"כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם על דרכיכם. עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד [ואכבדה] אמר ה' “ (חגי א,ז-ח). 'אמר מר: ועשן המערכה. ומי הוה עשן במערכה? והתניא: חמשה דברים נאמרו באש של מערכה: רבוצה כארי, וברה כחמה, ויש בה ממש, ואוכלת לחין כיבשין, ואינה מעלה עשן? כי קא אמרינן בדהדיוט, דתניא (ויקרא א, ז) "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" אע"פ שאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט. רבוצה כארי? והתניא: א"ר חנינא סגן הכהנים: אני ראיתיה ורבוצה ככלב? לא קשיא: כאן במקדש ראשון, כאן במקדש שני. ובמקדש שני מי הואי? והאמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב (חגי א, ח) "וארצה בו ואכבד" וקרינן "ואכבדה", מאי שנא דמחוסר ה"א? אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים? אמרי: אין, מיהוה הוה, סיועי לא מסייעא' (יומא כא,ב). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר (מעשי אבות, "וישלח", 'כניעה וזקיפות קומה בישראל') שהסיבה שהשכינה היתה חסרה בבית שני הוא משום שלא היינו בני חורין, אלא תחת פרס יוון ורומא, וכדי להיות בחירות רוחנית יש צורך בחירות גשמית, שעל גבה חלה החירות הרוחנית (ראה שם). וניראה לומר שזה רמוז כאן בדברי הגמ'. הגמ' מביאה זאת בהקשר לעשן המערכה, ומביא רש"י (ד"ה 'רבוצה כארי'): 'גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה, והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה, היתה דומה לארי רובץ'. לשם מה טורח רש"י לפרט לנו ממתי ועד מתי היתה אש המערכה רבוצה כארי?- ניראה שבא רש"י לחדד כאן את הגמ', שמביאה שבמעלה האש היתה כארי, ובשפל ככלב. ומדוע?- מגלה לנו רש"י שזה ההבדל בין שלמה למנשה. ומהו ההבדל בניהם?- אלא ששלמה היה בשיא גדלות מלכות ישראל, שישראל שלטה כמלכות גדולה וחזקה, בעקבות הנצחונות של מלחמות דוד. לכן כשבנה את המקדש זכה שתרד גחלת מן השמים שרובצת כארי, שזה כנגד השלמות הרוחנית בשל השלמות הגשמית. לעומתו הגחלת הזו פסקה ע"י מנשה, שבתחילה היה רשע גדול מאוד, ואז סילק את הגחלת, ואח"כ מסופר שחזר בתשובה, אולם זה היה רק לאחר: “ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני ה' אלקיו ויכנע מאד מלפני אלקי אבתיו. ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים" (דה"י ב,לג,יא-יב). מימלא כשחוזר בתשובה, זה לאחר שמלכות ישראל נישברה ע"י מלך אשור (שהגלהו לבבל עד שחזר לירושלים אחרי ששב בתשובה) ולכן אז כבר לא חוזר יותר האש בעלת המעלה הזו. לכן ניראה שכאן מובא הדרשה לחוסר השכינה בבית שני, כדי לרמז מאש המערכה, על הקשר למלכותנו, הקומה הגשמית. עוד ניראה שלכן ממשילים את האש באריה וכלב, שמצאנו בחז"ל על האבקות יעקב עם המלאך: 'משל למלך שהיה לו כלב אגריון וארי נמירון. והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי, שאם יבא הכלב להזדווג לו, יאמר לו המלך: ארי לא היה יכול לעמוד בו, ואתה מבקש להזדווג לו? כך שאם יבואו אומות העולם להזדווג לישראל, יאמר להם הקב"ה: שרכם לא היה יכול לעמוד בו, ואתם מבקשים להזדווג לבניו?' (ב"ר עז,ג) הרי שאריה וכלב מייצגים אצל חז"ל את העמידה מול הגוים, שהאריה זה כשאנו מנצחים, והכלב הם הגוים שרוצים לנצחנו, ומימלא גם באש זהו הדימוי, שיש הבדל בין כשאנו מנצחים (ארי) או ח"ו הגוים (כלב), שזהו שתלוי בקומה הגשמית. וניראה שגם בפס' זה מרומז: "עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית", שיש הר ובית, שהר מסמל כעין חורבן: 'ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו ב, ג) "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב" וגו'. אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק? אלא לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר (בראשית כב, יד) "אשר יאמר היום בהר ה' יראה", ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה", אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר (בראשית כח, יט) "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל"' (פסחים פח,א) 'שקראו בית - מקום מיושב' (רש"י). משמע שהר ושדה אינו מקום מיושב, כך שכרומז כעין חורבן. כך שניראה שרומז שיעלו בהר, כאי ישוב, ויבנו הבית, כמקום ישוב. שכך לו היו זוכים לשוב בתשובה כראוי, היו מתעלים מהשליטה של הגוים עלינו, שמההר היו מביאים עץ (שהעץ כעין מהשדה של יצחק) ובונים "הבית", שהישוב היה שלנו בשליטתנו, ומימלא אז היו זוכים למלא את המילה, במקום "ואכבד" ל"ואכבדה", היו זוכים לההפך להיות הבית השלישי כמו שנאמר לעתיד "אל בית אלקי יעקב", ומימלא תחזור השכינה בשלמות, יחד עם חמשת הדברים. (ואולי לכן בפסחים מביאים מיד את דברי ר"י על קיבוץ גלויות שלעתיד, לרמז זאת)