"ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם" (שמות יז,ח). '"ויבא עמלק וגו'" - סמך פרשה זו למקרא זה, לומר: תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו, אם אין' וכו' (רש"י. ע"פ שמו"ר כו,ב). והנה ידוע דרשת חז"ל שמלחמת עמלק קרתה ברפידים, בשל התרפו מתורה: 'כתנאי, ר' אליעזר אומר: רפידים שמה. ר' יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, וכן הוא אומר (ירמיהו מז, ג) "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים"' (בכרורות ה,ב). ניראה שבפס' זה שמביא ר"י יש רמז גם לדרשה של המדרש, כיון שמרמז על אבות שלא מצילים את הבנים ('משל לתינוק שהיה רוכב על כתיפו של אביו, וראה חבירו של אביו. אמר לו: ראית את אבא? אמר לו אביו: אתה רוכב על כתפי ואתה שואל עלי? הריני משליכך, ויבא השונא וישלוט בך' וכו' [שמו”ר שם]). אולי לכן ר"א חולק על ר"י,כיון שבא להדגיש שזה לא רק רפיון ידים מתורה, אלא יש בזה משום אי אמונה בה'. והנה יהושע הוא הניבחר לילחם עם עמלק, מדוע?: 'למה ליהושע מתחלה? אתה דורש שהיה מבקש להדריכו למלחמה, לפי שהוא עתיד להכניס את ישראל לארץ. דבר אחר: למה ליהושע? אמר לו זקנך על ידו ירדו למצרים, לך הזדווג עם מי שאירע אותם בעלותם ממצרים' (שמו"ר כו,ג). שני הדעות לא סותרות, אלא כיון שיהושע היה מצאצאי יוסף שגרם לירידת מצרים, לכן הוא ראוי להיות קשור להעלאתם חזרה, ולכן הוא קשור לכיבוש הארץ. הרי שמלחמת עמלק קשורה בא"י, בזה מובן: 'רבי נתן אומר: מהררי שעיר בא, והלך ארבע מאות פרסה עד שהגיע לרפידים, ועשה עם ישראל מלחמה' (תנחומא בשלח סימן כה) ש-400 פרסה מרמז על א"י, שהיא 400 פרסה (מגילה ג,א. ועוד.) וזה משום שא"י היא מקום הקדושה בעולם, בה חלה התורה בשלמות (ספרי עקב מג) ולכן בהקשרה יש עונש על רפיון מתורה: 'ולעולם אין השונא בא, אלא על החטא ועל העבירה' (תנחומא שם). ניראה שהרפיון מתורה הכוונה זלזול בקשר לתורה, לחיבור לה', שלא האמינו כביכול בכח ה' (שאמרו היש ה' בקרבנו) [שבתורה מתגלה הקשר לה'] לכן מובן שזה קשור לא"י אצלם, שכך התגלה במרגלים, חוסר האמונה ביכולת ה' בעולם, שכביכול לא יכול להכניסם. לכן דווקא יהושע שהוא קשור לכיבוש א"י, צריך להיות קשור במלחמה בעמלק, בתפיסה שה' איתנו. ולכן היוצאים למלחמה הם דווקא הצדיקים: 'בחר לנו אנשים - גיבורים יראי חטא' (תנחומא שם) שהם הקשורים ביותר לה', ולכן הם הראוים לכבוש את הארץ במלחמה, וכן לילחם עם עמלק. ולכן גם מלחמת עמלק קשורה בא"י: 'תניא רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה' (סנהדרין כ,ב). שעם א"י יחד עם נציגות קדושת ה' בעולם (שזהו המלך), בא החיוב להשמיד את עמלק שיסודו בפגיעה בגילוי ה' בעולם. והנה יצחק אבינו היה קשור לא"י, לכן נאמר בו: “ויאמר ה' לה שני גיים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר" (בראשית כה, כג). ודרשו חז”ל: 'קסרי וירושלים. אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן, אל תאמן. ישבו שתיהן, אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי, תאמן. שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה" אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' (מגילה ו,א). נראה שבקשר לא"י חל ענייני מלחמות שלכן ביצחק הקשור לא"י נאמר עניין חורבן ויישוב (מעבר לכך שמדובר על יישוב א"י, ולכן מובן שקשור ליצחק וא"י), שכמו שעמלק שהוא הבסיס למלחמות: 'ורבנן אמרי: "קרך”, היקרך לפני אחרים. אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו' (שם טו טו). כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא כי תצא ט). כך שהמלחמות עם כולם יסודו בעמלק, ולכן המלחמה איתו קשורה גם במלחמת א"י, ובפרט שא"י זה מול כח הגוים. כך ניראה גם שכל המלחמות הגדולות בעולם קשורים ישירות או עקיפין לבנ"י וא"י, שכך בעקבות מלחה"ע הראשונה ניכבשה א"י, וניתן מנדט לבריטים על מנת להקים בית לישראל בא"י, ובעקבות מלחה"ע השניה התגלגלה הקמת מדינת ישראל, שלטון יהודי בא"י. והרבה יהודים הי"ד נירצחו, ואילו היו עולים לא"י היו ניצלים, אלא שכיון שניתקו מא"י נגזר עונשם למוות הי"ד. ונעשה ע"י גרמניה, כיון שכמו שיש בנ"י מול רומי, כך יש גרממיא (גרמניה בגרסות) מול רומי (מגילה ו,א-ב), ולכן בגלל שאנו לא פעלנו לא"י אז במקומנו עלו הגרמנים ובאו להחריב את העולם ('שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו'), ולכן צעקו לנו לעלות לא"י, כיון שבשורשם הם נישלחו משמים לגרום לתוהו ובוהו בעולם ע"מ שנחזור לא"י גם בלי רצוננו, וא"י תחזור לשלטוננו. שאילו היו עולים לא"י מתחילה כראוי, אולי לא היו נגרמות שתי מלחה"ע. אולם כיון שלא עשינו זאת, אז בא חורבן והרס גדול לעולם, ואף אנו ניפגענו קשות כעונש על סרובנו לעלות לא"י. ונירצחו 6 מליון, וכשהמדינה הוקמה היו בארץ כששים ריבוא, כרמז משמים כעין מלחמת עמלק, שעמלק מאדום, וכך גרמניה היא 'גרממיא של אדום', ושניהם קשורים בקשרנו לא"י, ובנ”י כשיצאו ממצרים היו ששים ריבוא (ומתו 6 מליון בשואה, כעין שהנימצאים בא”י הם הנחשבים לשמים כראוים לקדושת א"י, כעין עשירית שהוא מעשר). וכמו שבנ"י פחדו לילחם על א"י בשל היותם עבדים במצרים: 'יש לתמוה איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם?! ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה: כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו?! והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות. ולו נתכנו עלילות. סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים. כי אין כח בהם להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות. והיתה להם נפש גבוהה' (אב"ע שמות יד,יג). כך גם אנו בגלות היינו נירפים ונירדפים ע"י הגוים, ובעקבות המלחמות היו יהודים שלמדו לילחם ואף בארץ התחזקו למלחמה, וכך זיכנו ליתחזק בא"י להקים כח מגן ולפעול לכיבוש ולנחול את ארצנו הקדושה.