וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ! וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ... (שמות י"ד ט"ו - ט"ז).

   בפרשתנו אנו מגלים פנינה נפלאה, השווה יותר מכל הון וממון שבעולם. בפנינה זו טמון סוד נורא ונשגב, אשר בכוחו לחולל מהפכות, לשמח לבבות, לחולל ישועות, לפתור בעיות, וזה עוד לא הכל.

   מה כוונת המשורר והפייטן? על מה הרעש הקצף והבלגן?

   לאחר שנים רבות של סבל ותלאות, הגיע זמן גאולת ישראל - והנקמה בפרעה ועמו, ולאחר עשרת מכות נפלאות ומתוקות - אשר הראו קבל עם ועולם את אהבת ה' העזה לעמו ישראל, מתגשם החלום והחזון ועם ישראל יוצא מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה, ושמחתו הייתה גדולה ורבה.

   והנה, בסך הכל חלפו ימים ספורים - וכבר המצב מסתבך! המצריים רודפים מאחור במחנה צבאי כבד מאוד, הים מאיים מלפניהם, מימין ומשמאל נפרס המדבר הנורא - השורץ חיות וצרות וסכנות, עם ישראל עשה אחד ועוד אחד - ונכנס ללחץ ופחד!

   כראות משה הרועה הנאמן את המצב הקשה והאנדרלמוסיה הנוראה וצערם הגדול של עם ישראל, פתח מיד בתפילה לפני בוראו, והתחנן בפניו שיושיע את עמו. וכיצד ה' הגיב על תפילתו של משה?

   וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ! וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ...

   מבארים רבותינו את הפסוקים הללו כך: אמר ה' למשה. משה, כסבור אתה להועיל בתפילתך?! אין הדבר כן! אלא צווה עליהם שיסעו, שימשיכו במסעם, ועל ידי כך יועיל הרמת מטך שְׁיִבָּקַע הים. אך אם העם לא יסע, לא יבקע הים - אף על פי שתרים את מטך על המים (רבינו בחיי ושפתי חכמים הארוך).

   כמובן שהדברים תמוהים וקשים, ודורשים ביאור ובירור.

   א) מדובר כאן בתפילתו של משה רבנו, התפילה המושלמת ביותר. אם כן מדוע היא מיותרת? למה ה' אומר לו מַה תִּצְעַק אֵלָי?

   ב) מה כל כך מיוחד בזה שעם ישראל ימשיכו לנסוע, עד כדי כך שזהו "תנאי בסיסי" להצלחתו של משה לקרוע את הים?

   [סוגיה זו דקה ורגישה עד מאוד, ובעזרת ה' נשתדל ללכת בין הטיפות ולא להרטב. כמובן גם שנביא "מקור" לכל דבר תמוה שנכתוב, למען הסר ספק ולהרגיע לב חושש ומפקפק].

   ובכן, חז"ל מלמדים אותנו שבשעה שעמדו ישראל למרגלות הים, היה עליהם קטרוג נורא. מלאכי עליון שאלו את ה' מה נשתנו אלו מאלו (היהודים מהמצריים)? הרי שניהם עובדי עבודה זרה! אם כן מדוע שיעשה לעם ישראל נס כל כך מיוחד כמו "קריעת ים סוף"?

   באותם רגעים מדת הדין הייתה מתוחה מאוד על עם ישראל, והם היו זקוקים לנס גדול ויוצא מהכלל, נס אשר לא יכול להגיע אפילו על ידי תפילה מושלמת, ואפילו לא על ידי תפילתו של משה רבנו!!! (עיין בחוט המשולש לבן איש חי לקראת סוף תשובה ב', בפיסקא "גם תדע עוד", ותבין היטב).

   אלא שבורא עולם הודיע למשה שעדיין לא תמה התקווה - ואפשר להביא את הישועה, על ידי "וַיִסָּעוּ".

   פירוש: למרות הנתונים הקשים והמצב הנורא, אם עם ישראל יתמיד בקיום הציווי האלוקי וימשיך במסעו "מתוך מסירות נפש" - רק בגלל שה' ציווה, אזי תבוא ישועתו והים ייבקע בפניו. משום "שמסירות נפש" למען הבורא, זה כלי חזק מאוד אשר בכוחו לחולל מהפכה - גם במקום ששערי תפילה ננעלו!!!

