כ"א סיון תשע"ז

ראיית התכלת – ראיית התכלית[1]

בתחילת דברינו מבקשים אנו לומר כי פרשתנו מיוחדת היא, באשר ישנן שבע 'מצוות שקולות' כלומר מצוה השקולה כנגד המצוות כולן, מתוכן שלש בפרשתנו, ארץ ישראל, ע"ז (וכי תשגו ולא תעשו, שלח ט"ו כ"ב וברש"י עפ"י ה'ספרי' זו עבודה זרה) וציצית. הרב שלמה וולבה זצ"ל כתב על כל המצוות קונטרס מיוחד בשם זה – המצוות השקולות. בפרשתנו תחילתה בנפילה שבאה כתוצאה מהתבוננות-ראיה לא נכונה. בסיומה מקבלים אנו מהקב"ה 'אמצעי אופטי' המאפשר לנו ע"י עבודה לתקן ולהתקין ראיה נכונה וטובה. הרה"ג הרב אביגדור הלוי נבנצאל שליט"א בספרו שיחות לספר במדבר, פורש לנו מערכה מופלאה החורזת את הפרשה מראשה לסופה, ויסוד המאמר הוא הציצית ככלי הראיה המאפשר לנו התבוננות נכונה על העולם. ראשית דבריו מבוססים על עיון בדברי חז"ל הידועים בסוגיית הציצית (מנחות מ"ג ע"ב) ב'מערכת ההדמיה': מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. וכשנזכרים ב'כסא', נזכרים ב'יושב על כסא רם ונשא'! כאן שואל הרב: הדמיון לים הוא חלקי בלבד...הים רק 'נראה' כחול אך באמת המים שקופים לחלוטין, הרקיע הוא שכבת אוויר חסר כל צבע, רק שמגיעות 'קרניים כחולות', ומעל ל'רקיע' אם נמריא בחללית הוא יראה שחור, וכסא הכבוד האם יש לו כלל צבע, האם הוא נראה ככסא בכלל? כאן מניח הרב נבנצאל יסוד שאבני הבנין שלו משתרגות בעמקי רזי התורה, וחלק חשוב ממנו ניתן ללמוד בספר הקדוש שני לוחות הברית (חלק 'תולדות אדם' 'בית אהרן' בסופו) וכך כתב: חייבים אנו להבין שבנקודה זו אנו עוברים מתחום המוחש לתחום המופשט, ואסור לערב תחומים אלו. ים הוא דבר מוחשי...רקיע הוא פחות מוחשי...אבל כסא הכבוד הוא רוחני, מופשט לחלוטין. הגמרא שלמדה שיש דמיון ביניהם משמע שיש איזשהו תוכן פנימי רוחני השווה בשלשתם...יש קשר בין פנימיות צבע התכלת לבין התוכן הפנימי של כסא הכבוד! צריך להזהר שלא לגלוש מתחום המופשט לתחום המוחש ולהיפך, יש צורך בהבחנה עמוקה מתי התורה וחז"ל דברו במוחש ומתי במופשט...

מדוע נתנו דימויים אלו, של ענינים רוחניים במשלים גשמיים? התשובה – מפני שלכל דבר גשמי יש שרש בעולמות העליונים. העובדה שלאדם יש עינים איננה רק משום שאדם זקוק לאמצעי תקשורת עם סביבתו, אלא מפני שבערך הרוחני הקרוי 'צלם אלקים' קיימת יכולת רוחנית שה' יתברך רצה שנדע אותה. כאשר נראה את ביצועיה של העין הגשמית יקל עלינו לדמיין אותה יכולת רוחנית שבצלם אלקים העליון [ראה שלה"ק שם] לדוגמא מהמצלמה אפשר להתחיל להבין את פלאי 'הצילום' של העין, בצבעים, בשלשת המימדים וכו'. אם המצלמה המשוכללת ביותר, רחוקה היא מ'מצלמת' העין, מה המרחק בין ה'עין' האנושית ל'עין' הרוחנית?...העולם כולו על מושגיו ומרכיביו נברא רק כדי לשמש משל לעולם העליון, לרוחניות שמהותה האמיתית נסתרת מאתנו...[כאן עובר הרב למשל בתחום הראיה עצמו] אפשר לטעות אחר מראה העינים בצורה הפשוטה ביותר, בשדה הקרב, ישנם כלי דֶמֶה, הדומים מאוד לכלים אמיתיים, אך הם נועדים להסיח דעת האויב שישקיע מאמציו על קרטון ופלסטיק, ובאותה עת יוצאו הכלים ה'אמיתיים' ממחבואם! [עולם המדיה - המוסר שניתן ללמוד ממנו, שהוא שיא התגלמות הדמיון המתעתע באדם!]

