"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר טז,א-ג). '"וַיִּקַּח" אין ויקח אלא משיכת הדברים רכים, שנמשכו כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו. במשה הוא אומר (במדבר א, יז) "וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה" וכן (ויקרא ח, ב) "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ" וכן הוא אומר (הושע יד, ג) "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" וכן (בראשית יב, טו) "וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה" הוי "וַיִּקַּח קֹרַח" שבדברים רכים משך לבם.."וַיִּקַּח קֹרַח" על ידי מה נחלק? ע"י אליצפן בן אחי אביו שנעשה נשיא על משפחתו: "ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל". אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא: "ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל". עמרם הבכור זכה אהרן בנו לגדולה, ומשה למלכות. מי ראוי ליטול את השניה, לא השני, שנאמר (שמות ו, יח) "ובני קהת עמרם ויצהר"? אני בנו של יצהר הייתי ראוי להיות נשיא על משפחות, והוא עשה בנו של עוזיאל, קטן של אחי אבא יהי גדול עלי? הריני חולק עליו ומבטל כל מה שנעשה על ידו לכך "וַיִּקַּח קֹרַח"' (במדבר רבה יח,ב). קורח קינא בנשיאותו של אליצפן ולכן חלק על משה. אולם איך העז בכלל לחלוק על משה, שכולם יודעים שהוא שליח ה'? (מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר שקרח לא חשב, אלא קנאתו הוליכה אותו. מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הסביר שקרח חשב שהוא גדול ממשה, בשל שמסר נפשו על הקדושה, ולכן הוא בשער בינה גדול ממשה, ולכן יכול לחלוק עליו). נראה שטענתו של קורח הייתה "כל העדה כלם קדשים", שבא כביכול בשם כל בנ"י וחיבורם לקודש. קרח עצמו היה חכם גדול ומסכן עצמו בהקשר לקודש: 'אמרו חכמים: חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון, שנאמר (במדבר ז, ט) "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם" וקרח בן יצהר בן קהת' (שם,ג) ונאמר על נושאי הארון: 'אמר רבי אלעזר בן פדת: מאיזו מיתה היו נצולים? אם ממיתה של עולם, הרי אין בריה שאין מתה. מהו להציל ממות נפשם? אלא ממיתת הארון. כיצד? אמר רבי אלעזר בן פדת, בשם ר' יוסי בן זמרא: בשעה שהיו ישראל נוסעין, היו שני ניצוצין של אש יוצאין מתוך שני בדיו של ארון, כדי לפגוע שונאיהם. ומניין שכן? משה אומר לישראל: מה אתם מתייראין מן בני ענק, וכי קשים הם מאותן שהיו באים כנגדנו?! והיה הארון שורפן. וכן הוא אומר (דברים ט): "וידעת היום כי ה' אלקיך הוא העובר לפניך" וגו', מכאן אתה דורש, שהיו שני ניצוצין מקדמין לפניהם. אמר להם: הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך, וכיון שהיו הניצוצין יוצאין, היתה האש שפה בטעוני הארון, והיו נשרפים ומתמעטין' (במדבר רבה ה,א). ממילא קרח ראה עצמו כקשור לכלל בנ"י, שעוזר לבנ"י להינצל (ע"י אש הארון) מאויביהם, ומסכן עצמו בזה. לכן ראה עצמו כראוי ביותר להיות מנהיג בבנ"י, ובפרט על קהת, שהוא כעין בראשם. קרח חשב שדבר זה קשור לשבט לוי, שלכן רואה את משה כבכיר ואחריו אהרן, ואחריהם צריך להיות הוא ע"פ סדר הדורות בבני לוי. לכן מובא "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" מדוע לא מוזכר יעקב? מסבירים חז"ל: '"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" ולמה