"וידבר ה' אל משה לאמר. נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך. וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין" (במדבר לא,א-ג). מביאים חז"ל: '"לתת נקמת ה' במדין". הקב"ה אמר: "נקמת בני ישראל". ומשה אמר: "נקמת ה' במדין". אמר הקדוש ברוך הוא להם: אינו אלא דיקו שלכם שגרמו לי להזיק אותן. אמר משה: רבון העולמים, אם היינו ערלים או עובדי עבודת כוכבים או כופרי מצות, לא היו שונאין אותנו, ואינן רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך "לתת נקמת ה' במדין"' (במדבר רבה כב,ב). מניין למדו חז"ל שיש הבדל בין דברי משה לדברי ה'? הרי אפשר להבין שדברי משה זה דברי חיזוק לדבר ה'. שכך מובא בספרי (בפס'): 'ויהיו על מדין - אמר להם: לא נקמת ב"ו אתם נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמר "א-ל קנא ונוקם ה'"'. לכאורה זהו פשט הפס'? אפשר לומר שזה הסבר אחר בפס'. אולם נראה שזה עומק של הפשט, שהנה הפשט הוא כמו שנאמר בספרי, אולם בא המד"ר להסביר את העניין, מדוע זה כך. לכאורה מדוע חשוב לה' להכות את המדיינים, שלכן מצוה על כך? הסיבה בפשטות היא נקמה על מה שעשו לנו. אולם בעומק יותר, מדוע חשוב להתנקם על מה שעשו לנו? על זה באה הסיבה שאנו בנ"י חשובים לקב"ה, אנו מגלים את ה' בעולם. ממילא הסיבה הזו בעומק היא נקמת ה'- נקמה על הפגיעה בנו בשל היותנו שומרי תורה ומצוות, שמגלים שם ה' בעולם. זהו גם דברי הספרי: '"נקום נקמת" - להודיע שבחן של ישראל, שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם', שהשבח הוא על החיבור שביננו לה', שלכן אמרו זאת על "נקום נקמת בנ"י" שהנקמה שלנו היא גם נקמת ה'. לכן מובן שמיד נאמר: "אלף למטה אלף למטה" (פס' ד), ובהמשך נאמר: “וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם" וגו' (פס' ו) 'אותם אלו סנהדרין' (סוטה מג,א). שיצאו הסנהדרין לילחם, שהם מביאי דבר ה' בבנ"י. אולי למדו גם שהסיבה לנקמה היא שמדיין החטיאו את ישראל, ולכן מוכח שזה קשור לענייני קדושה בעולם. אולי למדו להסביר את דברי משה, מהנאמר בבהעלותך: "ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך" (במדבר י,לה) גם כאן מוזכר שמשה הוא האומר "אויבך" ו"משנאיך", '"וינוסו משנאיך" - וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל - כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהלים עג) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהלים קלט) "הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי". וכן הוא אומר (זכריה ב) "כל הנוגע בהם - כנוגע בבבת עינו" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב' (ספרי). הרי שגם כאן אויבי ישראל הם אויבי ה', וזה משום שהנוגע בנו בעצם כביכול כעין פוגע בקב”ה, כי ממעט את גילוי ה' בעולם. ממילא כמו שכאן משה הסביר שאויבי בנ"י הם אויבי ה', כך גם במלחמת מדיין למדו להסביר את דברי משה שזה נקמת ה', בשל שנקמת בנ"י, הדבוקים בה' ומגלים שם ה' בעולם, זהו נקמת ה'. הספרי לומד שכל שונא ישראל כשונא ה', כיון שאין מצב של שונאים לה' ממש, וכן לומד משאר הפס' שמביא. נראה עוד שבפס' כאן זה גם מובן מהנאמר מיד: “ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" (במדבר י,לו). ואמרו בספרי: 'ובנחה יאמר - מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים ורבבות; שנא' (תהלים סח) "רכב אלקים רבותים אלפי שנאן". וכשם שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים וברבבות - כך אין שכינה שורה למטה, אלא באלפים ורבבות'. הרי שיש דימוי בין מעלה למטה, שזה כנגד זה, ממילא הנוגע בנו זהו כמו שנוגע במעלה, וכן שונאינו הם בעצם שונאים של מעלה. לכן כיון שאויבנו זה בעצם אויבי ה' בפנימיותם, לכן "קומה ה' ויפוצו אויבך" שכיון שקם ה', שמתגדל כוחו בגילוי בעולם, ממילא נופל כוחם של אויבנו שמקור כוחם ממלחמה בגילוי ה' בעולם. לכן הפס' הזה מופיע בפרשת "בהעלותך (את הנרות)", שאור המנורה מאיר בעולם, ונרותיה מכוונים כנגד נר מערבי שכלפי שכינה (מגילה כא,ב) שהמנורה מאירה בעולם את אור השכינה, גילוי שכינה. זוהי הסיבה שלכן יש לנו אויבים בעולם, ולכן כאן נאמר "ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך". לומר מהו המקור לשנאת הגוים את ישראל, שלכן בעצם זה אויבי ה'. קודם נאמר על הצבא והמסע לא"י, כיון שבמיוחד במלחמתה אנו נלחמים לגילוי ה'.