   מי שמסתכל לאורך כל ההיסטוריה, מגלה "מסמכים" רבים על כך, והנה מקבץ קצרצר מתוכם - על קצה "שן" המזלג:

   מסמך 1) כאשר אברהם אבינו הלך לעקוד את בנו בציווי הבורא, יצר הרע עשה שמיניות ותשיעיות באוויר - כדי למונעו מהעניין. אחד התרגילים של היצר היה - שהוא נדמה לאברהם ובנו "כנהר גדול ועמוק", ועל ידי כך הוא מנע מהם את האפשרות להמשיך בדרך. אלא שאברהם אבינו ויצחק בנו התעקשו על המטרה ונכנסו לתוך הנהר - עד אשר הגיעו המים לאפם. כאשר ראה הבורא את מסירות נפשם ודבקותם בו, גער ביצר הרע - והנהר נעלם.

   ללמדך, שאם האדם לא נכנע למציאות - "ומוסר נפש" למען בוראו, הבורא לא יזניחו. וכאשר יגיע שלב שבו האדם כבר לא יוכל להמשיך, הבורא ידאג להושיעו.

   מסמך 2) בתקופת "המכבים" היה מצב נורא ואיום ומופקע מההיגיון, כאשר עמדו חמשת המכבים ומתתיהו אביהם - מול כל האומה היוונית, ולא נכנעו להשקפתם ודרישתם לקעקע את היהדות ועולם התורה. כמובן שהיוונים לא התרגשו מקומץ האברכים הללו - ופתחו כנגדם במלחמה.

   נו, מה היינו עושים במקום המכבים? מה כבר יכולים לעולל ולחולל שישה אנשים חלשים (כמו שאומרים "בעל הניסים") מול טנקים (פילים) וכלי לוחמה ומלחמה משוכללים? האם לא מומלץ יותר להתכופף ולהתקפל ולהיכנע ליוונים?!

   אלא שקומץ האברכים המזוקנים - אותם מכבים טהורים וצדיקים, לא נכנעו לנתוני השטח! הם לקחו את "כלי המלחמה" שלהם (את הטלית והתפילין והגמרא), ניגשו לחזית, ו... צלחו את המערכה, ובזכותם יש לנו את החג הנפלא "חנוכה".

   ללמדך "שמסירות נפש" למען הבורא, זה מפתח אשר פותח את כל הדלתות ומשדד את כל המערכות, ובאמצעותו יכולים אפילו שישה אנשים - למחוק את האימפריה והמעצמה הגדולה בעולם.

----------------------------------------

כאן המקום לציין נקודה מאוד מעניינת. כאשר ההיסטוריונים ערכו "מפת עולם" ובה קִטְלגו ותיארו את השתלשלות האימפריות, הם גילו "תעלומה" גדולה.

   ברור להם שבעבר האומה היוונית הייתה גדולה וכבירה ושלטה בכל העולם, וצבאה היה חזק ועצום. אך מתברר שלמרות היד החזקה והזרוע הנטויה של ממלכת יוון, בלי שום סיבה והסבר - היא נעלמה ונכחדה ואבד זכרה - ואת מקומה ירשו אחרים, ואין להם הסבר לכך.

   ההיסטוריונים אומנם לא יודעים מה בדיוק קרה שם. אך "עַם הספר" אשר כל ההיסטוריה שלו מתועדת בתורתו בצורה נפלאה, יודע "מהשטח" את סיבת היעלמות יוון לפרטי פרטים, כמבואר בדברי חז"ל על חג החנוכה, שהמכבים מסרו נפש למען הבורא - ומשמים כבר עשו עבורם את העבודה!!!

--------------------------------------------------

   מסמך 3) כאשר "המן" בעל האוזניים המשולשות - ועיני העגל - ואף הגזר - ונטול השכל, יזם להשמיד את עם ישראל, המצב היה מאוד קשה - ולא נראתה קרן אור בקצה המנהרה. האמת שכלל לא ראו אפילו את קצה המנהרה, ולפי כל הנתונים והכללים - היה ברור שעם ישראל חי על "זמן שאול" - ושעון החול שלו הולך ואוזל.

