בספירת העומר מתו תלמידי ר"ע, כמובא בגמ': 'אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס. וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת' (יבמות סב,ב). מסביר מרן שר התורה הגאון הגדול הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ע"פ אגרת ר"ש גאון שתלמידי ר"י מתו בשמד, שנגזרו כנראה בעקבות מרד בר כוכבא (ראה 'מועדי ישראל' 'ימי הספירה באספקלריית הדורות'). ר"ע כידוע ראה בבר כוכבא משיח: 'תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה: ר' היה דורש (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב" דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה, הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא' (יר' תענית ד,ה). ואף פעל במעשים, שר"ע היה נושא כליו (רמב"ם מלכים ומלחמות יא,ג). ניראה שבזמן המשיח ישנו זמן של מלחמות ('בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא' סנהדרין צז,א) ולכן אחת מפעולותיו של המשיח זה להילחם (רמב"ם שם,ד) כמו שדוד (שהוא יסוד למשיח מזרעו, משיח בן דוד) נילחם מלחמות ה'. כך ראה ר"ע במלחמות בר כוכבא כזמן הגאולה, ואת בר כוכבא כמשיח. ניראה שר"ע קשור בעניינו לגאולה, כיון שר"ע משתייך לב"ש (ב"מ לז,ב. רש"י ד"ה 'אמר ר"ע' [אמנם תוס' חולק]) וע"פ הקבלה בעתיד יפסקו כמו ב"ש, ולכן הוא קשור במהותו לזמן הגאולה. (ואף לתוס' ד"ה 'מודה' [בב"מ שם] שר"ע לא בא לומר שהוא מתלמידי ב"ש, בכ"א ר"ע היה תלמיד של ר"י ור"א, כך שקשור גם לב"ש דרך ר"א שהוא מב"ש). והנה לעתיד: 'עשרת השבטים אינן עתידים לחזור, שנאמר "וישליכם אל ארץ אחרת, כיום הזה" (דברים כט,כז), מה היום הולך ואינו חוזר, אף הן הולכין ואינן חוזרין, דברי רבי עקיבה' (משנה סנהדרין י,ג). הרי שעשרת השבטים לא יחזרו בעתיד לדעת ר"ע, שהחלוקה לשנים עשר שבטים כמות שהיו פסקה מהעולם, לכן גם תלמידיו נהרגו שזה כמו שפסקו מהעולם, כמות של 12 אלף זוגות, כנגד 12 שבטים, כשזה בזוגות, רמז לחלוקה של המלכויות, מלכות יהודה ומלכות ישראל. שבגאולה בעתיד, כשיגיע הזמן של ביטול גמור לעניין גלות, שאז היה לכאורה ראוי שיחזרו, הם אינם חוזרים, כך גם בזמן שהיה כעין ראוי לגאולה, בזמן בר כוכבא עלה העניין הזה שלא נגאלו, ונהרגו בשמד, בהקשר לר"ע (שקשור לגאולה, ושקבע שלא יחזרו) שזהו שמתו תלמידי ר"ע. ומתו בספירת העומר, שמתחיל יום לאחר יו"ט ראשון של פסח, שביו"ט מתחילים לומר 'מוריד הטל', כך שלא נאמר כל היום (אלא ממוסף), כך שלמחרת זהו היום שבו אומרים בכולו, בשלמות, וזה מרמז על זמן הגאולה, על תחיית המתים שנרמז: '...מן הנביאים, דכתיב (ישעיהו כו, יט) "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל"' (סנהדרין צ,ב). שע"י הטל יחיו המתים, ולכן כעין יש קשר בין כוח הטל לתחיית המתים בגאולה, ולכן כשלא זכו ליגאל, אז נעשה למוות כביכול בהקשר לטל, שלכן התחיל בספירת העומר. ובכלל בזמן הגאולה ' אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא, קטיגוריא בתלמידי חכמים. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר: צירוף אחר צירוף, שנאמר (ישעיהו ו, יג) "ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער"' וכו' (כתובות קיב,ב) וכן: 'אמר רבי יוחנן: דור שבן דוד בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא' (סנהדרין צז,א) שכך גם קרה אצל תלמידי ר"ע, שכיון היה אז זמן הראוי לגאולה, כמו שהבין ר"ע (וכל חכמי דורו [רמב"ם]), אז בא בו צרות רבות וגזרות קשות על הת"ח, וכך נהרגו (שזהו 'מתמעטים'). ניראה שלכן על זמן המשיח נרמז, כדברי ר"ע, הפס' "דרך כוכב מיעקב", '"דרך כוכב" - כתרגומו לשון (איכה ג, יב) "דרך קשתו", שהכוכב עובר כחץ... כלומר יקום מזל' (רש"י. במדבר כד,יז), והנה הדומה לו (כמו שמבא רש"י) זהו "דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ" (איכה ג,יב), הרי שמדובר על 'העמידני לנגד חציו לירות בי' (רש"י) הרי שבא הרג, שגם זה כלול בזמן הגאולה, וכן בראוי לה (שכידוע בזמן הראוי לגאולה, כשלא נגאלים, אז באים צרות). והנה כוכב שעובר כחץ זהו כוכב השביט: 'מאי זיקין? אמר שמואל: כוכבא דשביט' (ברכות נח,ב) 'כוכבא דשביט - כוכב היורד כחץ ברקיע ממקום למקום וארוך כשבט שהוא יורה ונראה כמו שפותח רקיע' (רש"י). ממילא ניראה גם שהבין ר"ע שזמנו ראוי לגאולה, כמו כוכב השביט שבא פעם בשבעים שנה, כך קשור "דרך כוכב" (כוכב כחץ שזהו השביט) לגאולה, וזה הסתדר כמו שבגלות בבל נגאלו לאחר שבעים שנה. כך גם מרד בר כוכבא היה שבעים שנה לאחר חורבן הבית, ולכן ראה זאת כרמז לזמן הראוי