בס"ד                                                    עש"ק                                              כ"ו   בתשרי   תשע"ז

                                                        בסימנא טבא

                                 יוסף לי ה' אור על ראשית בספר בראשית

                             ליקוטי אור - בפרשה - בראשית

" בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ "(א, א)

ב' דברים אודה ליוצרי וחי גואלי: האחד - שלא עשני גוי, אלא יצרני ראשית תבואתו, והשני – שנתן

לנו את תורתו הקדושה שנקראת ראשית. וכמו שדרשו חז"ל (בר"ר פ"א, ד): שישה דברים קדמו לבריאת

העולם והתורה אחד מהם, מניִן? שנאמר (משלי ח): "ה' קנני ראשית דרכו", והיא יסוד כל הבריאה, כמו

שכתוב (שם): "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום" וגו'. ועוד דרשו רז"ל (בר"ר פ"א, א): אל תקרא

אמון אלא אומן, כלומר התורה היית כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא ב' אלפים שנה קודם הבריאה, 

וברגע שהחליט המאציל להוציא מהכוח אל הפועל ולברוא יש מאין היה מביט בתורה ובורא את העולם.

ולכן, ב' דברים אלו צריכים להיות לנגד עיניו של האדם תמיד, בבחינת: 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד' כי זה 

עיקר העיקרים. כי תכלית הבריאה היא האדם, ותכלית האדם לקיים את התורה, כי על ידי כך נעשה

שותף למעשה בראשית, כי בזאת מקיים את העולם כפשוטו, כמו שכתוב (ירמיה לג, כה): "אִם לֹא בְרִיתִי 

יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". וזהו שדרשו חז"ל (בר"ר פ"ג, ט): מתחילת ברייתו של עולם

נתאווה הקדוש ברוך הוא לעשות שותפות בתחתונים, היינו עם בני האדם.

והנה, התורה הקדושה מפרטת לנו מה נברא ביום ראשון, ביום שני וכו', וכידוע ביום השישי נברא

האדם הראשון. וראיתי שמובא במדרש (תנחומא א): יום השישי, ה"א יתרה למה? שהרי בכולן לא נאמר

אלא יום אחד יום שני וכן לכולם. מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם

ישראל מקבלים התורה שיש בה ה' ספרים מוטב, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. נמצא מכאן,

שעוד ממעשה בראשית האדם הוא שותף הכרחי לבריאה, שהרי כידוע כי אין יכולת למלאכים לקיים

את התורה בפועל הלכה למעשה, אלא רק האדם יכול לקיימהּ בעולם הזה, היינו בארץ התחתונה. והנה

רק בשביל ב' הדברים הללו כאמור, האיש הישראלי צריך לשמוח כל ימי חייו שמחה גדולה בלבו, כי

אתה בחרתנו מכל העמים, ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך,

וזאת בעבור לקיים את התכלית שבזכותה העולם מתקיים, כנ"ל.

ודע, כי אין בהבנתנו להבין את מעשה בראשית, וכפי שכותב הרמב"ן זצ"ל בתחילת פירושו על התורה:

ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלקים", כי הוא שורש האמונה, 

ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל. והתשובה, מפני שמעשה

בראשית - סוד עמוק, אינו מובן מן המקראות, ולא ייוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי

הגבורה וכו', ע"ש. על כן, אין בכוונתי וכמובן שאין ביכולתי לדרוש על מעשה בראשית, כמו שאמרו

רז"ל (חגיגה יא): במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור.

והרבה דברים דרשו רז"ל למה פתח הקב"ה את תורתו הקדושה באות ב' שהיא לשון ברכה ולמה לא

באל"ף שהוא לשון ארירה (קללה) ועוד שהיא כנגד ב' עולמות העוה"ז והעוה"ב וכו', ע"ש (בר"ר פ"א, י).