לכן רמזה לנו התורה בחלק הסוד שבה, את המציאות האמיתית השוכנת למעלה! הקב"ה קורא לנו עברו ל'תחנת האמת' [ממצלמות הד.מ.ה] התבוננו בתכלת – התבוננו בתכלית הבריאה (ברמב"ן ט"ו ל"ח זלה"ק: הזכרון הוא בחוט התכלת שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל, ולכן אמר וזכרתם את כל, שהיא מצות השם...והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות, כי ברחוקם יראו כולם בגוון ההוא, ולפיכך נקרא 'תכלת', עכ"ל הרמב"ן)... אתם רואים שם למטה בעמק את המלחמה הכבדה שבין ישראל לעמלק? דעו לכם שיחסי הכוחות הם כעת 'וגבר ישראל' בזכות המתרחש למעלה, על ראש הגבעה, בזכות ה'ישיש' בן השמונים העומד ומרים ידיו למעלה. ה'מצלמה' שלכם העין, גם אם תבחין בו במקרה, לא תתעכב עליו. היא תפנה מיד למטה, לצלם את הלוחמים שעורכים כרגע איגוף מצויין בעורף האויב. אך בדיוק לכך קיבלתם את התכלת! אם תביטו בתכלת – וראיתם אותו, תזכרו בכסא כבודי, אז תצליחו להאמין שאותו 'ישיש' הוא שיקבע אם האיגוף אכן יצליח...התורה רוצה שנתבונן תמיד אל העולם האמיתי, אל המקור לכל המתרחש בעוה"ז, לכן נתנה את הציצית ופתיל התכלת שבה...דוגמה מן העבר, הולכים שנים עשר מרגלים ל'צלם' תמונת מצב של ארץ ישראל ולדווח עליה. כולם רואים מציאות זהה, מקומות ואנשים...[ההבדל בין עשרה אנשים לשנים שהם יהושע וכלב הוא] אותם שנים רגלו בעזרת ה'עין העליונה' הרואה את הזכות הרוחנית יסוד המציאות...זאת מטרת התכלת שבציצית – לחנך לראיית השרש הרוחני במציאות, להבין שדבר ה' הוא הבורא ארץ והוא המכניסנו לארץ ישראל. פתיל התכלת מוביל להתבוננות רוחנית בהויה כולה, משרש ועד תכלית, מעמקי תהום ים עד לכסא הכבוד – מקור ההויה.  ע"כ עפ"י דברי הרה"ג הרב אביגדור הלוי נבנצל שליט"א.  

