'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול. ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). יש השואלים איך זה שבגמ' לא מובא על הנצחון במלחמה, אלא רק על הנס של הפך שמן, והרי הנצחון במלחמה הוא המהות של חנוכה. כמו שמביא הרמב"ם: 'בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלקי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחדש כסליו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור' (רמב"ם חנוכה ג,א-ב) הרי שהיסוד הוא הנצחון במלחמה. וכן כך אנו אומרים ב'על הניסים' שעיקרו המלחמה?- בפשטות זה משום שלא באו לומר כל מה שהיה בחנוכה ועל מה נקבע, אלא רק מדוע קבעו שמונה ימים. אמנם רש"י מפרש: 'מאי חנוכה- על איזה נס קבעוה' בכ"ז אפשר שכוונתו על איזה נס קבעוהו בצורתו, שזה כהמשך לדברי הגמ' קודם על הדלקת שמונה נרות.. ואולי אפשר, שיש שאלה קשה, מדוע במשנה לא מובאים כלל הלכות חנוכה? ואולי אפשר שהטעם הוא משום שרבי כשסידר את המשניות זה היה כדי שהתורה שבע"פ לא תשכח. ולכן זה חשוב בכלל התושב"ע, אבל ענייני חנוכה זה כתוב במגילת תענית, שכל כולה היא על בסיס הנצחון החשמונאי, שמפרטת את כולו. לכן לא טרח רבי לסדר במיוחד הלכות חנוכה, אלא סמך על כך שמופיע במגילת תענית (שכתוב ולכן לא ישכח) והלכות אלו הם ידועות אצל כל הציבור, עד כדי כך שלכן אע"פ שמגילת תענית בטלה חנוכה לא בטל, כיון ש'אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא' (ר"ה יח,ב). 'דמפרסם ניסא- כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו' (רש"י) הרי שידוע לכולם, ולכן אין צורך להרחיב בו כיון שידוע לכולם. ובכ"ז הזכירו בקצרה: 'הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב. רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור' (ב"ק סב,ב) שבכך הזכיר שיש מצוות נר חנוכה, שזהו העיקר, וסמך על זה כעין שהוזכר בכדי שלא ישכח, ובעיקר סמך על העניין שידוע אצל כלל הציבור כולו (אולי בכך יובן כיצד זה שיש דברים במשנה שמורחבים ויש דברים קצרים מאוד, שאולי תלוי ע"פ הידיעה בציבור, שבכך טרח לסדר בצורה שכזו כדי שלא ישכח ע"פ הניצרך יותר). מימלא אם זה כך, אז יובן גם מדוע הגמ' לא טרחה להביא את העניין של הנצחון, שזה משום שסמכו על הידיעה בציבור והפרסום שבמגילת תענית. שכיון שדבר זה ידוע לכולם אז אין צורך להביאו במיוחד, שהרי זה כתוב ומפורסם ברבים, גם המגילה וגם ידיעת הדברים. ולכן לא הובא בגמ' אלא רק כאגב למחלוקת ב"ש וב"ה בעניין הנרות. או שהאנשים ידעו על הנצחון של החשמונאים והנס של פך השמן, אבל לא הבינו לגמרי איך זה קשור בין הדברים (כמו שעד היום אנשים לא כ”ך ברור להם דבר זה), ולכן הביאו בגמ' בדגש על חלק זה במגילת תענית, שנס פך השמן היה כשניצחו, ולכן ראו בזה חלק מהניצחון ולכן קישרו בניהם (שזהו הפשוט, וכמובן שיש עוד הסברים על הקשר בניהם, שעל פיהם י"ל שבאו לומר שיש בזה חיבור, ויש כמה עניינים שלכן זה מתחבר ביניהם). או שבאו לרמז על מה שאמרנו, שרבי הסתפק במשנה של בב"ק כדי לומר את דין חנוכה, ולכן הביאו בשביל המשכו, שמיד מביא את המשנה הזו. או שכיון שמגילת תענית מלאה קרבות, וגם לאחר כ"ה כסלו וחנוכת המזבח היו עוד מלחמות, לכן אנשים התקשו כיצד קבעו את נס הנצחון דווקא אז ולא בזמן אחר (כמו שכיום יש המערערים על זמן יום העצמאות, ואומרים שהיה צריך לקובעו בזמן סיום מלחמת העצמאות וכדו') לכן מדגישה הגמ' שהקביעה של זמן חנוכה ניקבע ע"פ הנרות, כיון שראו בזה כמהותה של המלחמה, ולכן ראו אז את הזמן הראוי לקבוע על הנצחון, אע"פ שאח"כ התחדשו הקרבות (כמו שאנו קובעים ביוהע"צ כיון שרואים בזה כיסוד של ארגון הקרבות). או שהביאו דווקא את זה, כיון שבחנוכה זו המצווה היחידה (הדלקת נרות חנוכה) ולכן ראו לנכון להביא דווקא את הקטע של סיבת הדלקת הנרות. או שידעו שניצחו אבל הדגישו שנילחמו בשביל הקדושה, כמו שהתגלה בנרות (שלא כפורים..).