"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים" (וגו' (ויקרא יג,א-ב). דין הצרעת מובא לאחר דין יולדת, ניראה שבא לרמוז שאדם שיש לו צרעת חשוב כמת: 'ותניא, ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא ומי שאין לו בנים. עני, דכתיב "כי מתו כל האנשים". מצורע, דכתיב (במדבר יב, יב) "אל נא תהי כמת". וסומא, דכתיב (איכה ג, ו) "במחשכים הושיבני כמתי עולם". ומי שאין לו בנים דכתיב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי"' (נדרים סד,ב). מימלא דין המצורע הוא כעין מת, ובטהרתו הוא כמו חוזר לחיים, ולכן דומה ליולדת שמביאה חיים לעולם. לכן גם כמו שיולדת היא נטמאת שבוע (לזכר) או שבועיים (לנקבה) כעין נדה ("וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא". ויקרא יב,ב). כך גם במצורע הוא כעין מנודה (כלשון נידה. וכן מופרד אל מחוץ למחנה ישראל, כמו אשה נדה האסורה לבעלה). והזמן שבו הוא נבדק אם הוא טמא, יכול להיות שבוע או שבועיים: “ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים. וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית" וגו' (יג,ד-ה) כמו בטומאת יולדת. והמצורע המוסגר טמא באותם זמנים (שבוע או שבועיים): 'אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אלא פריעה ופרימה' (משנה מגילה א,ז) 'הא לענין שלוח וטומאה זה וזה שוין' (ברטנורא). ניראה שהטעם שהוא טמא בדימיון להולדה, כיון שחשוב כמת, ועונשו זה בא בגלל שצרעת באה על לשוה"ר: 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא יד, ב) "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' (ערכין טו,ב) שעליה נאמר 'במערבא אמרי: לשון תליתאי קטיל תליתאי: הורג למספרו, ולמקבלו ולאומרו' (ערכין שם). 'לאומרו - לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו' (רש"י) וזה לא מידי אלא שהדבר מתגלגל, כמו שפרש"י, לכן זהו כעין נולד ממעשיו, ולכן דומה כעין יולדת. ניראה שלכן ישנם 3 סוגי צרעת: צרעת עור הבשר, שחין ומכוה, קרחת וגבחת, כנגד שהורג שלושה. עוד ניראה שזה כנגד 3 אבות, שחומרתו גדולה כ"ך, עד שכביכול כאילו כעין מערער בזה את קדושתו כיהודי (אע"פ שודאי שלא מתנתק מסגולת ישראל בשל כך). או שזה כנגד שלוש: 'תנא דבי רבי ישמעאל: כל המספר לשון הרע, מגדיל עונות כנגד שלש עבירות: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים' וכו' (ערכין שם). או כנגד שלושה: 'ת"ר: שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה ואביו ואמו' וכו' (קידושין ל,ב) שכעין מחבל בהגעתו לעולם ולכן נעשה מצורע שחשוב כמת, ולכן ישנם 3 סוגים. והנה בנגעי עור הבשר ישנם 4 סוגי צבעים: 'מראות נגעים שניים שהן ארבעה: בהרת עזה כשלג, שנייה לה כסיד ההיכל. והשאת כקרום ביצה, שנייה לה כצמר לבן' וכו' (משנה נגעים א,א). ניראה שיש 4 גוונים, כנגד שהוא הורג עד סוף העולם ע"י שהלשוה"ר מתגלגל למרחקים (ערכין שם), ולכן כעין כנגד 4 רוחות השמים. אולי זה כנגד 4 נשיו של יעקב, שכל זה בא בשל שרחל לא סיפרה ליעקב שזו לאה: '… מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל, ומסרתה ללאה, לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא' (ב"ב קכג,א) וכך גם לאה נישאה ליעקב, ואח"כ צירפה כל אחת את שפחתה, וכך נעשה ליעקב 4 נשים שמהם בנ"י. לכן מרומז לאותו אדם שחטא, שלא שמר פיו, שבנ"י יצאו ממה ששמרה רחל על פיה, ולכן כעין מבזה את יהדותו. לכן גם נאמר שהם 'שניים שהם ארבעה' כעין שבלהה וזלפה באו מכוחם של רחל ולאה. או שזה כנגד 4 אמהות, שרחל ולאה לא סיפרו ליעקב על הרמאות, ושרה ורבקה לא סיפרו לאבימלך שהן נשות אברהם ויצחק. וכך רומזים לו שחטא בקדושתו (שדרך האם עוברת היהדות) עד שראוי שלא נולד (כמת), ולכן כנגד האמהות שמולידות (ולכן סמוך לדין יולדת). או כנגד שהורג 3, אבל גם מכריע בעולם לחובה, ככל עברה (קידושין מ,ב) ולכן סה"כ 4. או כעין טומאת היולדת, שיש בה 4 סוגים המחולק ל-2: טומאה של שבוע ושבועיים, ודמי טהרה של 33 או 66 יום (שבהם מורחקת מקודש). וכך כנגדם 2 סוגים שהם 4. והנה הלשון של 'שניים שהן ארבעה' מזכיר את 'יציאות השבת שתים שהן ארבע' (משנה שבת א,א) [ושניהם בתחילת מסכת]. ניראה שזה בכוונה נאמר כך, לרמז על קשר דומה, שכמו בשבת זה הוצאה מרשות לרשות, כך גם בלשוה"ר (שממנו נגעים), שהנה על "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה"' (בראשית ב,ז) מתרגם אונקלוס: 'וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי, נִשְׁמְתָא דְּחַיֵּי; וַהֲוָת בְּאָדָם, לְרוּחַ מְמַלְּלָא', הרי שדיבור קשור לנשמה, לקדושת האדם. ואותו אדם שמשתמש בו ללשוה"ר, במקום להיות קשור לקדושה הוא מוציאו לחולין, ולכן כעין הוצאה בשבת מרשות לרשות בחטא, כך מעבירו מקודש לחול.