תורה למעשה – מטות - מסעי
נכתב על ידי אורן מס, 21/7/2017
תורה למעשה – מטות - מסעי
מטות
ל,ג: איש כי ידור נדר לה' ... לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו – יעשה: תורה למעשה: כאשר אדם נודר נדר לה' (לעשות מעשה מסוים לכבוד ה'), או אוסר על עצמו איסור הקשור בעבודת ה' (שלא לעשות מעשה מסוים, גם זה לכבוד ה'), חייב לבצע את דברו, אחרת הוא חילל את ה' ('לא יחל דברו' – לא יגרום לחילול על ידי דבריו). גם אשה חייבת לקיים את נדרה או איסורה, אלא אם הייתה נערה בבית אביה ואביה הפר לה את נדרה או אסרה (ד-ו), וכן אם הייתה נשואה לאיש וביום שבעלה שמע על נדרה או אסרה – הפר אותם (ז-ט), אך אם לא הפר אותם בתוך יממה ('מיום אל יום'; פסוק ט"ו) מששמע על כך – היא חייבת בקיום נדרה ואסרה (יא-טו). אם בעלה הפר אותם לאחר יממה מששמע כל עך – הוא ישא בעווןן חילול הנדר ואיסור שקבלה עליה אשתו (טז). אשה אלמנה או גרושה שקבלה עליה נדר לה' או איסור – היא חייבת לקיים (י). הערה: מדובר בנדר או איסור של אדם כלפי ה', ולא כלפי אדם אחר.
לא,כג: כל דבר אשר יבוא באש – תעבירו באש וטהר, אך במי נידה יתחטא: תורה למעשה: טיפול בשלל מלחמה ציבורית יתבצע כך: החוזרים מן המלחמה והשלל חייבים לעבור טהרה בטרם ישובו למחנה. החיילים יכבסו בגדיהם ביום השביעי מסיום המלחמה (כד), ואילו השלל יטוהר ויתחטא במי נידה (מים שיישפכו על השלל). אם ניתן להעביר את השלל באש, כגון: זהב, כסף, נחושת, בדיל, עופרת – חובה לעשות זאת לפני החיטוי במים (כג). חלוקת השלל תתבצע כך: חצי לחיילים שהשתתפו במלחמה ('תופשי המלחמה היוצאים לצבא'; פסוק כ"ז) וחצי ליתר העם. החיילם והעם חייבים להפריש תרומה מן השלל לטובת הכהנים והלוויים המשרתים את העם. התרומה תהיה כך: החיילים יפרישו חמישית אחוז, ויתנו לכהנים (כח-כט), ואילו העם יפריש שני אחוזים, ויתנו ללוויים (ל). הערה: אם אין כהנים ולוויים המשרתים במשכן ה' – אין להפריש תרומות מהשלל, אך החלוקה תהיה כפי שנקבע (חצי לחיילים וחצי ליתר העם).
מסעי
לג,נב: והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם: תורה למעשה: חובה לקחת בעלות על ארץ ישראל (היא 'ארץ כנען' לשעבר; פסוק נ"א), כאילו ירשנו אותה מאבותינו ('והורשתם'), לשלוט בה, ולהתיישב בה (נג). לקיחת בעלות זאת כוללת: סילוק כל התושבים המקומיים ('כל יושבי הארץ'), השמדת דברים החשובים לתושבים המקומיים ('משכיותם') לעבודת האלילים שלהם, כולל צלמים (צורות של פסלים), מסכות ובמות. יש להנחיל לעם נחלות לפי הגורל שעשה משה, לפי המשפחות ולפי השבטים. היום, כיוון שלא ידוע מהו הגורל המדויק שעשה משה, ולא ידוע מיהם המשפחות והשבטים הנוחלים – אין לחלק את הארץ לנחלות, אך יש להורישה כנאמר לעיל.
לה,ב: ונתנו ללוויים מנחלת אחוזתם: תורה למעשה: בעת חלוקת הארץ לנחלות, יש להפריש ללוויים ארבעים ושמונה ערים למגורים (שש 'ערי מקלט' ועוד ארבעים ושתיים ערים אחרות; פסוקים ו-ז), עם מגרש מסביב לערים למרעה בהמותיהם. המגרשים ישתרעו למרחק של אלף אמה (כשש-מאות מטר) מן החומה של העיר לכל צד, או למרחק אלפיים אמה (כאלף ומאתיים מטר) ממרכז העיר ('והעיר בתווך'; פסוק ה'), לכל כיוון (הגדול מביניהם). הערה: ערים ללוויים יינתנו רק במסגרת חלוקת הארץ לנחלות לכל המשפחות והשבטים ולפי הגורל שעשה משה, דבר שאינו אפשרי היום.
לה,יא: והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם: תורה למעשה: בעת חלוקת הארץ לנחלות, יש לקבוע שש ערים שיהוו 'ערי מקלט לרוצחים בשגגה. שלוש מהן תהיינה בעבר הירדן המזרחי, ושלוש – בעבר הירדן המערבי. ערים אלה ישמשו רק את בני ישראל והגרים בה ברשות השלטון הישראלי (גֵר ותושב בתוכם), ורק אם רצחו בשוגג. אם הרוצח הרג מתוך כעס או שנאה בכלי אבן או עץ המסוגלים להרוג, אף אם לא התכוון להרוג, הרי הרוצח אינו מוגדר כ'שוגג' אלא כ'מזיד'. אם הרוצח הרג בטעות, בלי כל כוונה ובלי שנאה כלפי ההרוג, אף אם הרג בכל כלי (כב-כג) – הוא 'שוגג'. קרוב הנרצח (המכונה 'גואל דם') – יהרוג את הרוצח ה'מזיד' (יט). גואל הדם לא יהרוג ללא פסק דין של שופטי העם (כד; ל), פסק דין שיינתן אחרי שמיעת שני עדים מרשיעים לפחות (ל). אם נקבע שהרוצח הרג בשוגג, השופטים ידאגו שהרוצח יגיע בבטחה ל'עיר המקלט'. אם הרוצח ייצא מגבולות עיר המקלט – דמו יופקר לגואל הדם (כז). הרוצח ישוב לביתו בבטחה לאחר מות הכהן הגדול. אין לאפשר לרוצח במזיד לשלם כופר כדי שלא ימות (לא), ואין לאפשר לרוצח בשוגג לשוב לביתו לפני מות הכהן הגדול, תמורת תשלום כופר (לב). הערה: כיום אין דין זה חל כי לא ניתן לקבוע את שש ערי המקלט (כיוון שאין התיישבות ישראלית בעבר הירדן המזרחי (יד) ולא התנחלנו בכל השטח שנקבע כארץ ישראל בתוך תחומי 'ארץ כנען'), וכן כי אין כהן גדול.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
