'ת"ר: עני ועשיר ורשע באין לדין. לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי. אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל? אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה, כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר, אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת' (יומא לה,ב). הסיפור מדהים, על כוח הרצון ללימוד תורה של הלל. אבל בסיפור עצמו יש לכאורה דבר מוזר, הלל הגיע לזה כיון שיש שומר שמנע ממנו את הכניסה, וזה תמוה: מדוע הועמד השומר בכניסה?- מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א הביא על זה שלושה הסברים: המהרש"א מסביר: 'וענין נתינתן לשומר, אפשר משום שהיו בתי מדרשות שלהן בשדה והיה צריך שמירה. א"נ, שלא היו מניחין הכל לבהמ"ד כדאמרי' פ' ת"ה, שהיה ר"ג מכריז: כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבהמ"ד, ועד"ז הושיבו שומר'. למהרש"א יש שני הסברים: א. לצורך בטחוני. ב. לעשות סלקציה בנכנסים. הסבר אחר (שלישי) מובא בבן איש חי, לדעתו הכסף לשומר היה ניתן בשביל תחזוקת בית המדרש. נראה שטעמו של המהרש"א, מהטעם של סלקציה, לכאורה תמוה, מה עוזר הכסף שניתן לו, וכי בזה הוא מבחין מי תוכו כברו? בפשטות השומר עושה סלקציה ע”פ הבחנתו, וזה לא קשור לכסף שניתן. אבל השומר עצמו מתפרנס מהיותו עובד בזה, ולכן הכסף הוא לפרנסתו. אולם אפשר לומר יותר מזה, אדם שנותן כסף כדי ללמוד תורה, זה מראה על רצינותו הכנה ללמוד תורה. דבר זה מראה שתוכו כברו, שמוכן להשקיע כדי ללמוד תורה, ולא רק נכנס להנעים את זמנו. אמנם זה לא מראה שתוכו כברו לגמרי, אבל לפחות מראה על רצינותו, שבאמת רציני ולומד תורה לשמה. אולי אפשר גם שאדם שכספו כ"ך חשוב לו, עד שלא מוכן לשלם בכניסה לבית המדרש, יש חשש שהוא רודף ממון. לכן יש חשש שיבוא לשמוע ד"ת, ואח"כ ישתמש במה ששמע לרצונותיו הרעים, כ'נבל ברשות התורה'. או יעזור לאחרים שישחדוהו לייעץ להם כיצד לפעול. לכן כדי שלא תצא תקלה, לא היו נותנים ליכנס בלא להשקיע כסף ללימוד, שבזה מראה שאינו בעל תאות ממון. (תאות הממון, היא תאוה גדולה מאוד, ולכן ממנה במיוחד נזהרו, שחששו שתצא תקלה שיבואו לפעול ע”י מה שלמדו, שיודעים מה לעשות מבלי שיוכלו להחזיר מהם ממון. או שישמעו בלימוד על דרכים שיכולים לפעול ברמאות, כלימוד שלומדים ממה יש ליזהר, שלומדים מה אנשים עושים בתחכום של רמאות וכדו', והם ילכו ויבצעו זאת. בנוסף, תאות הממון מצויה מאוד, ולכן בזה עשו בדיקה להבחין שתוכם כברם, שאינם מושחתים בתאות ממון). נראה שמהסיפור שמסופר שירד שלג, אולי רמזו בזה על הדרך, שלכן יש שומר בכניסה, כיון שהקור גדול ולכן יש צורך בחימום, וזה עולה כסף. נראה אולי להוסיף, שלשמוע דברי תורה יכל לשמוע כל אדם, בכל מקום שיש בו בית מדרש, כך שהשומר אינו מעכב אלא רק כאן. כיון שכאן זהו בית המדרש של שמעיה ואבטליון, שהיו גדולי הדור, אז היו רבים שרצו ליכנס לשמוע מהם, ולא היה מקום לכולם ליכנס. לכן שמו שומר שיקח כסף, שבזה ירחיקו מכניסה חלק מהאנשים, ויכניסו רק את מי שמאוד מאוד רוצה ומוכן להשקיע בזה. או כיון שהם גדולי הדור, היה רצון שמי שבא ללמוד אצלם ישקיע הרבה, שע"י שישקיע הרבה בלימוד, ייעשה ת"ח וימשיך דברים בשמם. שלא יצא מצב שלא כ"ך ישקיע בלימוד, ותלמודו יתבלבל, שאז יצא מזה העברת מסורות שגויות כביכול בשמם. לכן שילמו כסף לכניסה, שזה גורם לנכנס שהשקיע ממון, להרצין את דעתו, וכך ישב ללמוד כמו שצריך. לכן מודגש: 'כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון'. אולי גם היו שראו את מעלתם בעין רעה, כמו שמסופר על הכה"ג: 'ת"ר: מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש, והוו אזלי כולי עלמא בתריה. כיון דחזיונהו לשמעיה ואבטליון, שבקוהו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון. לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול, אמר להן: ייתון בני עממין לשלם. אמרו ליה: ייתון בני עממין לשלם, דעבדין עובדא דאהרן, ולא ייתי בר אהרן לשלם, דלא עביד עובדא דאהרן' (יומא עא,ב) 'ייתון בני עממין לשלם - לשון גנאי הוא לפי שבאו מבני בניו של סנחריב' (רש"י) אמנם זה סיפור על כה"ג ספציפי, אולם אולי היו עוד כאלו שראו בעין רעה את כבודם, מקנאה (בפרט בהיותם צאצאי סנחריב שהביא לנו חורבן). לכן חששו שיבואו לשמוע כדי לקנטרם (שם או ברכילות לאחרים אח"כ) וכדו'. לכן התשלום ממון, מראה שהם מעוניינים בכבודם שמשקיעים כסף כדי להתקרב אליהם. אולי אפשר שזה בא להוכיח שהוא עובד, שכך יש להם לשלם כסף (כמו שמובא שהלל היה עובד) שבזה מוכח שהולך ע"פ שיטת שמעיה: 'שמעיה אומר: אהוב את המלאכה' (אבות א,י), וממילא בזה הם ראויים ללמוד אצלם, כרבותיהם.