עלון לפרשת שמיני מחמם את הלב
הינה מסופר לנו על מיתת בני אהרון בפרשת
השבוע. נדב ואביהוא שהיו שני קדושים ואף משה רבנו אמר ששניהם היו גדולים ממנו
ומאהרון הכהן. והינה ניתן לשאול מדוע ה' העניש אותם כך? "ותצא אש מלפני ה'
ותאכל אותם וימתו לפני ה' ". וזה מפני שהקריבו אש זרה שה' לא ציווה. והחידא
מביא 5 חטאים שעשו בכך בני אהרון ובגללם יצאה אש והרגה אותם ואלה ה 5 סיבות נמצאות
במילה "אש זרה" שהקריבו. 1. א –
אש. (אש שלא ביקשו מהם). 2. ש – שתויי יין. היו שתויים ובאו לעבוד את ה'. 3. ז –
זרע (שלא היו להם בנים). 4. ר – רחיצה (שלא רחצו ידיהם ורגליהם לפני עבודת ה'). 5. ה – הורו הלכה בפני רבם. וזה נרמז
בראשי תיבות של המילה "אש זרה".
"יין ושכר על תשת" – כהן ששתה
יין ועשה את העבודה עבודתו פסולה. והינה רמז במילה "תשת" – תפילת שיכור
תועבה. (בעל הטורים), כהן שמברך את עם ישראל אסור שיעלה שהוא שותה, וכן אדם שמתפלל
לפני ה' לא יכול לשתות יין או משקאות משכרים, זה כמו מלך שמזמין אדם לבוא אליו
והאדם הזה בזמן שהמלך קורא לו או חצי שעה לפני שהמלך קורא לו הולך ושותה משקאות
משכרים ונכנס למלך שכולו שתוי, המלך יכעס עליו ויוציא אותו מהארמון בבושת פנים. קל
וחומר אנחנו שעומדים לפני ה' יתברך שהוא מלך מלכי המלכים אסור לנו לשתות בזמן
התפילה או לפניה. כי אין ראוי לדבר עם ה' שאנו שתויים.
"ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" – אל
תקרא ונטמתם בם אלא ונטמטם בם שמטמטמים את ליבו של האדם. יש לכל דבר סיבה בחיים,
לא סתם התורה אמרה לא לאכול מהמאכלים הלא כשרים, חכמים כבר אמרו שהמאכלים האלה
מטמטמים את ליבו של האדם וגורמים לו מחשבות לא טובות. ואף הגמרא במסכת יומא
ל"ט ב' : "תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת ליבו של האדם. אך יש סוד
בדבר ויש סיבה גדולה גם מדוע התורה אמרה לאכול כשר. מחקרים רפואיים גילו בניסוי
שעשה המדע לשחיטה, שהחיה הכשרה שעשו לה שחיטה כשרה לא סובלת בשחיטה כמו החיה שלא
עשו לה שחיטה כשרה, ה' ברא את העולם, ברא אותנו וברא את החיות, ואם ה' קובע לעשות
שחיטה כשרה, אומנם אנו לא יודעים את הסיבה אך המדע גילה שהסיבה הזאת גם נכונה כי
החיה לא סובלת בשחיטה הכשרה לעומת החיה שסובלת בשחיטה הלא כשרה. רואים אנו שהתורה
הקדושה אמת, המדע מיום ליום מגלה עובדות שקיימות כבר בתורה. כמו למשל שלא ידעו
שהעולם עגול, הינה רבי שמעון בר יוחאי כבר אמר זאת מלפני שהמדע גילה. וגם לא ידעו
ששינה מומלצת בלילה היא 8 שעות. והינה הרמב"ם שהיה הרופא של מלך מצרים והיה
בכיר הרופאים רשם בספרו "24 שעות לאדם, שליש מהם לשינה" שליש מ 24 זה
בדיוק 8 שעות כמו שהמדע "גילה". אפילו עכשיו שמעתי שמי שלומד רפואה
בתואר, מלמדים אותו גם חלק מהרמב"ם.
