בס"ד 

פרשת תצוה

פרשת המקדש

ההכנה בקיום המצוה

הרב ישראל אריאל שליט"א

מצות הכנת מנורת הזהב להדלקה מתוארתברמב"ם (תמידין ומוספין ג, י): 'הטבת הנרות... מצות עשה'. מצוה זו נעשית בידיכהן הלבוש בבגדי כהונה, רק הוא רשאי להכנס להיכל ולהיטיב את הנרות. לא כן בעניןהדלקת הנרות, מתברר, שלאחר כל ההכנות הגדולות לקראת ההדלקה, דווקא העלאת האשבמנורה והופעת האור במשכן, שהיא שיאו של התהליך - פעולה זו אינה צריכה כהן, ויכולהלהיעשות על ידי אדם פשוט מישראל. ואנו עומדים תמהים: כל כך הרבה ממון הושקע ביצירתמנורת הזהב! כל כך הרבה הושקע בכתישת שמן זית זך כתית למאור! כך גם הכהן שמיטיב אתהנרות לבש בגדי כהונה טבל והתקדש ונכנס פעמיים להיכל להיטיב את כל הנרות - ובא אדםמישראל בבגדי חול והוא שהעלה אור בהיכל! – הכיצד?

כלל ידוע הוא, כי כאשר ישנו אי דיוק קלביסוד הבנין, ובעת הנחת היסוד הבנין נוטה על צידו – הבנין כולו בסכנת התמוטטות.הדברים אמורים בעניני החומר, ועל אחת כמה וכמה בעניני הרוח וקיום מצוות: אם יש פגםקל בהכנות למצוה יש חשש שהמצוה לא תשיג את מטרתה. כך גם בענייננו, בעת שהכהן מכיןאת השמן ומיטיב את הנרות בקדושה ובטהרה- אזי ההדלקה עצמה כבר יכולה להיעשות על ידיישראל.

פעמים שהקדוש ברוך הוא תובע מאיתנודווקא את ה'אתערותא דלתתא', את ההתעוררות וההתלהבות מלמטה. עיקר הנחת רוח לפניוהיא  - בהכנות, בעמל ביגיעה, בטורח,זו המצוה הכי גדולה. באשר לאור - סופו שיבוא!

זה ענינו של הפסוק: 'ועשו לי מקדש!' אםישראל מצידם יעשו את המוטל עליהם – אזי הקב"ה ייענה ויוריד את שכינתו ארצה –'ושכנתי בתוכם!' יש המצפים שהמלאכה תיעשה בידי שמים, ואילו אנו נבוא אל המוכן,ונדליק נרות בחצרות הקודש. לא כן לימדתנו התורה. הקדוש ברוך הוא רוצה שאנו במוידינו נעשה את כל ההכנות, אזי תשכון שכינה במעשה ידיהם של ישראל.

  שבתשלום