"דבר אל אהרן ואל בניו לאמר זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני ה' קדש קדשים הוא" (ויקרא ו,יח) 'אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (ויקרא ו, יח) "זאת תורת החטאת" "וזאת תורת האשם"? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם' (מנחות קי,א). וודאי שאין הכוונה שעולה כקרבן ממש, אלא כעין קרבן. וכן הביא הת"ת: 'ונראה דאין הכוונה כאלו הקריב ממש, ולפי"ז היכי שחייב חטאת יהיה יכול לפטור עצמו בתורה, אלא ר"ל זכותו גדול מאוד כזכות ההקרבה, אבל מחיוב הקרבת חטאת לא נפטר. וראיה לזה, שהרי אמרו בשבת י"ב ב' מעשה בר' ישמעאל בן אלישע שקרא והטה נר בשבת וכתב על פנקסו לכשיבנה ביהמ"ק יביא חטאת, ואי נימא דהוי כאלו הקריב חטאת ממש, היה יכול לפטור עצמו בעסק התורה בזה, וכן ביומא פ' א' האוכל חלב בזה"ז צריך יכתוב לו, ופירש"י שאם יבנה ביהמק"ד בימיו יביא קרבן חטאת על שגגתו, משמע דבזמן שאין מקדש אין לו תקנה ואפי' בדברי תורה, וכן יהיה צריך לפרש במגילה ל"א ב' כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאילו הקריבו וכו', שיהיה זכותם גדול כזה, אבל לא לעניין פטור וחובה' (ת"ת ויקרא ו,יח. אות צט). וזה דבר פשוט שהכוונה שמעלתם גדולה, ולא שיוצאים ידי חובה, ולכן לא אמר 'הריהו מקריב..' אלא 'כאילו הקריב' מצד המעלה. ולכן הובא בהקשר לנאמר שם קודם: '....אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי. ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה. (תהלים קלד, א) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" מאי בלילות? א"ר יוחנן: אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. (דברי הימים ב ב, ג) "לעולם זאת על ישראל" א"ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם'. שכל אלו ביטויים של מעלתו של הלומד תורה שעושה נחת רוח לקב"ה כאילו שיש מקדש ועבודת הקרבנות בעולם. וניראה שלכן על הפס' "לעולם זאת על ישראל" הביאו שני פרושים, שהלומד כמקדש, ומיכאל מקריב תמיד, וכמו שמיכאל תמיד מקריב ובכ"ז יש דין של קרבנות בעולם, כך גם התורה הריהו כמקדש וקרבן, ובכ"ז לא בא ממש במקום המקדש והקרבנות בעולם. ואף ניראה יותר מזה, שרב ור"י לא חלקו בניהם, אלא מיכאל מקריב קרבנות למעלה לרצון, ע"י מעשי בנ"י, וכמה שהמעשה משובח יותר כך נעשה לקרבן יותר משובח, וע"י לימוד תורה של ישראל, הקרבן שמוקרב מכוחו הריהו דומה כעין הנעשה מקרבן ממש, ממעלתו, ולכן כעין שהקריב קרבן ממש, אבל כמובן שלא בא במקום הקרבנות ממש לכשתינתן האפשרות להקריב. ובפשטות דברי ר' יצחק לא באו לומר רק שזהו כקרבן בשל מעלתו, שאחרת מדוע לא אמר זאת על כל הקרבנות, כדרשה הקודמת שם: 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא ז, לז) "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם"? כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם. אמר רבא: האי לעולה למנחה? עולה ומנחה מיבעי ליה. אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם' הרי שהתורה מלמדת על כל הקרבנות, וזה גם הגיוני שחל על כל הקרבנות. אז מדוע למד ר' יצחק דווקא על חטאת ואשם?- אלא שבא לומר שהתורה פרטה במיוחד בחטאת ואשם "תורת" כדי לומר שבהם יש ברור נוסף, והוא שמכפר על עוונות, כמו שמביא רש"י על דרשת ר"ל: 'אין צריך לא עולה וכו' - דהכי משמע: זאת התורה לעולה, כלומר: במקום העולה, למנחה בשביל המנחה, כגון: לכם בשבילכם, כלומר התלמוד תורה מכפר על עונותינו' שגם לזה מכוון, לא רק שמעלתו חשובה, אלא גם שמכפר על העוונות, שמוריד את מידת הדין. או שמדרשת ר"ל משמע שהתורה מכפרת על עוונותינו כעין קרבנות, ובא ר"י ומוסיף שבלימוד קרבנות נחשב כהקרבה ממש, שמכפר יותר מכסתם מעמד של כעין הקרבנות ככלל בלימוד תורה שבכל לימוד תורה. או שאצל ר"ל הכוונה שכמו שהקרבנות מכפרים כך גם לימוד תורה, ובא ר"י להוסיף שבלימוד תורה של הקרבנות נעשה כעין הקרבה ממש, שזו מעלה גדולה יותר. שזהו שרבא אומר להסבר ר"ל בלשון 'כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה' וכו', לא שנחשב כהקרבה, אלא שכאינו צריך להגיע לזה כי נמחל (שלזה התכוון גם ר"ל 'כאילו הקריב', מצד שמכפר, שבזה יש דמיון לעניין קרבנות) ואילו אצל ר"י זה 'כאילו הקריב חטאת' שעולה כנגד הקרבן, שזו מעלה גדולה יותר שמביאה שכינת ה' בעולם ברמה גדולה יותר (וקרבנות ממש זה הבאת שכינה גדולה עוד יותר). ניראה שזה רמוז בכך שקודם נאמר: '"שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" מאי בלילות ? א"ר יוחנן: אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה' שבלילה נחשב כעבודה, והרי על לימוד תורה שבכל זמן נאמר שהוא כאילו הקריב?- אלא שבלילה יש מעלה גדולה יותר: 'תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר (איכה ב, יט) "קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה' "' (תמיד לב,ב) שבלימוד בלילה יש שכינה כנגדו, שקשור יותר לשכינה. ממלא זהו ההבדל בין לימוד תורה ביום לבין לימוד תורה בלילה, שהשכינה כנגדו, ולכן בשל השכינה קשור יותר לקרבנות שמביאים השראת שכינה, ואותו דבר זהו ההבדל בין סתם לימוד תורה ללימוד קרבנות, מצד השראת השכינה שעל ידם, שבסתם לימוד יש השראת שכינה מסויימת, ובלימוד הקשור לקרבנות יש השראת שכינה גדולה יותר בשל מעלת הקרבנות הקשורים להבאת שכינה גדולה יותר.