"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת. לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת. ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחשת" וגו' (שמות לה,א-ה). התורה מביאה את דיני שבת לפני המשכן כדי לומר שהקמת המשכן אינה דוחה שבת: 'ויקהל משה וגו' למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר "ועשו לי מקדש" (שמות כה) שומע אני, בין בחול בין שבת. ומה אני מקיים "מחלליה מות יומת", בשאר כל מלאכות חוץ ממלאכת המשכן. או אינו אף במלאכת המשכן, ומה אני מקיים "ועשו לי מקדש" בשאר כל הימים, חוץ מן השבת. או אף בשבת, והדין נותן. ומה עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין, הרי היא דוחה שבת. מכשירי עבודה שאין באה אלא מכחן אינו דין שידחו את השבת. כגון שנטל קרנו של מזבח או שנפגמה הסכין, שומע אני יתקנם בשבת? תלמוד לומר "ויקהל משה" וגו'. בחול ולא בשבת' (מכילתא בפס'). זהו הצד ההלכתי, אולם ניראה שגם יש עניין רעיוני בזה, שקודם למשכן יש לצוות על השבת, שהיא היסוד למשכן. שהנה המשכן הוא המשך למתן תורה, ובא לכפר על הפגם של העגל במתן תורה (להשרות שכינה בתוכנו גם כשאנו במדרגה נמוכה). והנה מתן תורה היה לאחר שהצטוו על השבת במרה: 'והתניא: עשר מצות נצטוו ישראל במרה. שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן: דינין ושבת וכיבוד אב ואם. דינין דכתיב (שמות טו, כה) "שם שם לו חוק ומשפט", שבת וכיבוד אב ואם דכתיב (דברים ה, יא) "כאשר צוך ה' אלקיך" ואמר רב יהודה: כאשר צוך במרה' (סנהדרין נו,ב). שלא במקרה השבת ניתנה לפני מתן תורה, אלא יש צורך עקרוני, שכדי להגיע לעניין התורה יש צורך בקשר לשבת, שהוא יסוד לקדושה וגילוי ה' בעולם, הנטוע בעולם. ולכן גם מובן: 'תני ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה: "רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג". א"ל הקב"ה: "כנסת ישראל היא בן זוגך", וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דבור (שמות כ) "זכור את יום השבת לקדשו".' (בראשית רבה יא,ח) שלכאורה מה המיוחד בסיני, הרי השבת כבר ניתנה במרה (או באלוש לדעות אחרות בחז"ל) אז למה רשב"י מעמיד דווקא על מתן תורה?- אלא בא לומר שיש הדגשה מיוחדת במתן תורה לשמור על השבת, וזה משום הקשר של שבת ומתן תורה, שלכן גם דווקא בשבת נתנה תורה, כי דבוקים זה בזה, שלכן 'ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל. כתיב הכא (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו" וכתיב התם (שמות יג, ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה" מה להלן בעצומו של יום, אף כאן בעצומו של יום' (שבת פו,ב) שהפס' "זכור" מחבר בין מתן תורה לשבת, ועליו אמר רשב"י שהזהיר הקב"ה על השבת. ניראה שלכן התווסף במרה קודם לסיני דינים, כיבוד הורים ושבת, (שלושה כחזקה ליתפס לקדושה) שבאלו יש רמז שהולכים לקראת מתן תורה, שמכינים עצמם לזה, שע"י השבת מחברים להקב"ה שהוא אבינו, וכן הקב"ה השווה עצמו לכבוד ומורא הורים (קידושין ל,ב), ולכן כיבוד הורים מרמז על הקשר לה', ובפרט בעולם, שבזה השווה הקב"ה: 'וכן בדין ששלשתן שותפין בו. ת"ר: שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה ואביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני' (שם) הרי שכבוד הורים קשור לשכינה בעולם, כאילו דר ביננו וכיבדנוהו. וע"י קשר זה שמביאים שכינה לעולם, זהו כמו דינים שמיישבים את סדר העולם התקין, כמו שהתורה מתקנת את העולם להיות כראוי. לכן שבת קשורה עם הגאולה ('אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים. שנאמר (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי" וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי" וגו'.' [שבת קיח,ב]) שהיא מתקנת את העולם. לכן לפני ציווי עשיית המשכן הם מצווים על השבת, שכיון שבא לתקן את שלמות מתן תורה, לכן נעשה כעין מתן תורה שהוקדמה לו השבת, כך גם כאן הוקדמה השבת למשכן (שבו ממשיכה התורה להופיע בעולם ע"י ציווי למשה לצוות לבנ"י לעשיה, לכן בציווי ועשית המשכן ע"י בנ"י מרומז על הקדמת השבת). לכן נאמרה השבת בהקהלה, כעין המקדש שעולים אליו ברגל כל בנ"י. לכן התחיל בעניין שבת וממשיך בעניין המשכן, עדיין באותה הקהלה, רמז לקשר בניהם בזה. ויש עניין חשיבות של תורה בשבת: 'ויקהל משה -רבותינו בעלי אגדה אומרים: מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד. אמר הקב"ה: עשה לך קהילות גדולת ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת, ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן אמרו: משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בעינינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג. אמר משה לישראל: אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי, שנאמר: "ואתם עדי נאם ה' ואני אל". וכן דוד הוא אומר: "בשרתי צדק בקהל