'... אֶלָּא אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְעֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח מֵרַבּוֹ. אָמַר, אֵלֵךְ לִי לְבֵית הַקְּבָרוֹת, מָקוֹם שֶׁאֵין רַבִּי יָכֹל לָבֹא אַחֲרַי. אָמַר לוֹ רַבּוֹ: "יֵשׁ לִי כְּנָיוֹת כַּיּוֹצֵא בָּךְ!". כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לִי שְׁלוּחִין כַּיּוֹצֵא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יוֹנָה א,ד) "וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם"' (מכילתא שמות יב,א [פסחא]). יונה ניסה לברוח מגילוי ה' אליו- מקבלת נבואה, ע"י בריחה לחו"ל. נראה שע"י מעשיו אפשר לרמז על מרגלים, שאף הם פעלו ליציאה-אי כניסה לא"י, נגד רצון ה'. יונה ניסה למנוע מנינוה לשוב בתשובה, כי ידע שהם יחזרו בהם וישובו לחטאם. כך גם נראה שהמרגלים חששו שבנ"י יכנסו לא"י ויתעסקו כל אחד בביתו וימנעו מחיבור לתורה. גם ה' ידע זאת, כמו שמובא: 'דבר אחר: "כי קרוב הוא" קרוב הוא שירשו הכנענים את הארץ, דכתיב: "ודור רביעי ישובו הנה" (שם טו טז). ועדיין לא היה להם דור רביעי והקיפן במדבר ארבעים שנה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא "בשלח" סימן א). כך המרגלים הבינו ופעלו למנוע מלהיכנס לארץ. כדי שהתורה תשאר בנו ולא נחזור בה מהר, שנמשיך לשבת במדבר עם המן תחת חסות השכינה, כמו שנאמר: 'לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה' (תנחומא "בשלח" סימן כ) וכך התורה תספג בנו. אולם ה' אמר שנכנס לארץ, ולכן לא היה עליהם לפעול למנוע זאת, אלא לעשות כרצון ה', וה' כבר ידאג איך לקשרנו לתורה כראוי. כך גם בימנו יש הטוענים נגד יישוב הארץ (לכלל חלקיה הרבים- שלטון, צבא וכדו') בשל קשר לחילונים, שכביכול מפריע לתחולת התורה. יש לנו ללמוד מהמרגלים שאין לפעול נגד רצון ה', אלא עלינו לפעול ליישוב הארץ על כל פרטיה, ויחד עם זה לפעול להקמת התורה והקדושה בגבורה וגדולה בכל, וה' יעזרנו להתעלות בקדושה כרצונו. נראה שיונה יצא מא"י כדי שלא לקבל נבואה, והנבואה נעשית ע"י מראה שהנביא רואה בחלום, ומבין על פיהם מה אומרת נבואתו: “במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו" (במדבר יב,ו). כך שבעצם רואה בחלום מציאות כביכול גשמית, ועל פיה מבין מה הקדושה אומרת, שהקדושה מביאה זאת. כך נראה שלכן קשור לא"י, כיון שבה הגשמי מחובר לקודש, ולכן דווקא בה ראוי להשתמש בעניין של גילוי קדושה דרך צורה כעין גשמית (ובכלל עצם השגת נבואה לאדם גשמי זהו קשר של הקדושה עם הגשמי). לכן יונה שרצה לברוח, התנבא דרך שמחת בית השואבה: 'א"ר יונה: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה, ושרת עליו רוח הקודש. ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח, מ"ט (מ"ב, ג) "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים”. א"ר בנימין בר לוי: והיה כנגן במנגן אין כתיב כאן, אלא "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים"' (יר' סוכה ה,א). לכן דווקא בו מודגש עניין הנבואה בארץ, ששמחה אמיתית היא דווקא בא"י: 'והיה כי תבא אל הארץ. אמר "והיה" לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכ''ו) "אז ימלא שחוק פינו" וגו'' (אור החיים. דברים כו,א). לכן שמחת בית השואבה, שהיא שמחה מושלמת בקדושה, היא בקשר לא"י, ולכן מודגש שיונה היה מעולי רגלים, שלכאורה אם התנבא בבית השואבה, אז ודאי שהיה מעולי רגלים? אלא להדגיש את הקשר לא"י שפסגתה ירושלים והמקדש. לכן אצל יונה בא לידי ביטוי שיא הקשר של נבואה וא"י, תחילת נבואה, והנסיון לבטל נבואתו. לכן הנסיון לבטל נבואתו ע"י ניתוק מא"י, כעין רומז על ניתוק החיבור בין הגשמי והקדושה שחל בא"י בשיאו. נראה שלכן קודם למרגלים מובא מעשה מרים, שהיו המרגלים צריכים ללמוד מהנעשה לה: '"שלח לך אנשים" - למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר' (רש"י. במדבר יג,ב). אולם ביתר לימוד היו גם צריכים ללמוד איך הנביא מתנבא, כמו שמובא בדברי ה' לאהרן ומרים, ולחבר זאת לא"י, להבין שזהו מעלת א"י, אולם הם לא למדו כך וחטאו. לכן משה הוסיף ליהושע את האות י', 'התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים' (רש"י. שם,טז) שבאה האות משרה (סנהדרין קז,א) שהאבות רצו בא"י, וכן השינוי משרי לשרה נעשה ע"פ ה', שדיבר לאברהם בנבואה (בר' יז,טו) כך שקשור לעניין הנבואה שהוא בא"י, וקשור מעלת א"י, קשר גשמי וקודש. משה פעל בזה שיהושע יהיה קשור לכוח זה, וכך ינצל מהמרגלים שלא רצו ליכנס לארץ שנראתה בעיניהם כגשמי חזק וגס, כמו שנשמע מדבריהם בתיאורם את א"י, שראו בזה התרחקות מה' וניתוק מהתורה.