'וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד. נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה ר"ע ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה' (קידושין מ,ב) לכאורה דברי 'כולם' תמוהים, כי מצד אחד אומרים שהלימוד גדול, ומצד שני אומרים שמעלתו זה מצד המעשה, כך שהמעשה גדול? מדברי רש"י: 'שהתלמוד מביא לידי מעשה - נמצאו שניהם בידו', משמע שהכריעו ללימוד, אבל לא הכריעו מצד עצם הלימוד מול המעשה, כמחלוקת ר"ט ור"ע, אלא מצד שבפועל שניהם חלים בלימוד. מדברי תוס' (ד"ה 'תלמוד') בדעת הי"מ, אפשר שבאו לומר שכוונתם שהלימוד גדול כשהוא צריך בשביל המעשה, אבל באמת כשהלימוד לבדו מול המעשה, אז המעשה גדול. ברש"י בב"ק (יז,א) מובא: 'מביא לידי מעשה - אלמא מעשה עדיף' ממילא באו לומר שהלימוד גדול בשל המעשה שבו, שהמעשה עדיף מהלימוד, אבל כיון שהלימוד גם מביא למעשה, לכן יש בו את שניהם, ולכן מצד זה הוא גדול אע"פ שהמעשה עדיף ממנו [שהמעשה גדול מצד עצמו] (לכאורה כיון שרש"י כך פרש שם, יש להסביר גם כאן את הרש"י בצורה שכזו. או שי"ל שכל מקום רש"י פרש ע"פ הקשרו, שבקידושין משמע כפשט ששניהם בידו, ולא הכריעו, ובב"ק ע"פ ההקשר בגמ' משמע שלמדו שהמעשה גדול, ולכן כך פרש כל מקום ע"פ עצמו). הרב קוק (מבוא לשבת הארץ, טו) מסביר שהתלמוד גדול, ומה שאמרו שמביא לידי מעשה, הכוונה שהוא כ"ך גדול עד שגם מביא לידי מעשה. נראה שאולי אפשר להסביר שבאו לומר שאין באמת ממש מחלוקת בין ר"ע ור"ט, אלא תלוי במה מדובר. במקרה שזה לימוד שקשור גם למעשה, אז בזה הלימוד גדול יותר כי יש בו קשר למעשה (כר”ע). אבל במקרה של לימוד שאינו למעשה כלל, אז בזה המעשה גדול מאותו לימוד (כר”ט) [אמנם הרב קוק כתב להיפך, שהלימוד שאין בו מעשה הוא גדול מלימוד שיש בו מעשה, כיון שבלימוד שאין בו מעשה הלימוד נחשב גם למעשה (אלא ששיטתו היא שתמיד הלימוד גדול יותר, וכאן אנו הולכים בשיטה אחרת, שגודל הלימוד קשור למעשה בפועל [כעין קרוב לשיטת רש”י שהמעשה גדול, ולשיטת הי”מ])]. או אולי באו לומר שבאמת מצד מסויים המעשה גדול יותר, כיון שבלי רצון למעשה לא שווה הלימוד, שהרי: 'אמר רב פפא: אמר קרא (דברים ה, א) "ולמדתם ועשיתם" כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה' (יבמות קט,ב) שלא נחשב לו שכר אפילו על לימודו. וכן: 'הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות, שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. וא"ר יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם' (יר' ברכות א,ב). ויותר מזה: 'ולא המדרש הוא העקר, אלא המעשה' (אבות א,יז) הרי שהעיקר הוא המעשה, ומצד זה המעשה גדול מהלימוד. ומצד שני יש עניין שהלימוד גדול יותר, מצד מעלתו בדבקות בה', ולכן אי אפשר להשוות בניהם ולקבוע כלל ברור. ולכן אמרו שהלימוד גדול יותר, אבל דווקא כשהוא מביא לידי עשיה, ולא כשלומד שלא על מנת לעשות. אולי אפילו באו לומר שבאמת לא ממש נחלקו ר"ט ור"ע על מה גדול יותר, כיון שיש עניין בשניהם, אלא לבטא את המעלות שיש בשניהם כמו שבררו כולם, אולי אפילו יותר מזה, 'נענו כולם' הכוונה שאחרי שאמרו ר"ט ור"ע את דעתם, בררו כולם את דבריהם, שכולם זה כולל את שניהם, ויוצא שבעצם לא חלקו, אלא התכוונו לומר מה שאמרנו. אולי אפשר שזה בא כנגד שאלה שלכאורה הייתה צריכה לעלות, אם הלימוד גדול מהמעשה, אז איך ענה משה למלאכים מצד המעשים: 'ואריב"ל: בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים"! אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה. אמר לפניו: רבש"ע, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו: אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה, שנאמר (איוב כו, ט) "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו", ואמר ר' נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להן: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה: "לא יהיה לך אלהים אחרים" בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים? שוב מה כתיב בה: "זכור את יום השבת לקדשו" כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה: "לא תשא" משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה: "כבד את אביך ואת אמך" אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה: "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ח, ב) "ה' אדונינו מה אדיר שמך" וגו', ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות' וכו' (שבת פח,ב-פט,א). הרי אם הלימוד גדול, והרי בשמים אין עיכובים מלימוד כמו שיש בארץ, אז בעצם היה צריך שהתורה תהא בשמים, שהרי לימודה גדול מהמעשה?- לכן אמרו שהלימוד גדול, אבל מיד הוסיפו שהלימוד מביא לידי מעשה, שהלימוד שלנו הוא גדול שיש בו גם קשר למעשה, להבדיל מהמלאכים שלימודם לא היה גדול מהמעשה. אולי ע"פ הנעשה בימנו אפשר להבין מדוע הוסיפו את המעשה, כיון שיכול אדם לחשוב שאם הלימוד הוא העיקר אז כל היום רק ילמד ולא יבוא לפעול בעולם מה שצריך (כיישוב הארץ וצבא ומלאכה וכדו'), לכן מדגישים שיש קשר למעשה, שאם רק יושב ולומד ומבטל כל השאר, אין זו התורה הראויה כלל, אלא יש קשר לעולם הזה, שה' רצה שנקדש את העולם הזה (שמלאכים יש לו הרבה בשמים). לכן מדגישים שלא רק הלימוד גדול, כשהוא לבדו ומנותק מהעולם.