רב". וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה? אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם' (ילקו"ש רמז תח). הרי שכאן מרומז על לימוד תורה בשבת, שזהו הקשר בין שבת ותורה (כמו שאמרנו שקשור למתן תורה) ובפרט חידושי תורה (שלא שמעתן אוזן), כמו שעכשיו ניתנת התורה, וזה קשור למשיח (מעין דוגמה של משיח) שמתקן את העולם. שבכך ממליך את ה' בעולם ('כאילו המלכתם אותי בעולמי') כעין עניין המקדש. (לכן נחשב הלימוד תורה של דוד כעין המקדש: 'וא"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב (תהלים קכב, א) "שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל. ושמחתי. אמר לו הקב"ה: (תהלים פד, יא) "כי טוב יום בחצריך מאלף" טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח' [מכות י,א]). לכן זה חשוב במיוחד שינתן בהקהל, כי המשכן בא ככפרה לקלקול העגל, שקלקל את מתן תורה שהיה בהקהל כל בנ"י בהר סיני (לכן נקרא "יום הקהל". דברים ט,י), לכן הקשר של שבת תורה ומשכן בא בהקהל כתיקון להיות כמעמד מתן תורה. ולכן גם נלמד כאן לבי"ד: 'משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד: לפי שנאמר (דברים כא, כב) "וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת" שומע אני בין בחול בין בשבת, ומה אני מקיים (שמות לא, יד) "מחלליה מות יומת" בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד. או אינו אלא אפילו מיתת ב"ד, ומה אני מקיים "והומת", בחול ולא בשבת. או אינו אלא אפילו בשבת? ת"ל "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" ולהלן הוא אומר (במדבר לה, כט) "והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם" מה מושבות האמורים להלן בב"ד, אף מושבות האמורים כאן בב"ד, ואמר רחמנא "לא תבערו"' (יבמות ו,ב) שכמו שלמדו לעניין המשכן (במכילתא) כך גם לעניין בי"ד, לומר על השבת שהיא יסוד לקדושה בעולם, וקשר לתורה, (ולכן יש לזה השלכה שלא לחלל שבת) שקשור למתן תורה כמו שאמרנו. וכך הבי"ד נתקשרים ע"י השבת למתן תורה, להתחבר לתורת אמת, ולהשפיע על העולם שיתנהל כרצון ה', שבכך מקדשים את העולם להיות מקום ראוי לשכינת ה'. לכן כיון שמביא שכינה לעולם, וקשור למשכן, לכן יש קשר לאש, כעין נדב ואביהו שחטאו בעניין מעלת המשכן ומתו בשריפה. שכך השבת מביאה את השכינה לעולם להיות העולם כולו משכן לה'. לכן דרשו על הנאמר "לא תבערו" (שממנו למדו לאי בניית המשכן ועונשי בי"ד, שזהו קשר למקדש ולבי"ד, שעושים את העולם מקדש לה'): '"לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת". אמר הקב״ה: אל תגרמו להדלקת אש במושבותיכם, שאם אין אתם משמרין את השבת כראוי אני מדליק בכם את האש. כדאמר רב חונה אמר רב, ואמרי לה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמא דרב: אין הדליקה מצויה בשבת אלא בחצר שמחללין בה שבת שנאמר "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת והצתי אש בעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה". מאי ולא תכבה? אמר רב יוסף: בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה' (מדרש הגדול [מובא ב'תורה שלמה']). שמביא אש הרס לעולם, שבמקום שתהא אש קודש להקמת עולם קודש, נעשה לאש חורבן ומוות, כעין האש שפגעה בנדב ואביהו. לכן גם דרשו: '"לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת" אמר הקב״ה: אל תגרמו לי לשרוף בתי כנסיות ובתי מדרשות שלכם. שאם אין אתם משמרין את השבת כראוי אתם גורמין שישרפו בתי מקדשיכם. וכן את מוצא כשגרמו העונות מה נאמר "ויבא נבוזראדן רב טבחים וישרף את בית ה׳" זה בית המקדש, "ואת בית המלך" זה פלטין של מלך, "ואת בית הגדול שרף באש" אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שמגדלין בהם שמו של הקב״ה' (שם). שמרמז על הקשר של השבת לתורה ותיקון העולם, שלכן אש החורבן בעקבות אי שמירת שבת פוגעת בביהמ"ד, ביהמק"ד וארמון המלכות, כיון שאלו מרמזים על הבאת התורה לעולם (ביהמ"ד) וקידוש העולם (מקדש) והמלכת ה' בעולם על ידנו (מלך מייצג את מלכות ה' ואת בנ"י (שתחתיו) [לכן גם מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול]), שכל אלו באים יחד עם קדושת השבת שהיא יסוד לגילוי קדושה בעולם, לתקן את העולם, לעשותו למקום לשכינת ה' בגלוי. (ובאש רמז לכוח היצירה של האדם, ולטוב ולרע. שיש אש קודש שבוערת באדם, התלהבות לקודש, ויש ח"ו אש היצר שבוער בו. וכך פועל באש לתיקון העולם או ח"ו לחורבנו-שריפתו, שבאש פועל לבניה או לשריפה). ע"י השבת אנו מתקנים את העולם להיות כגן עדן שהכל מושלם בו, וזהו: '"ששת ימים תעשה מלאכה" וכתוב אחד אומר "ששת ימים תעבוד" בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, וכשאינן עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן' (מכילתא. שמות לה,א) שע"י השבת נעשה כגן עדן שהכל מושלם בו, ואפשר לעבוד את ה' בנחת ובשלמות (ואחרים עובדים בשבילנו, כעין תחתינו, שנשלחים לפעול בעולם הפיזי מכוח קדושתנו).