לקט מביאור שד"ל לתורה: פרשות מטות - מסעי
נכתב על ידי אורן מס, 21/7/2017
לקט מביאור שד"ל לתורה: פרשות מטות – מסעי
מטות
ל,ב-ג: וידבר משה אל ראשי המטות ... איש כי ידור: מדוע משה מודיע דווקא לראשי המטות על ענייני הנדרים ולא לעם ישירות? שד"ל: "הוצרך משה להודיעם (לראשי המטות) שאין להם שלטון בדברים שבין איש לאשתו ובין אב לבתו בעניין הנדרים". משה מלמד את המנהיגים גם מה בסמכותם וגם מה לא בסמכותם. מעניין.
לא,טז: הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם: מה הקשר בין מעשה בת נשיא מדין ובין בלעם? שד"ל: "בלעם, בלכתו מעם בלק לשוב אל ארצו, עבר במדין, ושם שמע כי ישראל החלו לזנות אל בנות מואב, ומתוך כך היו משתחווים לאלוהיהן, ואז הבין כי זה לבדו הוא הדרך המוכשר להחליש את ישראל, ונתן עצה לבני מדין שישלחו שם את בנותם היותר חשובות, כדי לפתות את ישראל". לכן נענש והומת בלעם במלחמת משה במדין (פסוק ח').
לא,כג: כל דבר אשר יבוא במים תעבירו באש וטהר: מדוע יש להעביר במים את כלי השלל מכסף וזהב, הרי אין תשמישם באש ולא היו מבשלים בקדרות זהב וכסף? שד"ל: "הייתה הוראת שעה, להוסיף הרחקה ותיעוב לכלי מדין מפני שהחטיאום, והכל להרחיק מן החטא". עוד גדר מפני חטא.
לב,לג: ויתן להם משה ... ולחצי שבט מנשה: מדוע הוסיף משה מיוזמתו את חצי שבט מנשה, על בני גד וראובן? שד"ל: "אחר שהסכים משה עם בני ראובן וגד לתת את שאלתם, הלכו בני מכיר ולכדו הגלעד (פסוק ל"ט), ואז הסכים משה גם עם חצי מטה המנשה שיתיישבו בעבר הירדן ... ואין מוקדם ומאוחר בתורה". שד"ל מבין שקודם מכיר בן מנשה כבש את הגלעד, ואחר כך נתן להם משה, כפועל יוצא מהכיבוש. מעניין. כל הכובש – זוכה.
מסעי
לה,ד-ה: מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, ומדותם מחוץ לעיר ... אלפיים באמה: כמה צריך להשאיר ללוויים בכל עיר, אלף או אלפיים אמה? שד"ל: "אלף אמה אשר נתן להם סביב כנגד העיר למגרש שלא ייזרע (דהיינו למגורים), והאלף אשר הוסיף בכתוב השני בארבע הפאות – לשדות ולכרמים, כוונתו על אורך הקווים החיצונים". מעניין. זה תקציר דיון מעמיק שעורך שד"ל על פני שלושה וחצי עמודים.
לה,יב: והיו לכם הערים למקלט מגואל: מדוע לא לקבוע את המקלט בבית המקדש, כפי שנהגו אצל הגויים הקדמונים? שד"ל: "לא היה אפשר שיהיה המקלט בבית המקדש, כי אחד היה בכל אדמת ישראל, ויקשה לרוצח לנוס מכל ערי ישראל עד המקום אשר יבחר ה', לכך נבחרו שש ערים מפוזרות כה וכה, באופן שתהיינה מזומנות לכל רוצח". סיבה מעשית להצלת הרוצח בשוגג, ולא עניין של קדושת מקום המקדש.
לה,כה: וישב בה עד מות הכהן הגדול: מדוע להתנות את שיבתו של הרוצח בשוגג למשפחתו עם מות הכהן הגדול? שד"ל: "הכהן מכפר על השגגות על ידי קרבנות שהוא מקריב, והכהן הגדול מכפר עוד יותר, כי לכך צווה לשרת ביום הכיפורים, ומיתת הכהן בגדול היא כפרה שאין למעלה ממנה, והיא תכפר על הרציחה בשגגה, שהיא קשה מכל שאר השגגות". האם גם גואל הדם יירגע עם מות הכהן הגדול כי עוון הרוצח כופר? מעניין.
שבת שלום, שנזכה לדעת את גבול סמכותנו, להרחיק מחטא, ולהתכפר ממנו, אורן, בן וכו'.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