יחידאיות משה בנבואה המלמדת על מעלתה של ארץ ישראל

בספרו של המשגיח מישיבת גרודנא בליטא הרב שלמה הרכבי זצ"ל הי"ד[2] מֵאִמְרֵי שלמה (ח"א מאמר ל"ט 'ונפלינו אני ועמך') מבאר השוואת מעלת הנבואה המיוחדת של משה רבינו לעומת שאר הנביאים (עסקנו בפרשת בהעלותך) לבין יחודיות ומעלת ישראל ביחס לאומות העולם. דמיון אחד לפרשתנו, מאמרו נסוב סביב תפלת משה לאחר חטא העגל, ובפרשתנו מוצאים אנו תפלת משה לאחר חטא המרגלים. וכך כותב שם: ...ונפלינו אני ועמך (שמות כי תשא ל"ג ט"ז)...הקב"ה מקבל את בקשתו...גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה (שם שם י"ז) ופירש רש"י ז"ל, שלא תשרה שכינתי עוד על אומות העולם. ולכאורה קשה קצת...הלא נביאי ישראל המה טובי עין אפילו לאומות...ומה אכפת ליה אם תשרה שכינה גם על האומות, [ויותר מכך] הלא אדרבא ע"י זה תקויים נבואת ישעיהו (י"א ט') ומלאה הארץ דעה את ה'?! 

[התשובה] כיוון שעיקר סיבת חטא העגל היה מפני שלא היה עדיין בפנימיותם פירוד גמור מן האומות, וממילא חסרה הדבקות האמיתית לאלקי ישראל, הוכרח משה רבינו לעשות כל האצטדקאות שיעשה פירוד גמור בין ישראל לעמים, ולא יהיה ביניהם שום שיווי בשום צד בעולם...מעלת ישראל היא 'הן עם לבדד ישכון' (במדבר כ"ג ט') בזה תלוי כל קיומו של ישראל... הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות ...[שמות ל"ד י'] הוצרך פה לכריתת ברית, התהוות מציאות שכך יהיה ולא ישתנה...הוטבע בעצמיות בני ישראל ונעשו סוג מיוחד מובדלים לנצח...ומשה רבינו בתור פרט הוא מובדל עוד יותר ולמעלה מן הטבע ונבואתו עולה על כל הנביאים וזהו הביאור ונפלינו אני ועמך...כנראה ממה שאמרו [דברים ואתחנן ה' כ"ח] ואתה פה עמוד עמדי, מלמד שהקב"ה הסכים על ידו שפירש מן האשה (שבת פ"ז ע"א) שנשאר במצב 'מתן תורה' שאר ימי חייו בבחינת 'עמוד עמדי'... הפליה מיוחדת של 'אני', כמו שיש הפליה בין ישראל לעמים יש הפליה בין 'אני' [משה בנבואה. כידוע הרמב"ם חילק את האמונה בנבואה כשלעצמה, כעיקר בעיקרי האמונה, ובנבואת משה עיקר בפני עצמו (הקדמה לפרק 'חלק' היסוד השישי והשביעי)] לכל 'עמך' [בהשראת השכינה יחודית ולא לאומות] עכ"ל הרב שלמה הרכבי זצ"ל הי"ד.

[סמיכות ענין מרים למרגלים]

