פרשת חוקת- הקול, קול יעקב והידיים ידי עשיו" -כיצד?

מאת : אהובה קליין.

מופיע בפרשה שמשה שולח מלאכים אל מלך אדום עם בקשת רשות לעבור בתוך ארצו:

וכך הכתוב מתאר את האירוע: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם:  כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.  נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.  וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.  וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו" [במדבר  כ, י"ד-כ"ב]

השאלות הן:

א] מי היו המלאכים ומה בקשו ממלך אדום?

ב] מה הייתה תשובתו של מלך אדום?

ג] מה היה הפתרון - להתקדם לעבר ארץ כנען?

תשובות.

המלאכים ובקשתם ממלך אדום.

על זהות המלאכים, נחלקו המפרשים:

רש"י- מסביר על פי המדרש: היו אלה מלאכים ממש,  כדוגמת המלאכים  ששלח יעקב אל עשיו.

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.  וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה". [בראשות ל"ב, ד]

 אונקלוס מסביר: כי היו אלה: רצים. השליחים אומרים למלך אדום:" כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"- על כך אומר:   רבינו בחיי: כוונת השליחים הייתה להסביר למלך אדום: אנחנו היינו אחים, הרי נאמר לאברהם בברית בן הבתרים: "כי גר יהיה זרעך"- והרי החוב הזה  היה מוטל על שנינו, אתה מלך אדום יודע את כל התלאות שעברנו, לכן אביכם התרחק מעל אבינו,  שנאמר: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", מפני שטר חוב המוטל עליו וגרם לכך שיעקב לבדו נשא בנטל-ולכן סבלנו צרות רבות.

אבותינו מתו בגלותם-על כך העירו  רז"ל: כי הכוונה לאבות ממש, ומכאן ניתן להסיק: שהאבות מצטערים בקבר –כאשר פורענות באה על עם ישראל.

רבינו בחיי מסביר את המילים:" וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ".-  כאן השליחים הפונים אל  מלך אדום: רומזים לו: כי ברכת אביהם יצחק מתקיימת: "הקול, קול יעקב.. " – כאשר עם ישראל מתפלל לה' וצועק- מיד נענה!

בהמשך הם  מספרים: וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; ועל כך  שני פירושים:

א] הכוונה למלאך ממש כפי שכתוב: "ומלאך פניו הושיעם" [ישעיהו ס"ג]

ב] הכוונה למשה- שברמתו הגבוהה- הוא כמלאך. לפי שלא היה נמשך לענייני הגוף  כדרכם של יתר בני אדם. כמו שנאמר: "ויאמר חגי, מלאך ה'" [חגי א] לפי שעם ישראל  העריכו אותו ממש כפי שמעריכים מלאך,  ההוכחה לכך, שהם אמרו: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים", הכוונה  משה  שהחשבנו אותו למלאך, הוא בעצם איש.

השליחים מבקשים בסך הכול רשות  ממלך אדום לעבור דרך ארצו: כפי שאמרו לו: "נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ," כאן רומזים למלך אדום: אין לך לערער על ירושת ארץ ישראל לעם ישראל- כשם שלא פרעת את  החוב –"כי גר יהיה זרעך.."

כאשר השליחים אומרים למלך אדום: לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר"

כוונתם: לפי פשוטו: אפילו מי באר לא נשתה מהשטח שלכם.

 ב] לפי המדרש: לא נשתה אפילו מי באר שלנו ,אלא ניקח מכם- תמורת תשלום.

אנו נלך דרך המלך- הדרך שהמלך  הולך בה, או הדרך שיצווה אותנו מלך אדום. ובאומרם: "עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ".- הם לא מזכירים בגלוי את ארץ –ישראל, שמא זה יעורר את מלך אדום ויגיד להם: "בא יעקב אביהם במרמה ולקח את בכורתו- ברכתו" שהרי אם זה לא היה קורה- ארץ ישראל כבר הייתה שלו.

הרמב"ן מסביר את בקשת השליחים ממלך אדום:" בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה"

מלכתחילה, התכוונו השליחים שיעברו דרך הערים ,אלא שיזהרו שלא יכנסו לשדה ולכרם כדרך מחנות צבא עם רב- שדווקא כן נכנסים דרך הכרמים והבטיחו שילכו בדרך המלך- שהיא דרך לרבים ולא  ליחיד ואמרו שלא ישתו מי באר בכלל ואחרי זה שלחו אליהם שלא יקרבו לערים, אך יעברו דרך המסילה אשר מגיעה לארץ כנען- זוהי דרך סלולה וכבושה לכולם. והבטיחו שאם בכל זאת ישתו  מימי הנהרות- הם ובהמתם-הרי ישלמו על כך כסף.

במילים:" רַק אֵין-דָּבָר"- בכך רצו לשכנע את מלך אדום שלא יהיה לו שום הפסד.

תשובת מלך אדום

תשובת מלך אדום הייתה נחרצת: " וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ".

רבינו בחיי מסביר את תשובת מלך אדום באופן נפלא: אתם מתגאים בקול שירשתם מאביכם ואומרים שכאשר אתם צועקים- מתפללים לה' מיד נענים! אבל אני לעומת זאת אצא עם מה שאבי הוריש לי:  "ועל חרבך תחיה" [בראשית כ"ז]

דעת מקרא מסביר: כי יתכן שסירובו של מלך אדום נובע מהחשש, שמא כוונת עם ישראל לכבוש את ארצו ולכן חשוב להם להכיר את כל הדרכים בארצו לפני כן -כהכנה למלחמה.

הרמב"ן מסב את  תשומת  לבנו לכך- ששמו של מלך אדום אינו מוזכר בפרשה, כי אין צורך, כנראה שלא היה ידוע בעוצמתו , לעומת זאת הכתוב הזכיר את סיחון ועוג- מלכי האמורי בשמותם, היות והיו ידועים בגבורתם והיו ידועים בגויים. וזאת  כדי להודות לה' על הניסים שעשה עמנו, כפי שכתוב: "למכה מלכים גדולים - כי לעולם חסדו,

לסיחון מלך האמורי - כי לעולם חסדו,

ולעוג מלך הבשן - כי לעולם חסדו"

[תהלים קל"ו]

התורה נוהגת להזכיר את גדולי המלכים אשר ירשנו את ארצם, כפי שנאמר ביהושע: את חמשת מלכי האמורי: "אדוני צדק- מלך ירושלים והוהם- מלך חברון ופראם- מלך ירמות ויפיע מלך לכיש ודביר – מלך עגלון" [יהושע י', ג].

הפתרון

נאמר:" וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו"

הרמב"ן מדגיש :כי התורה לא האריכה באופן התקדמותם של עם ישראל אל עבר ארצם, אלא קיצרה בתיאור, כי הציווי היה  מאת: אלוקים על ידי משה אל העם:

"אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל:  כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר " [דברים   ב', ה']

לסיכום, ניתן  להסיק מהתנהגותו של מלך אדום ומתגובתם של ישראל: כי אמירתו של  יצחק היא נצחית לאורך כל ההיסטוריה:

".. הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"׃  [בראשית כ"ז, כ"ב]

והמשמעות: כוחם של ישראל טמון בכוח התפילה ולימוד התורה וככל שהדבר מתעצם- כן ידי עשיו נחלשות –ידיו האוחזות בחרב וכאשר חלילה קול יעקב נחלש - התוצאה : חרבו של עשיו על העליונה.

יהי רצון שעם ישראל ירבה בתפילה ובתורה וקולו - יגבר תמיד על  ידיו של עשיו.