ת"ר: כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע. אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר, ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר, שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל? נשתה יין, שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם: א"כ, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות? אפשר בפירות. פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים? אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים? שתקו. אמר להן: בני בואו ואומר לכם. שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. ולהתאבל יותר מדאי, אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה, דכתיב (מלאכי ג, ט) "במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו". אלא כך אמרו חכמים' וכו' (ב"ב ס,ב). הגמ' מביאה דו שיח בין ר"י והפרושין שפרשו מאכילת בשר בעקבות חורבן הבית. ר"י מביא כמה דברים נוספים שע"פ דרכם היו צריכים לאסור, והם ענו שבאמת ראוי לאסור אותם. עד שלבסוף הגיע למים ובזה לא יכלו לענות לו. אולם מדוע בכלל כל הדוגמאות האלו, הרי ודאי שידע ר"י שיכלו לענות לו כך, מדוע לא מיד אמר להם על המים? בפשטות נראה שהם ידעו מה שחכמים גזרו, כמו שמפרט להם בהמשך, ובכ"ז הם רצו להחמיר על עצמם בשל צערם. הם הרגישו את כאב החורבן, ולכן חשבו שלעצמם ראוי להם להחמיר. לכן אם היה בא מיד ואומר להם על המים, היו מצערם הגדול מבטלים את דבריו, שלא היו כלל שומעים לו. לכן בא אליהם בצורה של מו"מ, שבזה הרגישו שהוא מתייחס אליהם ברצינות ומבין את כאבם. לכן בצורה זו יכל לשכנעם בצדקת הדרך של חכמים, כמו שלבסוף מביא מה שחכמים קבעו, שזה הראוי לעשות, והם קיבלו זאת. עוד אפשר שאם היה מביא מיד מים, היו אומרים לו שאין להשוות בניהם. כיון שאמנם גם מים ישנו במקדש, אולם בשר ויין הם משובחים ובעלי חשיבות, ולכן ראוי להחמיר בהם יותר ממים. לכן לא מיד אמר להם מים, אלא לאט לאט ירד בחשיבויות של הדברים. כך שבזה בירר להם שעיקר טענתם הוא זכר למקדש. כך המשיך עד שלבסוף הגיעו למים, תוך שהם מבינים שהעיקר זה כנגד החורבן, ואז קיבלו את דבריו, שאם זה בשביל חורבן הבית, אז אין לדבר סוף, ולכן מה שחכמים קבעו זה הדבר הנכון. אולי גם אפשר שמעבר לפרטים עצמם יש בזה רמז של מהות שהייתה במקדש, וירדה עם חורבנו. בהתחלה הם פרשו מן הבשר והיין, כיון שבשר ויין זהו מאכל חשוב, הוא מאכל משובח שעולה על שולחנם של מלכים כראוי לחשיבות. לכן כיון שביהמק"ד נחרב שהוא היה כעין בית של הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים. לכן כנגד זה ביטלו אכילת בשר ויין, לבטא ביטול של עניין מלכות. בא ר"י ואמר להם, שאם כוונתם לבטא ביטול של עניין חשוב שהיה במקדש, אז ראוי גם לבטל את אכילת הלחם, כיון שהלחם הוא עיקר הסעודה של האדם, והרי כשהמקדש היה קיים כל העולם היה בדרגה גבוה יותר של קדושה. ממילא גם ראוי לימנע מאכילת לחם לבטא את ירידת קדושת בעולם כולו. בנוסף לזה לחם עשוי חיטה, הוא כנגד עץ הדעת שהיה חיטה (ברכות מ,א), כך שהמקדש היה מתקן את העולם כולו כעין מקצת המעמד שמלפני החטא (כיון שהמקדש הוא תיקון בעקבות חטא העגל, והרי בלא העגל היה מעמד של תיקון עולם [ע"ז ה,א]), וכן החיטה מביאה דעת לעולם (כמו שמובא שלכן סובר ר"י זה עץ הדעת) ולכן קשור לתורה (שהתורה נלמדת בדעת) שמתקנת את העולם כולו, שהמקדש היה מחובר לתורה, שלכן ישבו