אפילו רופאים ערבים לומדים מספר הרמב"ם שהיה הולך על פי התורה
ומוכיחים לנו כמה התורה היא אמת.
והינה השיא של הדבר, הוא בשאלה הבאה : מדוע
עושים ברית מילה ביום השמיני? מדוע? אז כמה סיבות לדבר, אחת מהן קשורה לעניין זה
שדיברנו. סיבה ראשונה, בגלל ש 7 הוא בטבע, כלומר יש ראשון, שני , שלישי וכו'..
שבוע סך הכל 7 ימים. אך 8 זה מעל הטבע ולכן ברית המילה היא ביום השמיני. סיבה
נוספת ויותר חזקה, הרי הגמרא במסכת נידה אומרת לנו שמלאך ה' יושב עם התינוק ומלמדו
תורה, אך מיד לאחר שהתינוק נולד הוא מתחיל לבכות, שני סיבות לדבר : 1. הוא בוכה
שהגיע לעולם הזה כי לפני שניה למד עם מלאך ה' תורה ויודע מה העולם הזה טומן בו
וכמה חטאים יכול האדם לעשות. 2. הוא בוכה כי נשתכחה התורה ממנו, לכן הוא בוכה על
התורה "שאיבד" והיה יודע אותה כי למד עם מלאך ה' ! ולכן הוא יושב "שבעה"
7 ימים אבלות על התורה שאיבד ממלאך ה' ולאחר שבעת הימים הגיע היום השמיני ועושה
ברית מילה. וזאת הסיבה החזקה מדוע ברית המילה ביום השמיני. אך יש את הסיבה השלישית
שהיא לעניין מה שאמרנו לעניין הרפואי. המדע גילה שביום השמיני קרישת הדם של התינוק
מגיעה לשיאה ובריא לעשות לתינוק דווקא ביום השמיני את ברית המילה. (ראה ערך מילה באנציקלופדיה הלכתית רפואית חלק
ג' בעריכת ד"ר אברהם שטינברג). אך הגמרא בנידה לא א' "מפני מה אמרה
התורה מילה לשמונה? שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצובים". מפני שנאמר "אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה
שבעת ימים.. וכו'". לכן צריכים לחכות שיעברו שבעת ימיה ואז יעשו ברית מילה
לתינוק.
פעם אחת נשאל רבי מדוע נקראת החסידה
"חסידה". והשיב, בעקבות דברי הגמרא, שהיא נקראת כך מפני שבניגוד
לציפורים אחרות, היא אוכלת יחד עם חברותיה. ושאלו אותו שוב אם כך, גם לעכבר יש לקרוא חסיד, משום שגם הוא
אוכל עם חבריו. ענה להם הרבי "ההבדל בין חסידה לבין עכבר הוא בכך, שהחסידה
מתחלקת עם חברותיה באוכל שזכתה בו מן ההפקר שהוא אוכל שלה, ואילו העכבר מתחלק עם
חבריו באוכל שגנב מבעל הבית בגזל. ולכן החסידה נקראת חסידה כי עושה חסידות
לחברותיה. אך העכבר, נחשב לרשע שאפילו עונשו במלכודת העכברים מפני רשעותו, העכבר
לאחר שלוקח את האוכל מהיכן שלוקח הוא מתחלק עם חבריו, לוקח את האוכל שגנב למחבוא
העכברים ומתחלק "בשלל", אך "החסד" שלו הוא בגניבה ובגזל ושלא
החסידה החסד הוא אמיתי כי היא מתחלקת משלה. אפשר ללמוד פה מוסר גדול, אדם יכול
לעשות מצוות אבל המצוות שעושה יהיו על חשבון אחרים זה לא דבר טוב. אפילו גרוע מכך,
לפעמים היצר הרע משכנע את האדם ומכניס במחשבתו שמותר לו לגזול אחרים ואפילו בכסף
הזה שהוא גוזל הוא יכול לתת צדקה ולעזור לתלמידי חכמים או עניים, אך זאת עבירה לתת
צדקה בכסף לא נקי. ומצווה הבאה בעבירה לא יעשנה. והינה היו הרבה סיפורים שאנשים
שלא היו צדיקים גדולים והיו עושים כסף בלא יושר, באו לבבא סאלי ואמרו לו שהכסף הזה
הולך לתלמידי החכמים ולבבא סאלי, הבבא סאלי היה מכין מעטפה מיוחדת לאותם אנשים
כאלה לא הגונים שהיה רואה בראש הקודש שלו איזה כסף הגון ואיזה כסף לא הגון, והבבא
סאלי היה מכניס את הכסף למעטפה שניקראת "בית הכסא". הכסף הזה היה הולך
לא לידיים של התלמידי חכמים ולא לתורה הקדושה, אלא היה הולך לדברים אחרים.