לא כתיב בן יעקב או בן ישראל? זש"ה (בראשית מט, ו): "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי" אלו המרגלים, "בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" זה קרח. אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע לא במרגלים ולא במחלוקת של קרח, לא יזכר שמי על אותן הרשעים. ואימתי יזכר שמי? כשהן מתייחסין ועומדין על הדוכן (דה"א ו, כב): "בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֲבִיאָסָף בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל"'' (במדבר רבה יח,ה). בפשטות כיון שבהם מוזכר ייחוס, לכן במיוחד ביקש יעקב שלא יזכר שמו בהקשר לחטאים. אולם נראה גם שבמרגלים זה ע"פ שבטים, וגם קרח חלק בשל היותו בן לוי, לכן בקש יעקב שלא יחשב עד עליו אלא רק עד הקשור לדבר. לכן קרח שבא מצד מעלת לוי, זה רק עד לוי. קרח טען שהמעלה באה מצד לוי, ולכן זה ע"פ סדר חשיבות ממנו. הוא עצמו היה בעל יכולת הנהגה, כמו שאסף את אותם מאתים חמישים גדולי ישראל אחריו, וגם היה קשור לקודש (בארון) ונשיא אינו משמש ככהן, כך שאין סיבה שלא ימנהו לנשיא קהת בהיותו ראוי לזה, מצד עצמו ומצד יחוסו. לכן חשב שמשה הוא זה שקובע את התפקידים בתוך בנ"י ע"פ רצונו, ולו רצה היה יכול לקבוע אחרת, ולכן טען נגד משה שעושה אפליות במקום לדאוג לבנ"י כראוי, ולכן חלק על חלוקת התפקידים, שחשב שה' יסכים גם אחרת. מבחינתו הרי אהרן חטא בעשיית העגל ובכ"ז נעשה כהן במקום הבכורות שחטאו בעגל, כך שיש קדושה בכלל ישראל (כמו שהתגלה בבכורות) ואפשר להעבירו ע"פ רצונו, כראוי בעיניו. לכן חלק על הכהונה. שראה עצמו כראוי להיות כהן, בשל קשרו לקדושה ולבנ"י, כמו הכהנים שעובדים במקדש וקשורים לבנ"י (שעובדים במקום בכורות בנ"י)  נראה שזהו עומק דברי חז"ל : 'וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה? אלא עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן, שנאמר (תהלים צט, ו): "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ". עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו, שכולם מתנבאים ברוה"ק (דה"א כה, ה): "כָּל אֵלֶּה בָּנִים לְהֵימָן". אמר אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום? ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה ועומדין מהן' (במדבר רבה יח,ח) שממנו שמואל ששקול כמשה ואהרן, כך שאין בהם משהו מיוחד במעלתם יותר ממנו, ומבני בניו עובדים במקדש, שקשורים בקודש, לכן הבין שיכול לדרוש שיתנו לו כהונה, והוא ינצל מבין כולם. אולם קרח טעה, כיון שיצרו משכו, שרצה גדולה בעצמו. אולם לכאורה מניין לו זאת, הרי הוא  חושב שהוא צודק ולא מטעם יצרו? זהו '"ויקח קרח" - לקח את עצמו לצד אחד, להיות נחלק מתוך העדה, לעורר על הכהונה. וזהו שתרגם אונקלוס: ואתפלג. נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת' (רש"י. טז,א) קרח היה צריך לראות שמביא מחלוקת בישראל, ולכן מוכח שאין זה מצד הקדושה מה שרוצה. מה שטען מול משה שזה אינטרס פרטי, זה היה בעצם כראיה על עצמו 'וכל הפוסל.. במומו פוסל' (קידושין ע,א). זהו שאמרו חז"ל: '.. מחלוקת.. שאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו' (אבות ה,יז) שהדגש הוא בו ובעדתו, ולא על כלל בנ"י, שזה שרצה טובת עצמו ועדתו בלבד, זו ההוכחה שאינה לשם שמים, ולכן 'אין סופה להתקיים', שאינה  מצד האמת. נראה שלכן: '(דברים