ואם אפשר, נראה לי בסייעתא דישמייא, אולי לומר שהיא באה גם לרמוז על בחירה, היינו בחירתו של 

האדם, שהרי ידוע שיש לאדם בחירה חופשית האם לבחור בדרך הטוב, או ההפך חס וחלילה. ואולי

זה נרמז בכך שהאות ב' במילה 'בראשית' נכתבה רבתי (גדולה) כדי להדגיש את עניין הבחירה שבידי

האדם, דהיינו בב' דרכים כנ"ל. וחיזוק לזה ראיתי בפירושו היקר של "הכלי יקר" וזה לשונו: ולפי 

פשוטו, הוצרך להתחיל התורה מבראשית לפרסם אמונת החידוש כי זה יסוד לכל התורה, כי לו הונח 

שהעולם קדמון אין מקום לקבלת התורה הבנויה על יסוד הבחירה, על כן הוצרך להניח היסוד תחילה,

עכ"ל.

ודע, שהדרך הטוב הוא התורה, כי אין טוב אלא תורה (ברכות ה:), ורק על ידי התורה יקבל עצות טובות

לעבודתו יתברך, כמו שכתוב (משלי ח): "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה", היינו חכמת התורה שנקראת עצה, כי רק על

ידי חכמת התורה יזכה לעצות טובות שיאירו לו את הדרך לעלות על המסילה בית אל. אך לא רק זאת,

כי אם ידבק בתורה באמת ובאמונה בכך גם יצליח לשפר ולישר את מידותיו, ועל ידי כך יזכה לחיי

אמת וחיי נצח, שנאמר (דברים ל, ט): "ובחרת בחיים", ואם לאו חס ושלום, והכול תלוי ועומד בבחירתו

של האדם אשר יעשה.

ובפשטות אפשר לומר שיש לאדם ב' אפשרויות להתבונן על הבריאה, בדרך האמונה או בדרך הטבע. 

והקל יותר לאדם לומר שהבריאה היא דרך הטבע, כי זה מה שהשכל יכול לתפוס, כי מעשה בראשית

הוא מעל הטבע ואין ביכולתנו להבין בשכלנו, כנ"ל. אלא רק פשוט צריך לבחור להאמין למי שאמר

והיה העולם. וכידוע שבא' בתשרי נברא האדם הראשון, ובו ביום חטא בעץ הדעת טוב ורע ובפגם

באמונה בקדוש ברוך הוא והביא מיתה לעולם, ואפשר שזה נרמז במילה בראשית שהיא אותיות א'

בתשרי, דהיינו התאריך שבו נוצר האדם, אשר חי 930 שנה כמניין המילה בראשית(=913) עם מספר

האותיות במילוי (בי"ת=3, רי"ש=3, אל"ף=3, שין=3, יו"ד=3, ת"ו=2 =913+17= 930).

ועל כן, למרות שנצטווינו על מצוות החודש בניסן כפי שפרש רש"י ז"ל, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו

ישראל, אנחנו מתחילים את התורה דווקא בתשרי, כי כל עבודת תשרי היא להתחזק באמת ובאמונה

בקדוש ברוך הוא, ועל ידי כך לתקן את אשר פגם האדם הראשון כנ"ל. ולכן, מיד לאחר סוכות אנחנו

מתחילים את התורה מבראשית, כי זה הזמן הטוב ביותר לשמור ולנצור למשך כל השנה את האמונה

שספגנו בישיבת הסוכה, כמובא בזוהר הקדוש שהסוכה נקראת "צילא דמהימנותא" היינו 'צל האמונה',

כלומר בזה שאדם מקיים מצוות סוכה כהלכתהּ הוא זוכה להתחזק באמונה. ולכן מיד אנחנו מתחילים

ספר בראשית שהוא שורש האמונה כנ"ל, ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים' הכול מדויק להפליא, כוח

מעשיו הגיד לעמו.