אך האדם צריך לזכור, שהרי התורה כבר אמרה
"עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו.." אומנם הוא מתעשר אך לא ביושר, לא בהגינות, בסוף
הוא ירד מנכסיו, חייו לא באמת יהיו חיים מאושרים כי הוא לא הולך בדרך האמיתית
וההגונה - בדרך ה'.
והינה אפשר להזכיר מעשה שסיפרנו כמה פעמים
שקשור לעניין שדיברנו עליו בעמוד הקודם.
פעם אחת באו לרבי מאיר מפרמישלאן 4 שותפים שרצו לעשות שטר חוזה להצלחה
ולברכה. כתב להם הרבי שטר, קיפל ואמר להם לא לפתוח וללכת. אחד מהם מתוך סקרנות פתח
את השטר וראה בהפתעה לא פחות ולא יותר , ארבע אותיות : א,ב,ג,ד. וזהו, מלבד אותיות
אלה לא היה שום דבר, לא ברכה, לא הצלחה כלום. נבהל האיש ואמר לחבריו "חייבים
לחזור לרב אולי הרב טעה, זה לא ברכה, כתוב פה רק 4 אותיות." כולם הסכימו איתו
ומיד הלכו לרב. הם הגיעו לרב ואמרו לו "רבנו , מחילה, בטעות נפתח הדף, אולי
היתה טעות, לא הבאת לנו שטר להצלחה אלא כתוב פה רק 4 אותיות, אולי הרב
התבלבל?" הרב שתק ואז החל לחייך. "אמרתם שאתם רוצים הצלחה וברכה
בשותפות, קיבלתם מה שרציתם". אך הרב ראה שהם לא הבינו והסביר " אם תלכו
לפי ה 4 אותיות האלה תצליחו והעסק שלכם רק יתרחב. א- אמונה, אמת, אם תלכו בא' שזה אמונה
ואמת אחד עם השני, יהיה לכם ב' שזה ברכה, אך אם תלכו ב ג' שזה גזל, יהיה לכם ד'
שזה דלות. ראו כולם את חכמת הרב, נשקו את ידו , הודו לו והלכו בשמחה ובטוב לבב..
"להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין
החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל"
ידוע,
שמעוברת שהריחה מאכל טמא ונתאוותה לו, מאכילים אותה ממנו עד שתתיישב עליה
דעתה. שאם לא כן הרי היא והעובר נתונים בסכנה. ומספרים על כך חכמינו (יומא
פ"ב) מעשה במעוברת שהריחה אוכל ביום הכיפורים, באו לפני רבי ואמר להם: לכו
ולחשו לה באזנה שיום הכיפורים הוא היום, אולי תוכל להתאפק. הלכו ולחשו לה באוזן ומיד
נרגע העובר ופסק מתאוותו, וממנה יצא אחר כך רבי יוחנן. מצד שני היה מעשה במעוברת
אחרת, וציווה רבי חנינא ללחוש אותם דברים באזנה, אולם הלחישה לא השפיעה על העובר. יצא
ממנה אחר כך שבתאי אצר פירי שהיה רשע ידוע שעשה צרות לעם ישראל והיה קונה את כל
החיטים בשדות עוד לפני קצירתם ובגלל שהיה הבעלים הבלעדיים של החיטים היה מפקיע
ומעלה את מחיריהם.
