במגילת אסתר ישנם הרבה מספרים ושינויי כתיב וקרי, ונוסחאות. ניראה שיש בכל דבר סיבה, שלא סתם הובא, אלא יש בכך רמזים. ישנו הבדל נוסח (שלכן אנו קוראים פעמיים את הפס' הזה)ב-ח,יא: “להרג" או "ולהרג". וב-ט,ב: “בפניהם" או "לפניהם". יוצא שהשינויים הם ו,ב,ל= בול, רמז למקדש: "ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית" (מלכים א,ו,לח). שהמן היה מזרע עמלק שקשור לחורבן ביהמק"ד (תנחומא "כי תצא" סימן יא) כי הוא קשור לחורבן והרג נגד הקדושה. לכן כאן יש רמז למלחמה בעמלק בקשר למקדש, שכל ההרוגים בפורים היו עמלקים ע"פ התרגום (ראה ב'מועדי ישראל' פורים, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), שכך מכח עזרת ה' במלחמה בעמלק (בעקבות חורבן המקדש ("אמחה") ה' עזרנו להרגם, בעקבות שרצו להרגנו ובכך עלה זכרון מחייתם. במלחמה בעמלק יש צורך לילחם גם בשמים נגדם (ראה 'תורת המועדים' 'מלחמת עמלק ומלכות ישראל' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק“ל זיע"א), לכן כאן נירמז שה' נילחם, בעניין "אמחה" (שהוא הצד של המלחמה בשמים נגדם). אולם עדיין כיון שאין מלכות ישראל ואין בארץ אדם ששקול כמשה שילחם, אז לא היה בזה גדר של מלחמה ממש בעמלק (שיוצאים למחותו), אלא רק הריגתם כפרטים, ולכן לא נאמר במפורש אלא רק התרגום מגלה לנו. ולכן כיון שאין מחייתו בשמים, לכן נאמר "בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש" (ט,יב) שהמספר 500 מרמז על מהארץ עד השמים: 'מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה' (פסחים צד,ב) שבכך ההרוגים רומזים בשושן מרמז על השמדת עמלק על ידנו בארץ, אבל לא בשלמות כמו במלחמת מחיית עמלק שבארץ ובשמים אלא רק בארץ, כי אין בישראל מלך ואדם כמשה ושמואל. למחרת הרגו בשושן "שלש מאות איש" (ט,טו) כרמז שאמנם אין בהם אדם כמשה ושמואל, אולם בכ"ז זכו לילחם בעמלק (בצורה קטנה) מכח זכות אבות שהם שלושה, וכן רומז לשמואל שנילחמו אצלו בעמלק והיה שקול כמשה ואהרן: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ה' והוא יענם" (תהלים צט,ו) שהם יחד שלושה (וגם כאן קראו לה' והוא ענם). וההרוגים בשאר המקומות: “והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף" (ט,טז), רמז לגאולה בזכות אברהם: '"ואברם בן שבעים וחמש שנים" הה"ד (אסתר ב, ז): "ויהי אומן את הדסה היא אסתר"... רבנן אמרי: בת שבעים וחמשה. רבי ברכיה בשם רבנן דתמן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים. חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים כמנין הדסה' (ב"ר לט,יג). הרי שגאולת פורים קשורה לגיל 75 של אברהם בעלייתו ארצה, ולכן ההרוגים היו 75 אלף. וזה במיוחד קשור לעלייתו ארצה, כיון שאחת הסיבות לגזרת המן היתה שנהנו מסעודתו של אחשורוש שבזה חגגו את המשך גלותם (ראה ב'לזמן הזה' פורים 'יין ותחפושות..' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א) ולכן נס ההצלה בפורים בא בקשר לא"י. ומובא כמה פעמים במגילה בכתיב "היהודיים" בשני יו"דים, כרמז למתן תורה, לעשרת הדברות, שיש כאן כעין עוד מתן תורה, שזה רמז ל:(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית. ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוט, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ, הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). ולכן נירמז בתוספת י', כרמז לעניין קבלה מרצון, כעין מתן תורה מחודש פעם נוספת, להשלמת מתן תורה בשלמות. ולכן גם מובא כמה עניינים של שנים: שתי סעודות שעשתה אסתר, פעמיים שליחת ספרים ביד הרצים, פעמיים אגרת הפורים (ט,כט). לרמז על כעין מתן תורה מחודש, פעם נוספת. וכן, תלו את עשרת בני המן יחד, כרמז לעשרת הדברות, שהם לקדושת העולם, היפך מעמלק ששייכים להבאת הטומאה בעולם. ויש חוסר של ו' בכתיב “קימו וקבל" (ט,כז), רמז לחלק התושב"ע (ששה משניות) שזה הצד שלנו, שזהו רמז לחסרון שהיה עד אז לקבלת התורה בכפיה, שהושלם בפורים קבלה מרצון. וכן שש פעמים "היהודיים" עם י' מיותרת, רמז לכעין מתן תורה (י הדברות) בקשר אלינו (תושב”ע)- שקבלה מרצון. (וכן יש גם שינוי בין ו'-י' (ח,יג) ותוספת ו' (ט,יט) ותוספת י' (ד,ד) וחסרון ו' (י,א) ושינוי מקום של ה-ו' (א,טז) לרמז על זה). ויש שינוי בכתיב "ויהי באמרם" (ג,ד) ובקרי 'כאמרם', שהשינוי ב,כ- רמז למעלת מרדכי שלא השתחווה להמן ולע"ז שלו, שזהו מעלתו של מרדכי, ולכן נקרא עליו "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט,ג) [ושם פס' קודם נאמר שה' מגן עליו מהרשעים שרוצים להרע לו על מעשיו, שזה כעין המן שרצה להרע למרדכי על מעשיו שלא השתחווה].