הסהדרין 'בצד המזבח' (מכילתא שמות כא,א) [ובכלל המקדש בא כתיקון לאחר פגם העגל שפגם במתן תורה, כך שבא כהמשך למתן תורה, שקשור לתורה]. אח"כ מביא פירות שבעת המינים, שהם כנגד א"י, שא"י מכפרת עוון: 'היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל - א"י מכפרת עליו' וכו' (ספרי דברים לב,מג). כך זהו כמו המקדש שהיה מכפר על עוונות ישראל (בקרבנות ובבגדי כהונה), ולכן שכנגדו לא יאכלו פירות שבעת המינים. ולבסוף הביא מים, שהם נילקחים ממעיין השילוח, כך שמרמז על טהרה, שביהמק"ד היה משפיע טהרה על ישראל, שלא נכנסו טמאים למקדש, וכן אכילת הקרבנות היה בטהרה. (וכן בהקרבת הקרבנות הייתה טהרת המחשבה, שלא לפגום במחשבה, שזה כעין עניין טהרה). ממילא לכן הביא את כל אלו, כדי לומר על כל אלו, שכולם קשורים למעלות המקדש (ולא רק שמצאנו שהיו פרטים כגון לחם במקדש, אלא בא לברר חשיבויות במקדש, ולכן חשוב לברר את כולם, שהם חשובים), ואעפ"כ חכמים לא גזרו על הכל, כי אחרת אין לזה סוף. אולי אפילו יותר מזה, בא לומר שכנגד ארבע דרגות אלו גזרו חכמים גזרות, שאח”כ מפרט ארבעה דברים שגזרו: שיור מקום בלא סיד, שיור דבר מועט בסעודה, שיור דבר מועט בתכשיטי אשה, אפר מקלה בראש חתנים. עוד נראה שאפשר שהם הורידו בשר ויין שחשובים, שחורבן הבית בשל חטאינו כעין הוריד את העולם מדרגתו, ולכן נדמה כמו בחטא עץ הדעת. לכן גזרו על היין (ובשר שבאים יחד) כנגד גפן שהוא עץ הדעת (ברכות מ,א) על זה הוסיף ר"י שאם כך אז צריכים גם לימנע מלחם, שהוא מחיטה, ומפירות שבעת המינים כמו שהתאנה היא פרי משבעת המינים, שהם קשר לעץ הדעת. ולבסוף אמר מים, כיון שישנה גם דעה שעץ הדעת הוא אתרוג (ב"ר טו,ז) והמיוחד באתרוג הוא 'אתרוג דרכו ליגדל על כל מים' (קידושין ג,א) שלא כשאר אילנות, ולכן כנגדו היו צריכים לימנע ממים. ממילא לא סתם הביא עוד דברים, אלא שבכל אלו יש עניין של תיקון עץ הדעת שלכן ראוי היה להדגישו, כשהשלושה הראשונים הם העיקר, שלכן הם המובאים בגמ' כעץ הדעת, ולכן אמר קודם אותם ורק לבסוף את המים. אולי גם אפשר שהם החמירו בבשר ויין, כנגד שהיתה מידת הדין, ולכן הזכיר להם את ר"ה שהוא יום דין, ובו במיוחד יש מעלת ה' כמלך בעולם, ולכן פרשו מבשר ויין, כעין חשיבות של מלכות (ואף שיש להיות בשמחה ואכילה בר"ה, ולכן ראו בזה כעין ר"ה) כדי להביא לכפרה ולמידת הרחמים כנגד חורבן המקדש, כעין מעלת ר”ה שה' דן אותנו. וכנגד זה אמר להם שיש עוד ימי דין: 'בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג, טו) "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם", ובחג נידונין על המים' (משנה ר"ה א,ב). ממילא שיאסר גם לחם מתבואה, פירות כפירות האילן, ולבסוף גם מים (שזה ע”פ סדר החגים מפסח כמובא במשנה). אולי בנוסף, הם החשיבו את הבשר והיין, ור"י הסביר להם שיש עניין של חשיבות כבשר ויין, ויש פחות ממנו, שזה לחם שהוא עיקר סעודת האדם, ויש פחות ממנו, שזה פירות שנאכלים אבל לא לשביעה אלא להנאה, ויש פחות ממנו, שזה מים ששותים בשביל קיום. בזה בא להסביר להם שהמקדש היה משפיע קדושה לכל דבר בעולם, עד שיורד לפרטים הכי קטנים, ולכן מצד מה שראוי לאסור כנגד המקדש, היינו צריכים לאסור את הכל (ולכן הביא בהדרגה עד מים, לבטא ירידה עד אחרון הדברים). (כך גם בשר ויין במזבח, אח"כ מנחות שברובם נאכל הרבה לכהנים, אח"כ פירות ביכורים שנאכל הכל לכהנים, ואח"כ מים שמתנסך רק בסוכות ולא בשאר השנה. כך שגם אלו מרמזים על הדרגה והשפעה הלאה).