השכן הנדיב
פעם אחת, אחד השכנים
פנה אל שכנו, וביקש ממנו בהשאלה את הסיר הגדול שבו החסיד מכין את החמין לשבת, מפני
שמגיעים אליו אורחים רבים. ביום ראשון, החזיר
לשכנו החסיד את הסיר הגדול בתוספת סיר קטן. שאל אותו החסיד: "למה החזרת גם סיר הקטן?"
ענה לו: הסיר הגדול ילד בשבת את הסיר הקטן, ולכן שניהם
שייכים לך. החסיד הודה לשכנו ולקח את שני הסירים בשמחה. לאחר שבוע, חזר אותו השכן וביקש משכנו החסיד
להשאיל לו לשבוע ימים את המנורה הגדולה שבסלון, משום שחמיו בא לבקרו. החסיד הסכים
להשאיל לו את המנורה בשמחה, כי הוא קיווה בליבו, שגם הפעם הוא יקבל תוספת
מנורה קטנה. כעבור שבוע השכן החזיר לחסיד את המנורה הגדולה
שהוא השאיל ממנו, בתוספת מנורה קטנה בצידה. החסיד תמה על התוספת ששכנו הביא לו,
והוא שאל אותו: "למה החזרת גם מנורה קטנה?" ענה לו: בעת שהמנורה הגדולה
היתה בביתי היא ילדה את המנורה הקטנה, ולכן שתיהן שייכות לך. החסיד הודה לשכנו היקר, ולקח את שתי המנורות
בשמחה. לאחר עוד שבוע, בערב פסח, הגיע אותו שכן לבית
החסיד וביקש ממנו לקבל בהשאלה לשבוע ימים את גביע הכסף היקר של אליהו הנביא, בכדי
להרשים את אורחו מחו"ל. החסיד הסכים להשאיל לשכנו גם את גביע הכסף היקר
בשמחה, משום שמנסיון העבר הוא תמיד מקבל תוספת יקרה משכנו. חלף שבוע, חלפו
שבועיים, אך השכן לא השיב לחסיד את הגביע המושאל. יום אחד החסיד פגש את שכנו, ושאלו: "מדוע
עדיין לא החזרת לי את גביע הכסף שהשאלתי לך?" ענהו השכן: "אוי ואבוי!
שכחתי לספר לך, אבל הגביע נפח את נשמתו ומת." אמר לו החסיד: "מה זאת אומרת? וכי גביע יכול
למות?" שכנו ענה לו: "אם סיר יכול להוליד, ואם מנורה יכולה ללדת, אז גם
גביע יכול למות.."
הבעל שם טוב ובעל הפונדק
יום אחד הגיע הבעל שם טוב לפונדק קטן שעמד
בצומת דרכים. הוא הוזמן פנימה בחום ומשפחת בעל הפונדק הגישה לו דבר מאכל ומשקה.