מיסוד דברים אלו נראה דבריו של הרב יוסף דב הלוי סולובייציק זצ"ל בספרו האדם ועולמו (מאמר 'חטא מרים והמרגלים'). בתחילה הוא עוסק בדרגת נבואתו המיוחדת של משה, כפי שהתבאר לעיל, לאחר מכן הוא כותב: כאן אנו מגיעים לענין חדש יסוד ועיקר ביהדות – ענין הבחירה. אנו מאמינים שה' בחר בנו מכל העמים, ומי שכופר בבחירת עם ישראל כאילו כפר ביהדות כולה. מהי משמעותם של הביטוי 'עם נבחר' 'עם סגולה'? 'סגולה' מבחינה לשונית הוא דבר חמדה דבר יקר, משהו מיוחד במינו [משהו שאדם אוהב אותו מאוד]...לפעמים אף קשה להסביר את סיבת האהבה הסגולית הזו...אהרן ומרים לא ירדו לעומק הסגולי הנבואי של משה רבינו ולא ידעו להעריכו כראוי....זכור את אשר עשה ה' למרים – מפני שהחטא שעליו נענשה מרים היה בזה שלא הכירה בסגולתו היחודית העליונה של משה...[משה רבינו שולח אנשים לתור את הארץ, וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת־הָהָֽר. וּרְאִיתֶם אֶת־הָאָרֶץ מַה־הִיא... (במדבר י"ג י"ז-י"ח) [ומבאר כי העליה בהר היא תקון הירידה שהיתה בשליחת יעקב את יוסף מעמק חברון, היא עפ"י חז"ל (סוטה י"א ע"א מובא ברש"י בראשית וישב ל"ז י"ד) מעצה עמוקה של אותו צדיק (אברהם אבינו) הקבור בחברון. 'עמק' אינו רק מיקום גיאוגרפי אלא גם מצב רוחני – נפשי המתאר הסתר פנים ונמיכות, לעומת זאת בעליה בהר, הרי משם הראיה הרבה יותר בהירה ומקיפה. כאשר משה שולח את האנשים, הוא מקווה] שבעמדם על פסגת ההר יבינו האנשים את טיבה של הארץ המובטחת, לא עניינים גשמיים יש כאן, כי אם רוחניים – הקשר בין ישראל וארצו...ירגישו את מעלתה של ארץ ישראל שאין השכינה שורה אלא בה. יעודו של איש בישראל להיות מושפע מעוצמת קדושתה של ארץ ישראל. ומה עשו המרגלים? ויעלו בנגב ויבוא עד חברון, הם אמנם עלו בנגב אבל לא עלו את ההר, ומשום כך לא ראו את כל אשר נצטוו לראות. ממילא לא יכלו להבין...את הסגולה שבארץ ישראל. את הדבר הזה מדגיש רש"י (עפ"י תנחומא ה') 'למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר' [עכ"ל רש"י] חטאה – טעותה של מרים היה בזה שלא שמה לב במדה מספקת לסגולתו היחודית של משה, ואילו חטא המרגלים היה בזה שלא הצליחו להכיר בסגולה היחודית של ארץ ישראל. מרים אמנם הודתה בעדיפותו של משה עליה ועל אהרן, אולם לא הבינה אל נכון את יחידותו הבלעדית, ואילו המרגלים לא ידעו הארץ 'מה היא'. זה הוא המכנה המשותף לשני המצבים, חוסר האמונה בערך הסגולה...עכ"ל הרב סולובייציק זצ"ל.

רמזים בעבודת ה' הנלמדים מהרמת החלה

בספר יהודה יעלה של הרב יהודה חיים הכהן זצ"ל מגדולי דמשק ביאר בדרך רמז המוסר, שעל כל יהודי באשר הוא לתת ממתנת כספו ללמוד תורה גם אם הוא עצמו זכה ומיושבי בית המדרש חלקו. אלו דבריו, על הכתוב (במדבר ט"ו י"ט-כ') וְהָיָ֕ה בַּאֲכָלְכֶ֖ם מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָ֖ה לה'. רֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה כִּתְרוּמַ֣ת גֹּ֔רֶן כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ אֹתָֽהּ. ...אפשר לרמז לענין לימוד התורה וגם צריך להחזיק ביד לומדי התורה 'הני ברכי דרבנן' [עפ"י ברכות ו' ע"א] ולא יאמר האדם דכיוון שהוא לומד בתורה, א"כ די בזה ואינו צריך להחזיק לומדי תורה. כי הא דאמרו בירושלמי [ראה סוטה פ"ז ה"ד, ויקרא רבה קדושים כ"ה א'] על פסוק [דברים כי תבוא כ"ז כ"ו] ארור אשר לא יקים וכו' אשר לא ילמד לא נאמר, אלא אשר לא יקים, הא למדת דאף אם למד ולימד וכו' ולא החזיק ביד לומדי תורה, עליו נאמר, ארור אשר לא יקים. [ע"כ עפ"י הירושלמי] ולזה אמר והיה באכלכם מלחם הארץ, ר"ל אפילו אם לומד בתורה הנקראת 'לחם' ע"ד לכו לחמו בלחמי, עכ"ז – תרימו תרומה לה', היינו הצדקה ללומדי התורה...עכ"ל הרב יהודה חיים הכהן זלה"ה.