ג, כו) "ויאמר ה' אלי רב לך" א"ר לוי: ברב בישר ברב בישרוהו, ברב בישר (במדבר טז, ג) "רב לכם" ברב בישרוהו "רב לך"' (סוטה יג,א). שהכוונה 'ברב בישר - את בני מחלקותו, רב לכם בני לוי, והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה' (רש"י). אולם אולי אפשר שיש בזה כדי לומר שאי כניסת משה לארץ קשור לקרח, כיון שהוא טען שמשה פועל ממניעים אישים, ולא לטובת בנ"י, לכן היה צריך להדגיש שמשה פועל בשלמות רק לטובת בנ"י גם על חשבון עצמו. לכן לא נכנס לא"י: 'אמר לו הקב"ה למשה: באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך, ונשבית הצאן. ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, אמר לו המלך: אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות, שאתה השבית הצאן. אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר, ואת מכניס דור אחר? עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא. אלא תהא בצדן ותבא עמהן, שנאמר (דברים לג, כא): "ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה" לכך כתיב "לא תביא את הקהל הזה" אלא שיצא עמך' (במדבר רבה יט,יג) הרי שלא נכנס לארץ אע"פ שכ"ך רצה, בשביל ישראל שמתו במדבר. ממילא זה כעין מול טענתו של קרח, שמשה מעדיף את האינטרסים שלו. (לכן אולי גם יעקב ביקש בהקשר למרגלים ולקרח, ששניהם [בגלל המרגלים מתו אותו הדור במדבר] קשורים באי כניסת משה לארץ, ולכן בזה בקש יעקב במיוחד שלא יזכר שמו, שאותו הביאו ממצרים לארץ, ובפרט שמשה התעסק עם העלאת ארון יוסף, ויוסף העלה את יעקב, כך שכעין יהיה מחויב למשה. לכן ביקש שלא יהיה כלל קשר אליו). לכן אי כניסת משה קשורה במי מריבה, שפגע-ביזה את ישראל באמירה "שמעו נא המורים", שאז נראה כמו מחולק מהם, ודורש את כבודו. לכן ראוי שלא יכנס לארץ ויוכח שלמות קשרו לבנ"י. (לכן בא פרשת שלח [מרגלים] ואח"כ קרח ואח"כ חוקת שבה מי מריבה, לומר ששלושתם קשורים). כמו כן נראה שלכן פרשת מי מריבה מובאת מיד לאחר פרה אדומה. שלכאורה מדובר על הפרש של ארבעים שנה בניהם? (ראה הסברו של מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ב'תורת המקרא' "חוקת") אולם אפשר שבא לרמז בזה שפרה אדומה היא כפרה על העגל (רש"י במדבר יט,כב) ומחשבת קרח נגד הכהונה הייתה שאהרן חטא בעשיית העגל ובכ"ז שמו משה להיות כהן, כך שזה פרוטקציות של משה שקבע ע"פ רצונו. לכן בהקשר לפרה אדומה, שהיא כפרה לעגל, נאמר מי מריבה שקשור לחטאם של אהרן ומשה, שלכן לא נכנסו לארץ, וזה קשור עם טענת קרח כמו שאמרנו. וטעותו של קרח היא שאהרן נבחר ע"י ה' בגלל העגל, כמו שמובא: '"וירא אהרן ויבן מזבח לפניו" מה ראה? א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו. אמר: אי לא שמענא להו השתא, עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי (איכה ב, כ) "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" ולא הויא להו תקנתא לעולם. מוטב דליעבדו לעגל, אפשר הויא להו תקנתא בתשובה' (סנהדרין ז,א). ממילא אהרן לא אשם בעגל, אלא זה אפילו בא לזכותו, שעשה כדי שיהיה כפרה לבנ"י. לכן בהקשר לפרה אדומה שהיא כפרתם של ישראל על העגל, שנובע מכוח אהרן, מובא מיד חטאם שנשמע זלזל בדבריהם על ישראל, ולכן לא יכנסו לארץ, כדי להוכיח שכל מעשיהם נעשו למען טובת בנ"י, ולא מאינטרסים פרטיים (שיכול היה להישמע כך לרבים, בשל אמירתם "המורים", שנשמע שהם מזלזלים בבנ"י).