לקט מביאור שד"ל לתורה – פרשת צו

ז,יז-יח: והנותר מבשר הזבח ביום השלישי – באש ישרף. ואם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי – לא יירצה המקריב אותו: מדוע גם מי שאוכל בשר שלמיו בתוך הזמן (ביום הראשון והשני) אך לא שרף את הנותר ביום השלישי, ייחשב לו כאילו אכל פיגול? שד"ל: "זו באמת חומרא גדולה ... אחרי כמה שנים שהייתי מתמיה על רז"ל, למה עקרו הכתוב מפשטו, היום (פורים תר"ז) זכיתי להבין מה ראו על ככה ... תקנה שתיקנו לפי צורך הדורות, ומי כמוהם ריפורמאטור? אבל תקנותיהם היו בחכמה עמוקה, וביראת ה' ואהבת האדם, לא להנאת עצמם או לכבודם, ולא למצוא חן בעיני בשר ודם". שד"ל מוצא בתקנת חז"ל לפי צורך הדורות ההם, שצריך הרתעה לאדם כדי שגם כוונתו תהיה נקייה, לא רק מעשיו. מעניין.

ח,ח: ויתן אל החושן את האורים ואת התומים: מהם האורים והתומים? שד"ל: "אולי היו כ"ב אותיות חקוקות על כ"ב חתיכות קטנות של עץ או של מתכת, והיה הכהן מרים משם אות אחת ואחר כך אות אחרת, והשגחת ה' מזמנת לו תשובה נכונה לשאלתו, והיו האותיות ההן נקראות כל אחת בשם מיוחד, האלף הייתה נקראצ 'אור', והת"ו הייתה נקראת 'תום', וכללן מאל"ף ועד ת"ו נקרא 'אורים ותומים', ומזה נמשכת קבלת רז"ל (יומא עג,ב) שמאותיות שמות השבטים היו מבינים התשובה". למדנו שאורים ותומים הם אותיות הא-ב שהיו ניתנים בחושן בשעת לבישה, ואינם קבועים בחושן, אלא לפי צורך הכהן. מעניין.

שבת גדול שמח, הכנות משמעותיות ורוחניות לסדר ולחג הפסח, שנזכה לכוון עבודתנו את ה' ובשלמות, מאל"ף ועד ת"ו, אורן, בן וכו'.