   בראות מרדכי היהודי את המצב הקשה, העביר מסר לאסתר המלכה "לְדַבֵּר עם המלך", כדי להמתיק ולהשתיק את רוע הגזרה. אלא שאסתר שללה את האפשרות הזו, מחמת הטענה הבאה:

   יש חוק בבית המלוכה שאסור להיכנס אל המלך בלי "הזמנה" - ואפילו לא למלכה. ומי שעובר על החוק הזה, אחת דתו למות. ובפרט לאור זאת שאחשוורוש לא קרא לאסתר כבר חודש ימים, מסתבר שזוהרה הועם בעיניו - והוא לא בדיוק מחבבה, וממילא הסכנה רבה עוד יותר. ובפרט לאור התעללותו האכזרית של אחשוורוש במלכה ושתי, מתברר שלא מומלץ לאף אחד להרגיז את המלך, ואפילו לא לאשתו המלכה.

   ומה ענה מרדכי על הטענה הזו? וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר... אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר... וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת? (אסתר ד' י"ג - י"ד). מרדכי לא נכנע לדברי אסתר - והוא משדל אותה להיכנס אל המלך, ובסופו של דבר אסתר עושה כדבריו.

   וראה זה פלא. אסתר עשתה צום של 70 שעות רצופות והייתה חיוורת וחלושה. בנוסף לזה היא הייתה שבורה נפשית מעומק הגזרה, מה שגרם לה עוד יותר להיות חסרת נוי. היא גם עברה על החוק ובאה אל המלך ללא הזמנה, ומבואר במדרש (אוצר המדרשים אסתר ט"ו י"ב) שכאשר אסתר ראתה את אחשוורוש, מרוב הפחד הנורא - עזבוה כוחותיה והיא נפלה - ונתמכה על ידי הנערה המלווה אותה. ולמרות כל הנתונים הקשים הללו, אסתר נשאה "חן" לפני אחשוורוש והוא קרקר סביבה כמו תרנגול הודו - ואפילו עשה קוקוריקו, ואמר לה מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ, עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ (אסתר ה' ג').

   ללמדך "שמסירות נפש" זה דבר שמעל הטבע והשכל - ואינו קשור לכללים הגשמיים, וביכולתו לחולל מהפכה כנגד כל הסיכויים - ולמרות כל הסיכונים!!!

   ואת הסוד והיסוד והכוח והעוצמה של "מסירות נפש" אנו פוגשים גם בפרשה, כאשר אנחנו מגלים שיש מצב שאפילו תפילתו של משה לא יכולה להועיל, והפיתרון היחיד הוא "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ", מתוך מסירות נפש.

   כאן המקום לציין שבמילה וְיִסָּעוּ טמונים שלושה פנינים יקרים, ואלו הם:

   א) וְיִסָּעוּ זה ראשי תיבות של - וה' יפרוס סוכתו עליו ויצילהו, וזה בעצם מה שקרה לעם ישראל בקריעת ים סוף.

   ללמדך שמי שנוסע בעבודת ה' מתוך מסירות נפש, אל לו לחשוש מכלום. משום שבורא עולם לוקח אותו תחת חסותו "באופן אישי", ומגן עליו מכל נזק וצרה.

   ב) וְיִסָּעוּ בגימטרייה זה 152, שזה בעצם גם הגימטרייה של המילה נקב.

   ללמדך, שגם אם אפסה כל תקווה ולפי הנתונים הגשמיים אין לאדם שום פתח ומילוט, אם הוא ימשיך לנסוע בעבודת ה' מתוך "מסירות נפש", אזי כבר בורא עולם ידאג "לְנַקֵב ולחורר" לו פתח לישועה ולמלטו מהצרה, ויתקיים בו הפסוק "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו" (שיר השירים ה' ד').

   דּוֹדִי - הכוונה לקדוש ברוך הוא (עירובין כ"א:).