"היכן אביכם?" שאל את הילדים. "מתפלל", השיבו לו, ורבי ישראל
התיישב להמתין למארחו. חלפו כמה שעות ואז הגיע בעל הפונדק מחדרו. לאחר שבירך את
אורחו לשלום, התנצל על היעדרותו הממושכת והסביר "אני יהודי בור ועם
הארץ", תוך כדי שהוא מתבייש המשיך לספר, "אני בקושי מצליח לבטא את המילים
מהסידור, ולפענח את ההנחיות הכתובות ללא ניקוד זו משימה שמעבר ליכולתי". לכן
אני נאלץ לקרוא את הסידור מתחילתו ועד סופו בכל יום. "אולי אוכל לעזור
לך", אמר רבי ישראל. במשך שעה הוא ישב עם בעל הפונדק והנחה אותו בסבלנות כיצד
להשתמש בסידור. רבי ישראל כתב לו בשפה פשוטה על פיסות נייר קטנות, "תפילת
שחרית", "תוספת מיוחדת לימי שני וחמישי", "ברכה אחרי
הסעודה", "תפילת מנחה", "תפילת ערבית",
"לשבת", "לראש חודש", "לראש השנה" וכן הלאה, והכניס
את הסימניות במקומות הנכונים בסידור של בעל הפונדק. "תודה רבה", אמר בעל
הפונדק כשנפרד לשלום מהבעל שם טוב. "עכשיו אוכל להתחיל להתפלל כמו יהודי
הגון" שמח והודה לבעל שם טוב ונפרד ממנו לשלום.. אך שמחתו של בעל הפונדק לא היתה
להרבה זמן, לרוע מזלו נפל הסידור באופן בלתי מוסבר ממדפו, וכל הסימניות שהכין לו
הבעל שם טוב התעופפו מבין דפיו. "אבוי לי" בכה בעל הפונדק. "מי
יודע כמה חודשים יחלפו בטרם יגיע שוב יהודי תלמיד חכם לפונדק" הוא לא היה
מוכן להניח להזדמנות זו להתחיל להתפלל כמו שצריך לחמוק ממנו, תפס את הסידור ואת
הפתקים ורץ לכיוון שאליו צעד האורח. לאחר מרחק קצר ראה את הבעל שם טוב מרחוק וניסה
לקרוא לו, הוא ראה אותו מגיע לנהר עמוק שאי אפשר לחצות אותו. "איך הוא יחצה
את הנהר?" תהה בעל הפונדק. "בעונה זו המים בנהר עמוקים ומסוכנים, לא
ניתן לחצות את הנהר". הוא עמד לצעוק לו כדי להזהירו, אך לפתע ראה את הבעל שם
טוב פורש את ממחטתו על המים, צועד עליה כאילו הייתה רפסודה, ומחליק על פני המים וכך
חצה את הנהר והחל ללכת הלאה. מהר מאוד בתמימות מוחלטת, הגיע בעל הפונדק על שפת
המים, הוא פרש את ממחטתו על המים, דרך עליה גם ולפתע עמדה כמו רפסודה חזקה. הוא רץ
לאורך השביל שבו צעד רבי ישראל. "חכה, רבי" הוא קרא, "חכה אל תלך
עד שתסמן שוב את סידור התפילות שלי. כל הפתקים שלך נפלו ואיני יודע איך
להתפלל". כששמע את האיש קורא לו, עצר
רבי ישראל ופנה לאחור, וראה את מארחו רץ לקראתו, אוחז בחוזקה את הסידור ביד אחת
ואת פתקי הנייר בידו השנייה. "איך הגעת לכאן?" שאל רבי ישראל בהתפלאות
מוחלטת. "איך חצית את הנהר?" השיב לו היהודי בתמימות מוחלטת "עם הממחטה שלי בדיוק
כמוך.. דרך אגב יש לך טריק אדיר לא ידעתי שאפשר לעשות זאת". הבעל שם טוב לא האמין למראה עיניו ואמר "אני
חושב שאלוקים מרוצה ביותר מתפילותיך כמו שהם" "אולי מוטב שתמשיך להתפלל
בדיוק כמו שהתפללת עד עכשיו" . יהי רצון שנזכה כולנו כך מעומק הלב ובתמימות
להתפלל לפני ה' אמן... שנזכה לגאולה ולבניין בית המקדש במהרה וזכות דפי התורה תהיה
לרפואת כל חולי ישראל.
שבת שלום ומבורכת
