בשבע השבתות בין תשעה באב לר"ה אנו קוראים בהפטרות את 'שבע דנחמתא'. כמו שמביא האבודרהם (סדר הפרשיות וההפטרות): 'ואמרינן בפסיקתא: מבראשית ועד שבעה עשר בתמוז מפטירין לענין הפרשיות דומה לדומה. משם ואילך הכל לפי הזמן ולפי המאורע: תלת דפורענותא, ושבע דנחמתא, ותרתי דתיובתא. וסימנם:דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש'. (מיז בתמוז קוראים שלוש הפטרות של פורענות-חורבן. אחרי ט באב קוראים שבע של נחמות, ואח"כ שתיים של תשובה בשל ר"ה). והנה בשבע הנחמות קוראים את ההפטרות מישעיהו, אבל לא ע"פ הסדר שבו נכתב בנביא. (יותר מדוייק: ההפטרות הם ע"פ הסדר, למעט בשבת השלישית, שבה קוראים מהנביא בפס' שנכתבו מאוחר יותר, שאילו היה ע"פ סדר היה צריך להאמר בשבת החמישית). ומדוע? מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'קמעא קמעא' עמ' 136-137) שהמחזור ויטרי (סימן רסב) מסביר שזה ע"פ סדר של: 'כדרך המנחמים, לנחם מעט מעט. שהאומר לנחרב נחמה יותר מדי, דומה כמי שאומר למחזר על הפתחים: למחר אתה מלך, שאינו מאמין'. (וכן נאמר בתוס' במגילה לא,ב: 'דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר' [ד"ה 'ר"ח אב']) ובאבודרהם מוסבר: 'על דרך צחות כי תקנו לומר בתחלת הפטרות הנחמות 'נחמו נחמו עמי' כלומר שהקב"ה אמר לנביאים 'נחמו נחמו עמי'. על זה משיבה כנסת ישראל 'ותאמר ציון עזבני ה''. כלומר איני מתפייסת מנחמת הנביאים. ואומר 'עורי עורי לבשי עוז זרוע ה'' עורי כימי קדם. ובמקומות שמפטירין במקום ההפטרה זו 'עניה סוערה לא רוחמה' כלומר הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו. על זה חוזר הקדוש ברוך הוא ואומר 'אנכי אנכי הוא מנחמכם'. ואומר עוד 'רני עקרה לא ילדה' ואומר 'קומי אורי כי בא אורך'. על זה משיבה כנסת ישראל: 'שוש אשיש בה'' כלומר עתה יש לי לשוש ולשמוח. 'תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע וגו''. והנה לכאורה לשני הפרושים האלו, מדוע הנביא לא אמר בסדר זה בשל טעמים אלו?- למחזור ויטרי לא קשה כלל, כיון שישעיהו אומר זאת הרבה לפני החורבן, מה יהיה בעתיד, ולכן אין צורך לנחם כדרך המנחמים כשאומר זאת, ולכן אינו נאמר ע"פ סדר הניחומים, אלא ע"פ הנאמר לו וכדו', מכל סיבה שהיא. אולם לאבודרהם לכאורה היה ראוי שיאמר כדרך שיהיה לעתיד? ובפשטות אינו קשה, כיון שלא בא לומר מהו הסדר שיהיה, אלא רק מביא מה יהיה, ורק אצלנו בקריאה אנו מסדרים ע"פ הסדר. אולם ניראה לומר יותר מזה, שהנביא מדבר מצד הנביאים, ואנו קוראים מהצד הפשוט הראוי לנו. שהנה ה' אומר לנביאים לנחם את ישראל, וכנסת ישראל לא מתנחמת, ולכן חוזרים הנביאים לה' ואומרים שלא התנחמה, זה פשוט והגיוני, שנישלחו ולכן מחזירים תשובה (שאע"פ שה' יודע בכ"ז עליהם להיות שלוחי אמת ולהשיב), ואז ה' בעצמו בא לנחם. אולם ה' מנחם שלושה ניחומים, מדוע לא אחד?- אלא ברור שכנסת ישראל לא נוחמה עד הפעם השלישית, ולכן ה' חזר על שלושה ניחומים (כניראה מתנחמת רק בפעם השלישית, ששלוש זהו חזקה, ולכן אז כנסת ישראל מקבלת זאת כנחמה אמיתית וגמורה). מימלא לראייתנו זה נכון, וזה הסדר של המציאות הראויה. אולם הנביא מביא את תשובת הנביאים לפני הפעם השלישית של דברי הניחומים, כדי לומר מצד הנביאים, שכיון שה' שלחם בפעם הראשונה, אז ודאי ענו לה' (כמו שבסדר ההפטרות) אלא שהנביאים פנו לה' שינחם את ישראל גם בפעמים האחרות, שזהו שענו לה' שלא מתנחמת, שלכן ינחמם. מימלא גם אחרי הפעם הראשונה והשניה של ניחום ה', עדיין באו הנביאים לה' בבקשה שימשיך לנחם את ישראל, כמביאים את דברי כנסת ישראל בתוספת חלקם כשליחים נאמנים, שמבקשים שיוסיף וינחמם עד שיתנחמו. שכך בקשו גם אחרי הפעם השניה, ולא יותר, כי לאחריה, כשה' ניחמם בפעם השלישית, אז כבר כנסת ישראל כן התנחמה. ואולי זה רמוז בדברי הפסיקתא דר"כ (טז) שמביא לאחר נסיונות הניחום של הנביאים: 'אמר להם הקב"ה: אני ואתם נלך וננחמנה. הוי נחמו נחמו עמי' וכו'. שאולי באו לומר בזה שעדיין יש קשר לנביאים גם בנחמת ה'. עוד אפשר, שהנביא בכוונה שינה, כדי לרמז על דברי הגוים, כמובא בילקו"ש (תהלים רמז תשע): 'אמר הקב"ה לעובדי אלילים: בניתם בתי עבודת אלילים שלכם, וכיון שאמרתי לכם לבנות ירושלים אתם אומרים לי עניה סוערה לא נוחמה?' וכו'. יוצא שבאמת דברי הנביאים הם נאמרו קודם, כמו שאנו אומרים ע"פ הסדר בהפטרות, אלא שבא הנביא ומוסיף שהאמירה הזו עוד תשמע בהמשך שוב, ע"י הגוים. ולכן הביאה לפני הפעם השלישית שאז התנחמה, כיון שהגוים עונים שלא מתנחמת, הרי שזה לפני הפעם השלישית (שהרי לאחריה התנחמה). ויוצא שהגוים עד הרגע האחרון מסרבים לעזור בבניית ירושלים בשל טענה זו, ולכן הביאה ישעיהו במיקום זה.