   שָׁלַח יָדוֹ - להושיע את האדם (עיין שומר אמונים 'הקדמון', וויכוח ראשון אות כ"ה).

   מִן הַחֹר - מחור ונקב מיוחדים - משום ששערי השמים סגורים, והכל בזכות...

   וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו - בזכות המסירות נפש של האדם למען בוראו (עיין מדרש "אגדת בראשית", סוף פרק פ"ד).

   ג) המילה וְיִסָּעוּ גם מלמדת אותנו יסוד גדול ועצום. יהודי יקר! סוד ההצלחה הוא "לזוז", להתקדם. תעשה את מה שהנך יכול לעשות, ואל תדאג. בורא עולם כבר ישלח לך את הישועה. אך מי שעומד על המקום ומבכה את מר גורלו, לא יצא לו מכך כלום. את המציאות הוא לא ישנה בכך, וגם את הסיעתא דשמיא הוא לא יפגוש!!! הנקודה הזו היא יסוד גדול בעבודת ה', ואחד הכלים הכי חזקים להתמודד עם כל ניסיון ומכשול - ולהצליח בכל מטרה רוחנית.

   עד כאן ראינו "שמסירות נפש" זה דבר גבוה ונשגב, אשר בכוחו להביא ישועות ולחולל נפלאות ולעשות מהפכות, אלא שתופעה זו היא בבחינת "חידה סבוכה", ואין ספק שכולנו סקרנים לדעת מה הסוד שעומד מאחרי "מסירות נפש", וכיצד יתכן שזה מועיל אפילו בְּמָקום שתפילתו של משה לא פועלת.

   בשביל לפתור את החידה הזו, נתבונן בחידוש הבא.

   לאחר שעם ישראל קיימו את הציווי של וְיִסָּעוּ, החלה ישועתם, והתורה מתארת את התחלת הישועה במילים הבאות: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם (י"ד י"ט),

   לא יאומן! אותו ביטוי שמגדיר את "המסירות נפש" של עם ישראל (וְיִסָּעוּ), באותו ביטוי משתמשת התורה כאשר היא מתארת את ישועת ה' (וַיִּסַּע). מדוע?

   משום שבמידה שאדם מודד, בה מודדים לו (מגילה י"ב:). וכמו שעם ישראל התעלו על עצמם והתעלמו מכל הנתונים הקשים ועשו מסירות נפש למען הבורא ובאו לקראתו "עד הסוף" - תרתי משמע, גם בורא עולם התעלה מכסא הדין לכסא הרחמים - והתעלם מכל הנתונים והמקטרגים - ובא לקראת בניו עד הסוף - והושיעם בצורה הכי נפלאה שרק ניתן להעלות על הדעת, כמבואר במדרשי חז"ל על הפלאות והנפלאות שהיו בקריעת ים סוף.

   זה בעצם גם פיתרון החידה הסבוכה, "כיצד עובדת מסירות נפש". כמו שהאדם בא לקראת הבורא ומתעלם מהנתונים הקשים והמגבלות, גם הבורא בא לקראתו ומתעלם מהמקטרגים ומידת הדין. היסוד הזה הוא גם אחד הפירושים לדברי חז"ל שאמרו מדה כנגד מדה לא בטלה (בראשית רבה ט' י"א).

   לאחר שהגענו עד הלום, כאן המקום להלום ולהכניס עוד יהלום, אשר לחלק מהאנשים הוא נראה איום, אך לאור הדברים שראינו כעת, המצב מתהפך. אך למה לדבר בחידות וחרוזים? בואו ונפרוס את הקלפים.

   לפני קרוב ל-6,000 שנה, אלוקים פתח "מפעל גדול" (עולמנו הנפלא). בהתחלה עבדו במפעל הזה רק שני פועלים (אדם וחווה), אך במשך הזמן המפעל התפתח וצבר תאוצה, וכיום עובדים בו מיליארדים של בני אדם.

   כמובן שהמפעל הזה אינו הפקר - ולכל אחד יש תכלית מדויקת ועבודה מוגדרת במשך כל רגע ורגע, ישנם תפקידים (מצוות) קבועים - כמו האמונה במלך העולם, שמירת העיניים, עבודה זרה... יש גם תפקידים שיש לבצעם מידי תקופה - כמו אכילת מצה וארבעת המינים, כמובן שיש תפקידים לקבוצות מסוימות - כמו כוהנים לווים וישראלים, נשים, גברים... ולמרות שמדובר במפעל מאוד גדול ומסועף, הבוס הבלעדי (מלך העולם) שולט בו היטב ורואה את כולם בכל רגע. ולא רק זה, אלא הוא גם קורא את מחשבות העובדים ועוקב אחרי כל אחד באופן אישי ורושם את תפוקתו - כדי לשלם את שכרו בסוף עבודתו (בעולם האמת).

   וכדי שהמפעל (העולם) יצליח - והפועלים (האנשים) לא יכנסו לשגרה והרפיה, ובפרט לאור העובדה שעלול להיות הפרעות ומעידות לחלק מהפועלים, החליט הבוס שמידי שנה יעשו העובדים בחודש האחרון "בדק בית", מעין "ספירת מלאי ומאזן", כדי לדעת מה לשפר ומה לסדר, והוא הבטיח שהוא יעבור על הדו"ח בתחילת השנה החדשה (בראש השנה).

   כאן המקום לציין שבעל המפעל מרוב טובו הגדול, דאג לעובדים לכל מה שצריך. פרנסה, אישה, הנאות, אלא שהוא ביקש להקפיד על כללים מסוימים (מצוות), ולא לנהוג בהפקרות.

   למי שלא יודע, לפני כל קבלה של עובד חדש למפעל (לפני לידת האדם), לוקח אותו הבוס (מלך העולם) לסיבוב בעולמות העליונים ומראה לו את השכר או העונש השמורים לעובדי המפעל. לאחר מכן הבוס משביע אותו "אמונים", ומבקשו להקפיד לשמור על הכללים (על התורה והמצוות).

   לאור זאת, מתברר שהאדם הנמצא כאן בעולם - אינו פרפר חופשי ומאושר השותה צוף ועושה מה שבא לו, אלא הוא בעצם "עבד נאמן" הכפוף לבוס הגדול, ונמצא תמיד במסגרת הזו.

   את כל המידע הזה, אנו אומרים כל יום בתפילה בארבעה מילים. "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו". מילים אלו הם "התמצית" של סיפור המפעל הנ"ל, והם מחייבות את האדם להאמין בה' ובתורתו ולמסור נפש למענו. אך היום התברר לנו פרט מאוד חשוב.

   מי שהולך עם ה' יד ביד ומוסר על כך את נפשו, חוץ מזה שהוא מקיים בכך את חובתו בצורה נפלאה - ועל כך הוא יקבל שכר, הוא גם עושה לעצמו ביטוח והצלה מכל צרה ונזק, וזוכה שמשמיים יתנהגו איתו בהנהגה נִיסִית ועל טבעית - ויושיעוהו גם אם לא מגיע לו. בזיווג, זרע של קיימא, פרנסה, בריאות, שלום בית, חינוך הילדים... נכון שזה נשמע טוב?

   אלא שזה קל לדיבור - אך קשה לביצוע!!! מי באמת מסוגל למסור נפש על התורה ומצוותיה - ולעשות רברס לכל צורת החיים שלו "בבת אחת"? ובפרט בדור ירוד ורדוד כמו שלנו, כיצד שייך לדבר איתנו על סגולה של "מסירות נפש"?

   יהודים יקרים! הידעתם?! כמו שמהמילה וְיִסָּעוּ למדנו את מעלת "מסירות נפש", מהמילה הזו גם למדנו כיצד לעשות זאת, וזו לשונו הזהב של האבן עזרא על המקום. "ויסעו - מעט מעט, עד שיגיעו לשפת הים". האבן עזרא משחיל כאן סוכרייה נפלאה, וחושף בפנינו דרך ברורה.

   נכון! קשה למסור נפש, זה לא דבר פשוט, אי אפשר ברגע אחד "לחתוך" את כל המידות הרעות וההנהגות הפרועות ולשנות כיוון. אלא שיוצרנו מכיר את יצרנו וחולשותינו, וכל מה שהוא מצפה ממנו, זה "ויסעו - מעט מעט!!!

   קצת, ועוד קצת, עוד מאמץ קטן בשמירת העיניים, בשבירת המידות, בעמל התורה, בשלום בית, בוותרנות... היום מאמץ קטן, מחר עוד אחד, זה מה שנקרא "לחיות מתוך מסירות נפש", וזה בעצם סוד ההצלחה והעלייה הבטוחה.

   היסוד הזה של האבן עזרא, הוא בעצם גם התירוץ על הקושיא הידועה הבאה:

   אמר רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכים, והללו בוכים. צדיקים בוכים ואומרים "היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה"? ורשעים בוכים ואומרים "היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה" (סוכה נ"ב.).

   והשאלה נשאלת: יצר הרע הוא "הר גבוה" - או "חוט השערה"?

   לא נכנס לכל התשובות של רבותינו על השאלה הזו, אך על פי דברי האבן עזרא שראינו מקודם - התשובה פשוטה.

   ליצר הרע אין כלל מה להציע. הוא מפתה את האדם רק לעיוות וקלקול וזלזול, ומי שמתבונן היטב, רואה שבסך הכל מדובר "בחוט השערה" - ולא מעבר לכך!!! אלא שהרשעים לא מוכנים להתמודד מול החוט הזה - ונופלים ברשת היצר על ימין ועל שמאל. אך הצדיקים אינם מאבדים את הדעה הסלולה והצלולה, ונלחמים בחוט השערה הזה - וכובשים אותו. אך היצר לא מתייאש, ולאחר שנכבש - הוא פותח מערכה חדשה, והצדיקים שוב פעם מוצאים את עצמם לפני "חוט שערה חדש". גם הפעם הם כובשים אותו ולא נכנעים... שוב "חוט שערה חדש" נעמד מולם, גם הפעם הם כובשים... בשורה התחתונה, מרוב כל החוטים הללו נוצר "הר גדול" הבנוי מהרבה "חוטי שערה" קטנים, וזהו ההר שרואים הצדיקים לעתיד לבוא. הר שמורכב מקצת, ועוד קצת, חוט, ועוד אחד, אשר כל אחד הוא כלום, אך בשורה התחתונה מדובר בהר גדול

   המסר הזה כל כך נפלא ומחמם את הלב, אשר מאלפנו בינה וסולל בפנינו דרך ישרה ופיתרון לכל בעיה.

   יש בעיות בשלום בית? בחינוך הילדים? מתקשים להתמודד עם המידות הרעות? לא מצליחים לקבוע עיתים לתורה? קשה לנו לכבוש תאווה מסוימת?

   סוד ההצלחה הוא "מעט מעט"! תתחיל לזוז, רק צעד קטן, פצפון, מיניאטורי, צעד בודד, צעד של צב, תזוז כמה שתצליח, דע לך שזה נקרא "מסירות נפש", ובשמים עושים מזה עסק שלם!!!

   זכור גם שלמדנו מקודם יסוד עצום, "במידה שאדם מודד - בה מודדים לו" [וְיִסָּעוּ... וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים], ומי שמוסר נפש למען הבורא, הבורא מחזיר לו כפל כפליים, והוא זוכה לסל הישועות וצרור המפתחות - של כל המשברים והצרות, ואפילו במקום שאפסה התקווה וגם תפילתו של משה לא יכולה להועיל, בכוחה של מסירות נפש לשנות את המצב (כמו שראינו בקריעת ים סוף).

   אכן מי שלוקח את הפטנט הזה ומאמץ אותו, יכול אפילו להזיז קירות ולהגביה תקרות, לקרב לבבות ולהשתלם במצוות, ולזכות לכל המעלות והברכות.

   בלי חוטים אדומים \ עין של דג \ זנב של חתול אוזן של המן \ חמסה שכתוב עליה "טפו טפו טפו" \ בלי לפזר כספים ולחזר אחרי אנשים נסתרים, פשוט על ידי פעולה "קטנה - גדולה", על ידי מסירות נפש בשיטה של "מעט מעט", צעד ועוד צעד, ניתן להשיג את הישועות הכי גדולות.