ט,יא: בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים – יעשו אותו: תורה למעשה: מי שהיה מנוע מלקיים את מצוות חג הפסח במועדו כי היה טמא לנפש, או היה בדרך רחוקה, יעשה את הפסח בארבעה עשר בחודש השני (חודש אייר), בין הערביים, ככל חוקת הפסח המתחייבת בחודש הראשון, דהיינו אכילת מצה ומרור, אכילת קרבן הפסח בטרם יעלה הבוקר, ואי שבירת עצם מן הקרבן. מי שהיה טהור בחודש הראשון ולא קיים את מצוות הפסח – יחול עליו דין  "כרת", דהיינו נפשו תכרת מן העם (יג).

להבנתי – אי-קיום המצווה הזאת גורם לחוטא לנתק עצמו מעמו, ולא להיחשב יותר כ"יהודי", וכן בכל המקומות בהם נאמר דין "כרת".

אלו הם המקומות בהם התורה קובעת דין "כרת": אי קיום ברית מילה (בראשית יז,יד), אכילת חמץ בפסח (שמות יב,טו), רקיחת בשמים כתבנית הבשמים במשכן ולהריח בהם (שמות יב,טו), איסור מלאכה בשבת (שמות לא,יד), אכילת בשר זבח השלמים בטומאה (ויקרא ז,כ), אכילת חלב מן הבהמה (ויקרא ז,כה), אכילת דם (ויקרא ז,כז), שחיטה שלא בפתח אוהל מועד (ויקרא יז,ד), גילוי עריות (ויקרא יח,כט), אכילת בשר פיגול (ויקרא יט,ח), משכב עם אישה דווה (ויקרא כ,יח), קירבה אל הקודש בטומאה (ויקרא כב,ג), אכילה ואי-עינוי ביום הכיפורים (ויקרא כג,כט), אי-קיום מצוות הפסח (במדבר ט,יג), עשיית חטא בזדון (במדבר טו,ל), כניסת טמא מת למשכן בלי שהתחטא (במדבר יט,יג).

יא,כט: ומי יתן כל עם ה' נביאים: תורה למעשה: ראוי לכל אדם המאמין בה' להיות נביא. נביא הוא אדם שמדבר דברים שקבל בהשראת ה', לאחר שה' אצל (הניח) עליו מרוחו (" ... ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים, ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ..."; פסוק כ"ה).