"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה, והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל ארץ מצרים, ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה, ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים, ויחזק ה' את לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה' אל משה" (שמות ט,ח-יב). 'אמר רבי אחא בר פפא משום רבי אבא בר פפא משום רבי אדא בר פפא, ואמרי לה אמר ר' אבא בר פפא משום רבי חייא בר פפא משום רבי אחא בר פפא, ואמרי לה אמר ר' אבא בר פפא משום רבי אחא בר פפא משום רבי חנינא בר פפא: מתריעין על החיכוך בשבת, ודלת הננעלת לא במהרה תפתח, והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת. מיתיבי: ושאר פורעניות המתרגשות ובאות על הצבור, כגון: חיכוך חגב, זבוב, צירעה, ויתוש, ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקים? לא קשיא: כאן בלח כאן ביבש. דאמר רבי יהושע בן לוי: שחין שהביא הקב"ה על המצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים, שנאמר "ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה". ודלת הננעלת לא במהרה תפתח, מאי היא? מר זוטרא אמר: סמיכה. רב אשי אמר: כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו, רב אחא מדיפתי אמר: לעולם אין מטיבין לו. ולא היא, רב אחא מדיפתי מילתא דנפשיה הוא דאמר. והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת, בשבת סלקא דעתך? אלא כדאמר רבא: התם אומר לנכרי ועושה, ה"נ אומר לנכרי ועושה. ואע"ג דאמירה לנכרי שבות היא, משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה רבנן' וכו' (ב"ק פ,ב). 'חיורא - מועד להזיק אדם: מתריעים - בצבור ובתחנה ובשופרות ובחצוצרות במסכת תענית: חיכוך – שחין שמתחכך האדם עליה פרוטי"ר בלע"ז: ודלת הננעלת - על האדם מהיות מצליח: לא במהרה תפתח - ונפקא מינה לאפושי ברחמי: מלתא דנפשיה - בב"ב בהשותפין (דף יב:) דאימנוה לאותוביה ברישא ולא איסתייעא מילתא: והלוקח בית – מנכרי: אונו - שטר מכירה: לא היו מתריעין – בשבת: צועקין – ביחיד: יבש - קשה מלח: אבעבועות פורח - בפריחתו דהיינו מבחוץ הוא מבעבע דהיינו לח מכלל דבפנים הוי יבש' (רש"י). הגמ' אומרת שבמצרים השחין היה שחין שאינו נירפא (בכורות מא,א) מדוע דווקא בשחין שכזה?- בפשטות זה יותר כואב ולכן יותר ראוי להכות בזה. ואולי כל שחין לוקח לו לזמן להתרפא, ולכן בסתם שחין שנירפא היה ניראה כסתם מכה שהם מתרפאים ממנה, לכן ראוי להכות במכה כזו שאין לה רפואה כראוי לחומרתם.וניראה ש'עד"ש' בא להוכיח את השגחתו של ה' בעולם (ראה בדברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, ב'לזמן הזה' פסח 'דצ"כ עד"ש באח"ב') ולכן ראוי להביא בה מכה שכזו שאין לה רפואה. כדי שגם יאמר בזה שאף מה שאדם חי ובריא זה מה', שהכל מאיתו. לכן ניתנה דווקא מכה שלא מתרפאת, לומר שה' הוא הקובע מי יתרפא ומי לא. שזה מודגש במכה שאין לה רפואה, כיון שבמכה שיש לה רפואה יחשבו שהם מרפאים את עצמם, ורק לוקח זמן עד שמתרפא, ולכן בנתיים חולים, ובגמר הזמן של המכה הם יתרפאו מעצמם. לכן באה מכה שאין לה רפואה, וכולם יודעים שרפואתם היא מה', שהוא המגלגל מי יחלה ויתרפא.לכן משה זרק את הפיח בנס: '"וזרקו משה" - וכל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת. הרי נסים הרבה: אחד שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן, ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים' (רש"י בפס' ח) וניראה בזה כעין שיש לו כח רב, שגם בזה בא לומר שכל כוחות האדם הם מה', ומימלא מרמז גם על בריאותו. והנה בכל חלק מסדר המכות (דצ"כ, עד"ש, באח"ב) תמיד שתי מכות בהתראה ואח"כ שלישית בלי התראה, כשהראשון בבוקר רק לפני פרעה, והשני בארמון לפני כולם. ניראה שיש בזה משום עליה בכל חלק, בהתחלה מול פרעה שיאמין בה', ואח"כ כשלא שומע אז בשני מאיימים לפני כולם, אולי ישובו בתשובה (פרעה, ועמו ידרבנו לכך), ואח"כ מכים את החרטומים שהם ראשי הדת שמשכנעים את פרעה (שלכן גם עשו נחשים כמשה, וגם עשו דם וכו' כדי שלא ישבר ויאמין בה'). לכן זה בלי התראה כעין מופנה אליהם ולא ישירות לפרעה, אלא נגד ראשי הע"ז, כעין זה מול זה (אהרן משה וה' מול החרטומים והע”ז) [גם אם החרטומים עצמם לא היו ראשי הע”ז בכ”א הם היו בראש עושי המופתים שבכך אנשים האמינו בע"ז] . לכן בכינים נאמר "ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלקים הוא" (ח,טו) 'אצבע אלקים היא- מכה זו אינה ע"י כשפים מאת המקום היא' (רש"י) שהוכח נגד אמונתם ותפיסתם באלוהות הע"ז. בשחין נאמר "ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמים ובכל מצרים" (ט,יא) הרי שכעין כוון נגד כוחם, שיפסיקו לעמוד ולהשפיע על פרעה. ובחושך הרי היה חושך ש"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים" (י,כג) הרי שגם החרטומים לא עמדו לפני פרעה אלא נישארו בביתם (ואולי לכן שלושה ימים ועוד שלושה ימים, כעין לרמז שיש שנים במכה, שזה נגד העם ככלל, וכנגד החרטומים בפרט). ניראה שלכן בגמ' מובא עניין השחין בדברי בני רב פפא יחד עם דחית כבוד ('ודלת הננעלת לא במהרה תפתח') וישוב א"י ('והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת') לרמז שלמדו בהקשר לשחין, שזהו 'החיכוך' עליו מתריעין בשבת, שהשחין בא במצרים בהקשר נגד כבודם של משרתי הע"ז, שהם החרטומים, למעט כבודם ויוקרתם (כדי למעט באמונה בע"ז ובהתנגדותם לה'), והמכות באו כדי להוציא את בנ"י ממצרים לא"י "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי" (שמות ג,ח).