ליגאל. והנה בשביט יש רמז לרעה: 'ואי עבר כסלא, חרב עלמא' (ברכות שם). שכך גם כשלא נגאלו בא רעה והרג בעולם (וגם בגאולה עצמה יש זמן רע כמו שהבאנו קודם). וזה קרה בספירת העומר שבו יש עליה מחומריות וטומאה קשה כמו שהיו במצרים (במ"ט שערי טומאה) לקדושה (מתן תורה), כמו שבגאולה מעלים את העולם כולו לקדושה. וכמו שבמתן תורה נעשה כעין עולם חדש: 'דתניא רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א) שזהו כעין תחיית המתים שלעתיד. ואף למ"ד החולקת: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"' (שם). שזה כמו לעתיד לבא: 'דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד, שנאמר (דברים טו, יא) "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ"' (שבת סג,א). כך שמעמד מתן תורה הוא כעין לעתיד לבא, לכן בספירת העומר שהיא הדרך לשם, זה כעין הדרך לעניין הזה. לכן בה מתו תלמידי ר"ע שזה כעין ההרג שיש בדרך לגאולה, ובפרט שבסוף לא חלה ממש אלא רק הייתה בראוי. ואף נראה שר"ע כעין קשור לזמן מתן תורה, מצד הראוי שבו, כמו שמשה אמר: 'אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?' (מנחות כט,ב). [ואף מובא 'כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני', כעין רמז שאף תלמידיו קשורים כעין למעמד של קשר לתורה בסיני]. שהיה ראוי להיות בזמן הגאולה, כמו במעמד מתן תורה, ולכן חל עליהם דין על פגמם בבין אדם לחברו, שזה פגיעה בתורה (שהרי זהו 'כלל גדול בתורה'. ב"ר כד,ז) בזמן הקשור לעליה לקראת מתן תורה, ובהקשר לגאולה שבהקשרה. ומתו עד ל"ג בעומר (ע"פ הגאונים), כעין לרמז על חטאם בצרות עין ('שהיתה עיניהם צרה אלו באלו'. ב"ר סא,ג) שזה קשור עם התורה בפס': "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קיט,יח), והם שהביטו בתורה (שלמדוה) אבל עיניהם היתה פגומה בשל צרות עין לחברם, אז לא ראו נפלאות אלא נהרגו.. ולכן כנגד זה בל"ג בעומר, שזמן העומר הוא זמן ההכנה לתורה (ואף בגמ' מודגש 'מפסח ועד עצרת' לחדד את הקשר להכנה לתורה), בזמן שכנגד "גל עיני" (ל"ג) פסקו מלמות. אבל לפני זה בשל צרות עינם, מתו, בהקשר לזמן הראוי לגאולה, ולכן מתו 24 אלף כעין זמן יממה (24 שעות), כנגד הנאמר לעתיד לבא: "והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור" (זכריה יד,ז) וכן "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג,כג). שאצלם במקום להביא גאולה נעשה לצרה, שלא היה להם "אור", וכן נעשה קשר לה' בגילוי של "הנורא", אבל בצד השלילי, שמתו. והנה ר"ע היה רועה צאן, ובת כלבא שבוע ראתה אותו ולקחה אותו, כעין אצל דוד שהיה רועה צאן ונילקח למלכות, כך ר"ע היה בו ניצוץ של גאולה של משיח בן דוד. ועל עזרא נאמר: 'תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא לא קדמו משה... ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב.. וכתיב (דברים יז, יח) "וכתב את משנה התורה הזאת" כתב הראוי להשתנות' (סנהדרין כא,ב-כב,א). כך נראה שר"ע היה כקשור למעמד מתן תורה כראוי, כמו שאמרנו, וממילא כמו עזרא עלו לא"י, ליגאל, כך אצל ר"ע באו ליגאל. ואצל עזרא הוא שינה את הכתב, שעשה דבר שהודגש בתורה, כך ר"ע העמיד את התושב"ע אצלנו: 'דאמר ר' יוחנן: סתם מתני' ר' מאיר, סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי ר"ש. וכולהו אליבא דר"ע' (סנהדרין פו,א), שזו ההדגשה שלו בתורה. ורמז שאצל עזרא זה "משנה התורה" מלשון שינוי, אבל זה גם מלשון שתי תורות (סנהדרין כא,ב) שזהו כרמז לתושב"ע שהיא התורה השניה: '"והתורות", מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל: אחד בכתב ואחד בעל פה' (ספרא בחוקותי, ויקרא כו,מו) [אמנם ר"ע עצמו חולק שם על לימוד זה, אבל לכאורה לא מתנגד לעניין שיש תורה בכתב ושבע"פ כעין שנים (אם כי ראה בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המועדים' על שבועות...)] כך שמאותו פס' שנרמז על פעולת עזרא, אפשר גם לרמז על פעולת ר"ע. וגם לר"ע היו את התלמידים הראשונים והשניים, כעין הכתב הראשון והשני. והנה הסיפור על מיתת תלמידי ר"ע מופיע בגמ' בהקשר לבנים (שהגמ' מדברת בהקשר של 'בני בנים הרי הם כבנים', ובכלל מופיע שם כמה ענייני בנים) ניראה שאף זה בא לרמז על קשר לגאולה, כיון 'דא"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר (ישעיהו נז, טז) "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי"' (נידה יג,ב) 'שבגוף - חדר כי גוף שם מקום המיוחד לנשמות העתידים להיות נולדים' (רש"י). שכך מיתת תלמידי ר"ע היתה בהקשר לגאולה, ובקשר לנשמות (שמתו).