתן תורה וננצח.