"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּור וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּור" (ויקרא כו, מב)

הפסוק מדבר על כך שהקב"ה מתחשב בזכות האבות על חטאיהם של ישראל, אך יחד עם זאת גם ישנה זכות הארץ – "וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּור". כיצד מועיל זיכרון הארץ על חטאיהם של ישראל?

שני כוחות מרכזיים נמצאים באדם ומכוונים אותו במהלך חייו: האחד הוא כוח ה"גוף", והשני הוא כוח ה"נשמה":

יצירתו של גוף האדם הוא עפר מן האדמה (בראשית ג, יט): "עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". האדמה מסמלת את הכוח "הארצי" - הגשמי שבבריאה: הרצונות, התאוות, היצרים, המשיכה אחר הדברים החומריים.

המרכיב השני באדם הוא מרכיב ה"נשמה", שהוגדרה "חלק א-לוה ממעל", (בראשית א, כז): "וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" – האֱ-לֹהִים הוא ה"שלם" הרוחני הגבוה ביותר, והנשמה שבתוך האדם היא חלק מהשלם הרוחני, וזהו החלק המושך את האדם לכיוון הרוחני העליון.

בעל ה"אוהב ישראל", רבי אברהם העשיל מאפטא, מבאר כיצד זכות – "וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּור", מועילה לזיכרון על חטאיהם של ישראל:

שורש כל המצוות - הוא מצד הנשמה שנמצאת באדם, ושורש כל החטאים - הוא מצד גוף האדם.

שורש גוף האדם הוא האדמה שממנה הוא בה, ולכן יוצא שהחטאים של ישראל הם לא מצד נשמתם אלא מצד גופם, מצד החלק ה"ארצי" שלהם. וכאשר הכתוב אומר את הפסוק הנ"ל – פירושו הוא שכאשר ישראל נמצאים בגלות, מלבד הזכרת זכות אבותם, נזכר הקב"ה בזכותם שלהם וזאת ע"י "וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּור", דהיינו שהקב"ה זוכר לכם שכל חטאיהם הם רק מצד ה"ארץ" – החומריות - שיש בהם, ולא מצד נשמתם.

וזה לשון קודשו (אוהב ישראל, בראשית): "ועל פי זה תבין דברי הכתוב: 'וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּור וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּור'. דבשלמא זכירת האבות ניחא (מובן) דבזכותם יגן עלינו, אבל מה אהני לן (תועיל לנו) זכירת הארץ? אך לדרכנו ניחא רוצה לומר - דאזכור את הארץ, והארץ גרמה שקילקל האדם וילך אחר חומרו הרע, אבל מצד נשמתו לא היה חוטא כלל".