בספר ציצים ופרחים לרבי יעקב בנו של רבינו יוסף חיים זלה"ה כתב על אכילת המאכל בשמחה ולא בצער וע"י יתוקן בעולמות העליונים, וזלה"ק: והיה באכלכם מלחם הארץ, והיה לשון שמחה, רמז למה שאמרו רז"ל לא ליכול אינש לחמיה בעצבונא אלא בחדוותא[3] [ראה זהר פינחס רנ"ט ע"א] לפי שע"י העצבון והרוגז שורה רוח טומאה במאכל ההוא. וז"ש והיה באכלכם, ר"ל והיה לשון שמחה, שיהיה חדוותא באכלכם מלחם הארץ, וע"י אכלכם בזה – תרימו תרומה לה', תעלו נצוצות הקדושה לה' דייקא, שלא יהיה חלק לסטרא אחרא ח"ו בו. עכ"ל רבינו יעקב בנו של רבינו יוסף חיים זיע"א זלה"ה, וראה בספרו של אביו בן איש חי הלכות שנה ראשונה בהעלותך אות א'.  

הוראת הציצית לעבודת ה' המיוחדת לכל סוג יהודי

הנצי"ב בפירושו העמק דבר מדבר על שתי קבוצות עקריות בעם ישראל, לומדי התורה והעוסקים בפרנסתם. לכל  אחד מהם הוראה מיוחדת הנלמדת מחוטי הציצית. וְהָיָ֣ה לָכֶם לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹ֣ת ה' וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם.  לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֑י...(במדבר ט"ו ל"ט-מ') ...שתי זכירות הללו [וזכרתם, למען תזכרו] הללו לבן ותכלת באות לשני אופני הנהגת האדם מישראל: האחד, מי שחייו בדרך הכבושה לרבים, עוסק בעניני פרנסה, ומ"מ [ומכל מקום] עליו לשמור לעשות מצוה בזמנה. השני מי שמופרש לעבודת ה' ומתבודד ושוקע עצמו לאהבת ה', וגם עליו לשמור מצוה בזמנה ולא לקפח מעשה המצוה בשביל דבקות ח"ו...ועל שני אופני חיי הישראלי צוה ה' לעשות חוטים לזכרון. ובשביל הראשון צוה לעשות חוטי הכנף ממין הכנף ועליו כתיב וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם - שלא יהא העסק משכחו ממצוה בזמנה...למען תזכרו – זוהי זכירה לאדם המעלה השקוע באהבת ה'. וצוה הכתוב לעשות חוטי תכלת שמורה על התקשרות במחשבות גבוהות, שמ"מ יזכור מעשה המצוה בזמנה. ואז - וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם, דאע"ג שהאדם מתקדש עצמו במה שמופרש לגבוה והוא מרכבה לשכינה, מכל מקום אינו מרוצה לשמים עד שיהיה עושה המצוה בזמנה, אז תהיה קדושתו לאלקים, וגם הקב"ה לא ימנע טוב ממנו להשפיע עליו שפע קדושה ורוח הקודש. עכ"ל הנצי"ב.

אורות הציצית העלאת העוונות לזכויות

באדרת אליהו לרבינו יוסף חיים (ה'בן איש חי') זלה"ה כתב: ידוע שמן המצוות שיעשה האדם, יתהווה אורות נשגבות ויהיה עטרה על הראש, על דרך ועטרותיהם בראשיהם (עפ"י ברכות י"ז ע"א). והנה הצדיק שעושה תשובה מאהבה, עושה את העוונות זכויות ואז יהיו ג"כ עטרה על ראשו, וזה [שכתוב] וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם - רמז לעטרת הראש, על דרך ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח' ג'). על כנפי בגדיהם 'כנפי' מלשון קבוץ ואסיפה כמו 'כנוף ואתו כולי עלמא' (ע"ז י"ט ע"ב)...בגדיהם הם העוונות מלשון 'בגדה יהודה', רוצה לומר שיעשו 'אורות' – עטרות, מן העוונות אחר שיהפכו לזכויות, מכח תשובה [מאהבה] שעושין  שהזדונות יהיו הזכויות. עכ"ל רבינו יוסף חיים זיע"א.