ואפשר שזה נרמז באות ב' של המילה בראשית, כלומר ב' הקניינים החשובים שצריך האדם לרצות 

לבחור ולהשיג ביחד בחיי חיותו והם: אמת ואמונה. הקניין הראשון הוא אמת, דהיינו לדבוק במידת

האמת במחשבה דיבור ובמעשה, כי חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, כמו שדרשו חז"ל: 'בראשית

ברא אלקים'  סופי תיבות: 'אמת'. מלמד שברא הקדוש ברוך הוא העולם באמת, כמו שנאמר (תהלים

קיט, קס): ראש דברך אמת (עיין בעל הטורים). ואולי זה גם נרמז במילה בראשית(=913) שעולה בגימטרייה

'חותמו הוא אמת'(=913), וזוהי האמת היא בחינת התורה, כמו שאנו אומרים לאחר שעולים לתורה: 

'תורת אמת נתן לנו'. ולכן רק היא שתהיה לו העצה הטובה והמושלמת לתקן ולישר את מידותיו כנ"ל.

ואילו הקניין השני הוא 'האמונה' השלמה בחידוש העולם, כלומר שהכול שלו ומאתו יתברך, וברצונו

מחדש מעשה בראשית בכל רגע ורגע. וזה שדרשו חז"ל (מכות כג): דרש רבי שמלאי: תרי"ג מצוות נאמרו

לו למשה וכו', בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה' (חבקוק ב, ד:). וזה שכתוב

(בראשית א, כז) "בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אלקים בָּרָא אֹתוֹ", בצלמו היינו מלשון צל, היינו כמו שאדם הולך ברחוב

ורואה את צלו כדמותו, כך הקדוש ברוך הוא רוצה שאדם ילך בדרך כצלמו וכדמותו, היינו בבחינת

אמת שהיא חותמו כנ"ל, והיא שמאירה לו את האור בתורה שיסודה האמונה כנ"ל.  

נמצא, שהאמת והאמונה הם יסוד מוסד של כל התורה והמצוות, וזולתם כל הבניין אינו יציב. ולכן,

יש לאדם להשתדל כל ימי חייו לקנות את ב' הקניינים הללו של האמת והאמונה, כי הא בהא תליא (זה

תלוי בזה), ולהחדירם משכלו ללבו, בבחינת (דברים ד, לט): "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ", שכן לא תספיק 

אמירה חיצונית בלבד "אני מאמין", אלא היא חייבת להיות בתוך הלב באמת ומתוך אמונה כנ"ל. ולא

בכדי התורה מסיימת באות ל', כמו שנאמר (דברים לד): "לעיני כל ישראל", ומתחילה בסימנא טבא באות

ב' של  'בראשית', כי בצירוף האותיות מתקבל 'לב', שבידוע שהוא האיבר העיקרי שמשפיע על כל שאר

האיברים בגוף ומחייה אותם, כי רק על ידי זאת יוכל להחיות את גופו לעבודתו יתברך ולהדמות לקונו,

וזה תורת כל האדם. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

                 פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

מי שיש לו אמונה - חייו חיים, אבל בלא אמונה חס ושלום אין לו חיים כלל; כי אין אדם שלא יעברו

עליו תלאות רבות והרפתקאות וצרות, כי אדם לעמל יולד, וכשיש לו אמונה, אפילו כשבאים עליו 

ייסורים וצרות חס ושלום יוכל לנחם את עצמו כי השם יתברך ירחם עליו וייטיב אחריתו, והייסורין

הם לטוב ולכפרה, כי כל מה שעושה השם יתברך הוא בוודאי לטובה גדולה; אבל מחקֳר שאין לו 

אמונה, כשבא עליו איזה צרה אין לו למי לפנות, ואין לו במה להחיות את עצמו, על כן אין לו שום

חיים כלל, מאחר שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה רחמנא לִצלן; אבל על ידי אמונה חייו טובים

תמיד כנ"ל (סימן אמת ואמונה, אות נז). 

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

                ולע"נ מרת-סבתי רחל ילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה