"ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים. ובקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלנתיכם על ה' ונחנו מה כי [תלונו] תלינו עלינו. ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע ה' את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על ה'” וגו' (שמות טז,ו-ח). בקרי קוראים "תלינו" ובכתיב זה "תלונו", מה נותן הכתיב כאן?- ניראה שיש הבדל בין שני המילים האלו, כמו שמפרש רש"י: '"כי תלינו עלינו" - שתרעימו עלינו את הכל, את בניכם ונשיכם ובנותיכם וערב רב. ועל כרחי אני זקוק לפרש תלינו בל' תפעילו, מפני דגשותו וקרייתו. שאלו היה רפה הייתי מפרשו בל' תפעלו, כמו (שמות יז) "וילן העם על משה". או אם היה דגוש ואין בו יו"ד, ונקרא תלונו, הייתי מפרשו ל' תתלוננו. עכשיו הוא משמע תלינו את אחרים כמו במרגלים (במדבר יד) "וילינו עליו את כל העדה"'. יוצא שבקרי נאמר שהרעימו גם את האחרים (פעלו שיתלוננו), ואילו בכתיב זהו שהתלוננו בעצמם. מימלא יש כאן תוספת, שבקרי זהו הפשט הפשוט, שמשה מברר את חומרת מעשיהם. לא מספיק שהתלוננו בעצמם אלא גם המרידו את האחרים להתלונן, וזה לא רק נגד משה ואהרן אלא גם נגד ה', שהרי אמרו "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב" (ג) הרי שהתלוננו על עצם יציאתם ממצרים, והרי ודאי שזה נעשה ע"י ה', כך שזה מכוון גם כלפי ה'. וכך גם משה עונה להם "בשמעו את תלנתיכם על ה'” (ז) שברור שזה מרידה בה'. לכן מודגשת בזה חומרת מעשיהם, שלא רק שמתלוננים אלא גם ממרידים את האחרים. אבל יש כאן עוד עניין גדול בפס' כמו מובא בגמ': '..אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני (בראשית יח, כז) "ואנכי עפר ואפר", למשה ואהרן, אמר (שמות טז, ז) "ונחנו מה", לדוד, אמר (תהלים כב, ז) "ואנכי תולעת ולא איש"... אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן: גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם. דאילו באברהם כתיב "ואנכי עפר ואפר" ואילו במשה ואהרן כתיב "ונחנו מה". ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן: אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, כתיב הכא "ונחנו מה" וכתיב התם (איוב כו, ז) "תולה ארץ על בלימה"' (חולין פט,א). מימלא יש כאן בפס' לימוד גדול של ענותנותם של משה ואהרן. לכן מדגיש הכתיב שדבריהם נאמרו גם על עצם התלונה, שאין כלל מה לבא אליהם בתלונה כי הם אינם כלום בפני עצמם. מימלא אם היה נאמר רק על שהם מסיתים אחרים (כמו בקרי), אז מצד הענוה של משה ואהרן היה יכול לישמע שבשל חומרת עשיית התלונה הזו, שהסיתו גם אחרים, על זה אומרים להם שלא יפנו את כולם אליהם כי הם לא אשמים בכל זה, ולכן לא ראוי להסית נגדם שלא עשו להם כל רע. לכן מודגש בכתיב שאמרו גם שכלל אין מה לפנות אליהם בתלונות, כיון שהם אינם נחשבים ככלום, כך שעצם ההפניה אליהם אינה נכונה כי אין בהם כלום, מימלא בכתיב מודגש צד ענותנותם (ואולי אף משה ואהרן אמרו את שני הדברים, או שבנ"י הבינו את כוונתם). והנה ההבדל בין הקרי והכתיב (בגימטריה) הוא 4 (ו' במקום י') אולי מרמז שבנוסף לתלונות של עצמם ("תלונו”) הם גם הסיתו 4 אחרים, כמו שרש"י מפרטם: 'שתרעימו עלינו את הכל, את בניכם ונשיכם ובנותיכם וערב רב'. לכאורה דברי רבא או ר”י: 'אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן' וכו', אין הכוונה דווקא רק שניהם, אלא כל הענוים שבעולם, רק שאת הלימוד למדו ממשה ואהרן בשל "מה". אבל אם כך מדוע מודגש משה ואהרן ולא נאמר במפורש על כל מי שבענוה? ובנוסף הוא גם שמביא שיש הבדל בין אברהם למשה, כך שמשמע שגם זה קשור בזה?- ניראה שבכוונה אמר משה ואהרן, כדי להבדיל מאברהם. שהנה אברהם אמר "ואנכי אפר ועפר" בדבריו על סדום, ובפועל לא ניצלה סדום. ואילו אצל משה מצאנו שמענותנותו גם מסר את עצמו על בנ"י, בעגל, ולכן לא הושמדו אז בנ”י. מימלא ביטולו של משה שהיה גדול מביטולו של אברהם, הוא שגרם שימשך קיום בעולם (לבנ"י), שלא כאצל אברהם שנחרבה. זהו עומק דבריו שגדול הנאמר באברהם יותר ממשה, ולכן את הענוה מפנה על משה ואהרן לברר את דבריו אלו. בנוסף יש כאן גם לימוד גדול, שכמה שהענוה גדולה יותר, כך גם הזכות ממנו לקיום בעולם גדולה יותר (ולכן כשיש יותר קטרוג צריך יותר ענוה). שבכח הענוה פועל לדבקות בה', כמובא שם 'חושקיני בכם'. וניראה שטעמו הוא שבכך הוא מדגיש את צד בנ"י שבו, ש-'שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים' (יבמות עט,א) מימלא גם מדגיש בזה היותנו "בנים אתם לה' אלקיכם" (דברים יד,א), ולכן בזה גורם לדבקות בה', ע"י שמדגיש את גילויו החיצוני של חלק האלוק שבנו.