כשלבן הצליח להדביק את מחנה יעקב, הוא איים תחילה על יעקב, אבל בסוף הרגיע אותו שלא יפגע בו, במצוות אלוהים, ככתוב: "יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע, וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית לא כט). באמירה הזאת לבן הודיע ליעקב שאלוהים מגן עליו, וגם הזהיר את בניו, שחשבו לפגוע ביעקב ולקחת את צאנו (בראשית לא א) לבל יעשו זאת.

לא היתה ללבן סיבה להגיד את זה ליעקב, הן החוק היה לטובתו, ועמד לרשתו צבא גדול. אבימלך מלך גרר, אכן זכה לשיחה ארוכה עם אלוהים בחלומו (בראשית כ ג-ז). אולם אבימלך לא גילה לאברהם את דבר אלוהים אליו, כדי לא להחליש את עמדתו במשא ומתן עתידי. גם לולא גילה ליעקב את דבר אלוהים, תוצאת המפגש לא הייתה משתנה. ובנוסף, מיד לאחר שלבן הודיע שהוא לא יפגע ביעקב, הוא מזלזל בפקודת אלוהים, ומאשים את יעקב בגנבה של תרפים משליט, שלפי חוקי חמורבי עונשה מוות, וגם דרש ממנו לכרות איתו ברית.

לאור המוניטין של לבן כתחבולן וכרמאי, סביר שאלוהים לא דיבר עם לבן בחלום. אין בכתובים כל הוכחה שאלוהים אכן דיבר עם לבן בחלומו, ובוודאי לא בנוסח הזה.

בכל סיפורי האבות, השימוש במילים "מטוב ועד רע" מיוחסות אך ורק ללבן, ולא לאלוהים או למלאכיו. ביטוי קרוב מופיע בסיפורי התורה: "וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב ט). למלאך אלוהים היתה הזדמנות להשתמש בביטוי של לבן, אבל בכל זאת המלאך אמר: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר,וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב יב).

סביר שלבן השתמש ב"דבר אלוהים", כדי לחזק את החלטותיו. כך, למשל, בפגישה עם עבד אברהם שבא לקחת את רבקה לבן אדונו, אומר לבן משפט דומה ביותר: "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (בראשית כד נ). זה היה נימוק חזק במיוחד שנועד למנוע מאביו להתנגד לנשואיה של רבקה, במידה ובתואל נעלב שהעבד לא בקש את ידה ממנה אלא סיכם עם רבקה ישירות. כבר למחרת התברר שלבן לא ציית ללא עוררין לדבר אלוהים, שכן ניסה לעכב את צאתו של העבד לכנען, ואפילו דרש שרבקה תביע הסכמה מפורשת ללכת עם העבד.

לאור כל זאת, הדעת נותנת שלבן דיבר, לכאורה, עם יעקב אבל למעשה הזהיר את בניו, "בשם אלוהים", שלא ינסו לפגוע ביעקב ולגזול את צאנו, והרגיע את יעקב שלא לתקוף אותו. כל עימות בין שני הצבאות היה גורר את כל המעורבים בפרשה לאסון, ויהא אשר יהא המנצח. כלומר, לבן פשוט נאלץ לתרץ את החלטותיו, מחויבות המציאות, כ"דבר אלוהים".