"ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו. ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד. וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני ה' ושחט את הפר לפני ה'. והביא הכהן המשיח מדם הפר אל אהל מועד. וטבל הכהן אצבעו מן הדם והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרכת. ומן הדם יתן על קרנת המזבח אשר לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל הדם ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד. ואת כל חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה. ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם" וגו' (ויקרא ד,יג-כ). 'ת"ר: (ויקרא ד, כ) "ועשה כאשר עשה" מה בא ללמוד? לכפול בהזאתו, ולמד שאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום. אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום, מתן ד' מניין? ת"ל "כן יעשה לפר" זה פר יום הכפורים, (ויקרא ד, כ) "כאשר עשה לפר" זה פר כהן משיח, "החטאת" אלו שעירי עבודת כוכבים. יכול שאני מרבה אף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים? תלמוד לומר: "לו". ומה ראית לרבות את אלו, ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שמכפרין על עבירת מצוה ידועה, ומוציא אני אלו שאין מכפרין על עבירת מצוה ידועה. "וכפר" אף על פי שלא סמך. "ונסלח" אף על פי שלא נתן שירים' וכו' (זבחים לט,א-ב). הפס' מחבר בין קרבנות שעל עברות שהם ידועות, שמתן הדמים מעכבים, ואילו קרבנות שהם על עברות שלא ידועות לא חל הדין הזה ('שמכפרין על עבירת מצוה ידועה – כמותו, ששניהם באין על חטא הידוע. ומוציא אני של רגלים שלא יהיו שוין לו, שהרי אין דומין לו בכפרתו. שאלו באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה, לא בתחלה ולא בסוף, שנטמא ונכנס למקדש ואינו מכיר ולא הודע לו לא טומאתו ולא כניסתו'. רש"י). ניראה ע"פ זה שיש עניין עקרוני בין ידיעה לאי ידיעה לתחולת החיוב (לא רק מצד הלימוד ההלכתי, אלא זה מרמז גם על הסיבה). ניראה שהסיבה זה העלאת הקטרוג של העגל, שהוא נעשה בכוונה, ולכן כאשר חוטאים בידיעה זה מעלה את קטרוגו ולכן אז יש חשיבות להקפדה מלאה על ההזאות. אולי לכן מביאים דוגמה לשבע ההזאות כמו אותם שמעכבים בכל מקום, שהם: 'אמר מר: אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום, היכא? אמר רב פפא: בפרה ובנגעים' (שם מ,א). שהפרה מרמזת ישירות על העגל: '"פרה אדמה" - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו: תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל' (רש"י. במדבר יט,ב). ואף הנגעים ניראה שמזכירים את העגל, כיון שהמצורע מחוץ למחנה, כעין שמשה היה בהר מחוץ למחנה, והמצורע חשוב כמת (נדרים סד,ב) שכך הקב"ה רצה להרוג את בנ"י, וחלק מסיבות הגעת הצרעת היא על דברים שמזכירים דברים שנעשו בעגל: 'מכאן אמר רבי יהודה הלוי ב"ר שלום: על י"א דברים הצרעת באה: על קללת השם, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים' וכו' (דברים רבה ז,ה) שהם נעשו בעגל (עשיית העגל כקללת ה', רצחו את חור ועברו על עריות [ראה רש"י שמות לב,ו]) וכן יש דעה: 'ורבותינו אומרים: על מי שמנאץ בדברי תורה' (ד"ר שם) שאין לך נעצה יותר גדולה מהבעיטה במתן תורה ע"י העגל. וכן 'לשון שקר' ששיקרו שמשה מת. ועוד... לכן בהם יש הקפדה על מתן שבע ("אל נכח פני אהל מועד" [במדבר יט,ד] בפרה אדומה. "לפני ה'" [ויקרא יד,טז] במצורע). [בשניהם נאמר ב"אצבעו" ניראה שרומז ל"כי זה משה האיש" (שמות לב,א) '"כי זה משה האיש" - כמין דמות משה הראה להם השטן שנושאים אותו באויר רקיע השמים' (רש"י) כך ש"זה" הכוונה שמראים באצבע, לכן מזים באצבע] שמזים כביכול כלפי ה', להיפך מהעגל שנעשה לע"ז. ומזים שבע פעמים כנגד ימי הבריאה לומר שה' הוא האלוקים האמיתי בעולם. ואולי גם כנגד שחטאו לאחר השעה השישית: 'אמר ר' יהושע בן לוי: מ"ד (שמות לב, א) "וירא העם כי בושש משה"? אל תקרי בושש, אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום, אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש, ולא השגיחו עליו. מת, ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו, והיינו דקאמרי ליה לאהרן (שמות לב, א) "כי זה משה האיש" וגו' '(שבת פט,א). משמע שאחרי שש החלו להתארגן לחטוא, כך שזה היה בשעה השביעית שהחלו בפעולותיהם, לכן מזים שבע פעמים לכפרה, וזה מעכב כי זה בא לרמז על מעשה העגל לכפרה, ולכן חשוב ביותר. כך ניראה גם בכפרה לחטאים שנעשו בידיעה, שזה מזכיר את חטא העגל שנעשה בידיעה, יש חשיבות חמורה להזאה שבעה, ולכן מעכב. וניראה שגם הזאת ארבע על המזבח שמעכבת בקרבנות לחטאים שבידיעה קשור בזה, שהיו ארבעה אנשים שלא נחשב שחטאו, שהם: משה, יהושע (שלא היה במחנה), אהרן (שעשה כדי שיהיה להם כפרה [סנהדרין ז,א]) וחור (שנהרג כדי שלא לעשות). וכן אולי גם מרמז על שני לוחות הברית (שהיו שני לוחות בכל פעם), שהם ניתנו עם הסליחה: 'יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות' (תענית ל,ב), ולכן גם אחד מהקרבנות המאוחדים בדין ההזאות הוא פר יוה"כ. ולכן נאמר "וכפר עלהם הכהן ונסלח להם", סליחה כמו שנאמר "סלחתי" (במדבר יד,כ), וכן למדו לזמן ה'וידוי פרים' מיום כיפור (מגילה כ,ב). עוד ניראה שזה כנגד זכות שלושת אבות שמשה הזכיר לכפרה על העגל, ויחד עם משה עצמו שמסר נפשו על ישראל לכפרתם, הם ארבעה, שכנגדם מכפרים על העגל בהזאות למזבח, לה' (היפך מהמזבח שנעשה לעגל).