חסד נעורים - לפרשת מטות מסעי תשע"ז
בס"ד ד" ת לשבת מטות מסעי כז תמוז תשע"ז לעלון " קול מהיכל" חסד נעורים ------------------------------------------------------------------------------------- "בלב אחד" בתחילת מסעות בני ישראל מופיע הפסוק "ויסעו מאֵתם וַישב על פי החִירוֹת אשר על פני בעל צפון ויחנו לפני מִגְדֹּל", וכעבור כמה מסעות "ויסעו מאלוש ויחנו ברפידים ולא היה שם מים לעם לשתות". מפרש בעל הטורים: "וישב... ואינו אומר וישובו, מלמד שלכולם היה לב אחד לעשות כן, שאמר להם משה, על פי ה' אני אומר לכם שתהיו בני חורין", בני ישראל אזרו אומץ ואמונה בה' יתברך, כאיש אחד ללא מחלוקות בכך שיבקע להם את הדרך לתורה, בניגוד גמור לחניית בני ישראל ברפידים, שמסמל רפיון וחולשה והוא נקרא כך משום שרפו ידיהם של ישראל מהמצוות ולימוד התורה. נדר ושבועה "איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". האם כתוצאה מרפיון במצווה מסויימת, על האדם לנדור או להשבע כדי להתחזק בטעון שיפור? המגיד מקוז'ניץ מפרש את הנדר כפרישה והינזרות מדברים ומעשים מסויימים, האדם מחליט לטהר את עצמו מדברים שמרחיקם אותו מעבודת ה'. עניין השבועה הוא שהאדם מתחייב במלכו של עולם לעשות ולפעול פעולה מסוימת, בכך הוא, הן בנדר והן בשבועה נותן תוקף אלוקי למעשה שנדר או נשבע, ובמידה ולא יקיים את נדרו או שבועתו הרי הוא כמחלל את שמו של הקב"ה, שכן הוא "רתם" את ה' יתברך לרצונו האישי שלו. לכן אמרו חז"ל כל הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע שנאמר "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא", שכן "כל הנודר כאילו בנה במה". מפרש הכלי יקר "שלא יהיה כל אחד הולך ובונה במה לעצמו". ולמרות שמוזכר במסכת נדרים "מי שנדר נדרים כדי לתקן מעשיו הרי זה זריז ומשובח, וראוי שהאדם לא ירבה בנדרי איסור אלא יפרוש מהדברים שראוי לפרוש מהם בלי נדר, "שכן על האדם לעבוד את בוראו באמונה תמימה ובטחון בו יתברך בלבד שיכוון אותו לפי דרכיו הראויות לו במסעותיו ופועלו ולא ע"י איסורים ושבועות שעלולים רק להכשילו ולהקשות על תיקון חטאו". בדרכי אהרון הכהן אנו מציינים בא' באב את מותו של אהרון הכהן שהיה "אוהב שלום ורודף שלום", מה שמתקשר לפס' "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", כאמונה התמימה שהובילה את ישראל לצאת אל המדבר אחרי הקב"ה בבטחון ושמחה כחתן וכלה שבונים את ביתם ויוצאים יחד לדרך חדשה וארוכה תוך כדי קיום הפס' "תם ויושר יצרוני כי קויתיך". האמונה והתמימות ישמרו עליהם ללכת בדרכי ה' גם שהדרך קשה, שהרי הקב"ה "מדריך ענוים בדרך", כאהרון הכהן שהיה "אוהב שלום רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". הרצי"ה קוק פירש שאהרון היה מקרב את הבריות לתורה ללא תמורה, כאהבה שלא תלויה בדבר גם אחרי האסון שקרה לו עם מות בניו הוא נהג בדרך של "וידום אהרון" לא כעס או מריבה עם ה' שכן "מסה ומריבה" מרמז על כל כעס ותלונה כלפי הקב"ה,עלינו ללכת כדרך "פִּי הַחִירוֹת", פה שמדבר תורתו של ה' יתברך ולעבדו באמונה תמימה. עלינו לא להרפות ידים מהליכה בדרכי אהרן הכהן זצ"ל שהיה שליחו של ה' יתברך, במיוחד בימים אלו ימי בין המצרים [ולא רק בהם...] ומתוך כך נגיע להגיע לדרגת "ויחן ישראל נגד ההר" כאיש אחד בלב אחד בבנין המקדש במהרה אמן. --------------------------------------------------------------------------------