להפטרה - הלקח הנלמד מכדי החרס בידי המרגלים בימי יהושע

במדרש רבה בפרשתנו (ט"ז א') מבאר ענין שליחות מצוה ואלו דבריו:  ...אין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שמשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצלח בשליחותו, ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותן כאותם שנים ששלח יהושע בן נון...והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן. מהו חרש [וישלח יהושע בן נון... שנים אנשים מרגלים חרש לאמור לכו ראו את הארץ (יהושע ב' א')] מלמד שעשו עצמן קדרין והיו צווחין 'קדרות' מי שירצה יבוא ויקנה. כל כך למה? שלא ירגיש בהן אדם...עכ"ל המדרש. מבאר השפת אמת בפרשתנו (שנת תרל"א) אדוני אבי זקני מו"ר [חידושי הרי"מ] רגיל לומר כי גם אדם המקיים מצות בוראו שנשתלח בעוה"ז כדי לעשות רצונו יתברך, נקרא 'שליחי מצוה' בודאי. דקשה להמדרש, מה ציווי השליחות, מאחר שלא הוטב בעיני ה'? רק כי היה עצה שה' יתברך עשה מזה מצוה והיה להם לילך בתורת 'מצוה'. אף כי היה רצונם מעצמם לשלוח מרגלים, מ"מ [מכל מקום] עתה שהיה להם ציווי מה' יתברך היו צריכים למסור ולבטל רצונם לעשות רק כדי לעשות רצון ה' יתברך וממילא היו נצולים, ובאופן זה היה טוב השליחות. וז"ש [במשה תחילת הפרשה (י"ג  א): וידבר ה' אל משה לאמר, שלח לך אנשים] 'לאמור' שידעו שהוא ציווי מה' יתברך. וכן בכל מצוה אם האדם מבטל באמת כל רצונו, אף לא לזכות ל'מדריגות' רק כדי לעשות רצון ה' בלבד, נקרא שנותן נפשו בהשליחות. כי אם מצרף חפצו, אינו שליח. [כעת מבאר מדוע עשו עצמן כמוכרי קדרות שהם כדי חרס] וזה שאמר בשליחי יהושע 'חרש', שעשו עצמן קדרין... שכלי חרס אין החשיבות רק התשמיש [שבו] אבל גוף החרס אינו כלום! וכן ענין הביטול, לידע שהוא רק 'כגרזן ביד החוצב בו' ממש [עפ"י זהר בראשית ל"ו ע"א]. ואינו [אלא] רק כלי מוכן לעשות רצון ה' יתברך, אבל לא לצרף רצון עצמו כלל. ובאמת המדרש הזה הוא לימוד על חיי העוח"ז שנשתלח האדם במקום סכנה שהכל הבל ורעיון רוח. והעצה ע"י המצוות שהם בכל מעשה האדם, רק לעשות רצונו יתברך וע"י זה יוכל להתדבק בפנימיות חיות ה' יתברך שיש בכל מעשה...עכ"ל השפת אמת.

ראה מאמר נפלא של הרב יוסף דב הלוי סולובייציק זצ"ל 'שליחות' בספרו ימי זכרון, בו השווה בין היסודות ההלכתיים של מושג השליחות, לשליחות כל אדם בעולמו. 

ניתן להשיג הגליון: יהודה  052-6514000    כתובת מייל YYBARKAY – AT - GMAIL.COM