"מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו" (יד, ה)

מהפסוק משמע שהסיבה שפרעה החליט לרדוף אחרי בני ישראל היא שהתחרט על כך ששילח את ישראל, כפי שהוא אומר לעמו. אבל בפסוק ג אומר ה' למשה "ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר", כלומר שפרעה ירדוף אחרי ישראל מפני שיחשוב שהם התבלבלו בדרך. מדוע זה לא נזכר כאן בדברי פרעה לעמו?

נראה שהסיבה האמיתית לכך שפרעה החליט לרדוף אחריהם היא, כפי שאומר רש"י כאן, שמשה אמר לו שהם יוצאים רק לשלושה ימים (לעיל ג, יח; ה, ג; ח, כג), והנה אחרי שלושה ימים לא חזרו, והבין מזה שהם מתכוונים לברוח. וזה מה שאמר לעמו: "מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו" - הרי בזה שנתַנו להם רשות לצאת למדבר לשלושה ימים, נתַנו להם הזדמנות לברוח! וזאת הכוונה במלים "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם" (שלכאורה קשה, הרי הוא אמר להם ללכת, ומה "הוגד" לו?) - נודע לו שהם לא חזרו אחרי שלושה ימים, ובזה הבין שהתכוונו לברוח לגמרי.

אם כן, מדוע ה' אמר למשה לומר לבני ישראל כאילו פרעה ירדוף אחריהם מתוך מחשבה שהם מבולבלים? נראה שבני ישראל חשבו שפרעה התיר להם לצאת לגמרי, ולא ידעו שפרעה התיר להם לצאת רק לשלושה ימים; וה' לא רצה שידעו זאת, שמא ירצו לחזור למצרים אחרי שלושה ימים מתוך תפיסה (מעוותת) שהסכם יש לכבד, גם אם אינו הוגן. לכן הוא אמר למשה לומר לבני ישראל שהסיבה שפרעה רודף אחריהם היא שהוא חושב שהם מבולבלים.

לפי זה, מה שהורה להם ה' לנסוע אחורנית לפי החירות, לא היה כדי להטעות את פרעה, אלא כדי להטעות את בני ישראל.

לפי פירוש זה, מה שכתוב "ויחזק ה' את לב פרעה" (יד, ח) אינו באותו מובן של "וחזקתי את לב פרעה" (יד, ד) בדברי ה' לבני ישראל: שם הוא מתכוון לומר שהוא גורם לפרעה לרדוף אחרי ישראל ע"י  שאמר לישראל לחזור אחורה, מה שמטעה אותו לחשוב כאילו הם מבולבלים. אבל כאן הכוונה היא שבזה שהפסיק את המכות, לא היה מה שירתיע את פרעה מלרדוף, וממילא הוא ירדוף אחריהם כיוון שלא חזרו אחרי שלושה ימים, כאמור.