תורה למעשה – פרשת שמיני

י,ט: יין ושכר אל תשת: תורה למעשה: יש להימנע משתיית יין ומשקאות משכרים כאשר אדם הולך להורות את חוקי ה' (יא) לבני ישראל. אדם שתוי שרוי בסביבה של חולין וטומאה (י) ואינו כשיר להורות את חוקי ה'.

יא,ג: כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות, מעלת גרה, בבהמה – אותה תאכלו: תורה למעשה: מותר לאכול מן הבהמה רק בהמה שיש בה את כל שלוש התכונות – מפריסה פרסה, שוסעת שסע, מעלת גרה. אם חסרה אפילו תכונה אחת מהשלוש – אין לאכלה ואין לגעת בנבלתה (ח).

יא,ט: כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים – אותם תאכלו: תורה למעשה: מותר לאכול כל דג בכל צורות המים (ימים ונחלים) אם יש בו את שתי התכונות – סנפיר וקשקשת. אם אין אחת משתי תכונות אלה – אסור לאכלו ויש להתרחק מנבלתו בכל בחינה (מבחינה גופנית ונפשית; "אל תשקצו את נפשותיכם"; יא,מג, וכן "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו"; דברים ז,כו).

יא,יג: ואת אלה תשקצו מן העוף: תורה למעשה: עופות טורפים שהתורה מונה את שמותיהם – אסורים באכילה וחייבים בשיקוץ (ריחוק גופני ונפשי). עופות ההולכים על ארבע ולהם גם כרעיים (כעין כנפיים) מעל רגליהם לצורך ניתור – מותרים באכילה (כא), אך ללא כרעיים – הם שקץ (כג). אין איסור נגיעה בנבלת עופות, אלא שהנוגע בנבלתם יטמא עד הערב, ואז חייב בטהרה, דהיינו כיבוס בגדים (כה).

יא,כט: וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ: תורה למעשה: אין לגעת בשרץ מת (חולד, עכבר, צב, אנקה, כוח, לטאה, חומט, תנשמת), וממילא אין לאכלו. אם יפול מנבלתו על חפץ אחר – יש לטהר החפץ על ידי הטבלת החפץ בערב במים (לב). אם יפול על כלי חרש – יש לשבור הכלי (לג), ואם יפול על מאכל או משקה – המאכל יטמא וייאסר באכילה (לד). אם יפול על תנור וכיריים (מִחרש) – יש לשבור התנור והכיריים (לה), אך אם יפול על מעיין או בור או מקווה מים – המים יישארו טהורים, רק הנוגע בנבלתם להוציאם מהמים – יטמא (לו). אם יפול על זרע יבש שטרם נבט ונעשה צמח הנותן פרי – אינו מטמא והזרע יישאר טהור (לז), אך אם הזרע היה רטוב במים – הזרע יטמא (לח).

יא,לט: וכי ימות מן הבהמה ... הנוגע בנבלתה – יטמא עד הערב: תורה למעשה: בהמה המותרת באכילה, שמתה בלא התערבות אדם – נגיעה בה או אכילה ממנה אינן אסורות (מ), אך הן גורמות לטומאה עד הערב ומחייבות כיבוס בגדים. שרץ על הארץ וכל זוחל על גחונו – אין לאכול, כדי לא לשקץ (לקלקל) את הנפש ולהיטמא בהם (מג).