"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם... וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּוצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹודָה קָשָׁה"

(שמות ו, ו-ט)

בתחילת הפרשה ה' מתגלה אל משה ומצווה אותו ללכת ולבשר לבני ישראל את בשורת הגאולה (שמות ו, ו-ח): "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם... וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ".

לאחר שנים רבות וקשות של עבדות מתישה בני ישראל היו אמורים לקבל את הבשורה בשמחה, אך למרבה הפתעה הם דחו אותה (שמות ו, ט): "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּוצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹודָה קָשָׁה".

מדוע לא שמעו בני-ישראל אל משה? הלא דברי משה רבינו שנאמרו בשמו של הקב"ה, הם נשגבים ויש בהם דברי עידוד, דברי נחמה וגאולה? אף על פי כן, דבריו אינם משפיעים על העם, העם נשאר אדיש. והדבר תמוה, אמנם העם נמצא במצב קשה של סבל ושעבוד, אך עדיין, היתה צריכה להיות בדברים אלו לפחות השפעה כלשהי על העם?

מהי הסיבה שבני ישראל לא שמעו לדבריו של משה רבינו?

הסיבה שהתורה מתארת שבגינה לא שמעו אל משה: "מִקֹּוצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹודָה קָשָׁה", מתפרש במובן אחד כפשוטו - שהעם לא יכול היה לשמוע למשה רבינו עקב העבודה הקשה והפיזית, שבו הוא היה נתון. אולם, ניתן לדייק במילים "קֹּוצֶר רוּחַ" ולפרשו באופן אחר. להלן דבריו של בעל ה"דגל מחנה אפרים" (לפרשת וארא):

"ולפי עניות דעתי נראה לומר פירוש: 'וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּוצֶר רוּחַ', רוּחַ לשון רוחניות - היינו שהיה קטן וקצר כח המושג שלהם ולא יכלו לקבל דיבור ה' יתברך".

פירוש הביטוי "קֹּוצֶר רוּחַ", להבנת ה"דגל מחנה אפרים", היא: מציאות רוחנית ירודה בה היו נתונים בני ישראל. השעבוד והעבדות הביאו את ישראל לשפל המדרגה מבחינה רוחנית. כדי לשמוע את בשורת הגאולה נדרשה מישראל פתיחות רוחנית ואמונה שהייתה חסרה להם באותה שעה, ולכן הם לא יכלו להאמין ולקבל את ההבטחה האלוקית לגאולה.

חלפו אלפי שנים מאז יציאת מצרים, אך גם בדורנו, עלינו לזכור את דברי העם ואת המסר מהפרשה - השקיעה בחומריות מבטלת את הרצון לדברי רוח. עלינו לדאוג לכך, שלא נגיע למצב של "קֹּוצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹודָה קָשָׁה" - אדם שמשקיע עצמו יתר על המידה בחומריות, דואג וחרד כל היום לפרנסה, ומשתעבד לחומר ולכסף, מאבד אט אט את רוחניותו, וגם כאשר מתרחשים דברים נשגבים, הוא נשאר אדיש.

הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל (כתב וערך: רב יוסף צבי רימון), הרב נחמיה רענן, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home