"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר... וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא, יד-מא)

בפרשת השבוע מסופר על יוסף שהיה בבית הכלא המצרי (הַבּוֹר), ומאידך גיסא לאחר שיוסף פתר את החלומות לפרעה הוא הגיע להיות השליט על מצרים (רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם).

"קטנות" - מבטאת את מצב האדם בתקופת הירידה, המשבר והקושי - שום דבר לא מצליח, והאדם לא עומד בציפיות שלו מעצמו.

"גדלות" - מבטאת את התקופות הטובות והמוצלחות. בתקופות ה"גדלות" אין שום בעיה - הכול הולך טוב, וזורם בהתאם לציפיות.

רבי משה חיים אפרים מסלידקוב, מציין בהקשר זה שה"קטנות" היא מציאות טבעית. אדם אינו יכול לעמוד במצב אחד תמיד, ולכן הוא מוכרח מדי פעם לרדת למצב נמוך יותר. הטענה איננה שלמרות הנפילה ניתן לחזור ולעלות, אלא שכל עלייה מותנית בירידה שקודמת לה! מטרת הירידה היא "צורך עליה", דהיינו הירידה מאפשרת להשיג דרגה גבוהה יותר.

רעיון זה מתבטא בפירוש החסידי לפסוק (משלי כד, טז): "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם". הפירוש הפשוט לפסוק הוא שהצדיק אינו מתייאש, ולמרות שהוא נפל שבע פעמים - הוא ימשיך לקום.

אולם, האדמו"ר הזקן מפרש אחרת: בגלל שהצדיק נפל שבע פעמים - הוא קם. דהיינו, הצדיק קם לא למרות הנפילה, אלא בעקבות הנפילה, כי הנפילה היא תנאי הכרחי להתקדמות!

דברים דומים כתב גם רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן (חלק א', כב, יא): "צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה".

רבי צדוק מציין בהקשר זה: כשאדם נמצא במשבר וכניעה – בתקופה של "קטנות", ה' קרוב אליו יותר מאשר בתקופה של "גדלות" כאשר הוא מצוי בתחושת שביעות רצון עצמית שיש בה שמץ גאווה.

עיקר החידוש בדברי רבי צדוק הוא שהירידה איננה רק אמצעי לעלייה - אלא הזדמנות מיוחדת לקרבת אלוקים באיכות שלא ניתן להשיגה בתקופות העלייה.

הרב נחמיה רענן, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home