"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ. ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו. וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן" וגו' (בראשית ט,כ-כד). 'דריש עובר גלילאה: י"ג ווי"ן נאמרו ביין. "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם וגו' וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן"' (סנהדרין ע,א). מדוע נאמרו יג פעמים רמז ל-וי?- ניראה שזה רומז ליג מידות שהתורה נדרשת בהם. שנאמר על הדרשות: 'אמר רב ינאי: לא ניתנה דברי תורה חתוכין, אלא על כל דיבור שהיה אומר הקב"ה למשה, היה אומר לו מ'ט פנים טהור ומ'ט פנים טמא' וכו' (שוחר טוב תהלים יב), כך היין יכול לההפך לטהור או לטמא, לחיוב או שלילה, השאלה באדם לאן הוא מושך את היין. וכן, יג זה הגיל של חיוב המצוות, ונאמר: 'יצר הרע כיצד? אמרו שלוש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב... לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב' וכו' (אבות דר"נ טז,ב) כך שבזה מרמז על ההשפעה באדם בין יצר טוב ליצה"ר. לכן ממשיכה על זה הגמ': '"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" אמר רב חסדא אמר רב עוקבא, ואמרי לה מר עוקבא א"ר זכאי: א"ל הקב"ה לנח: נח, לא היה לך ללמד מאדם הראשון, שלא גרם לו אלא יין? כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה'. שעץ הדעת שיבש את דעתו של האדם, שגם קודם היתה לו דעה, אבל דעה ישרה, ולאחר החטא דעתו השתבשה בחטא, ולכן גם זה מרמז על השינוי שנעשה ע"י היין. לכן מובן שהגמ' בעירובין מביאה: 'א"ר חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח, כא) "וירח ה' את ריח הניחוח וגו'". אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים. יין ניתן בע' אותיות וסוד ניתן בע' אותיות, נכנס יין יצא סוד. א"ר חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר (משלי לא, ו) "תנו שכר לאובד וגו'". א"ר חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה, שנאמר (שמות כג, כה) "וברך את לחמך ואת מימיך" מה לחם שניקח בכסף מעשר אף מים שניקח בכסף מעשר, ומאי ניהו? יין, וקא קרי ליה מים, אי נשפך בביתו כמים, איכא ברכה, ואי לא- לא' (סה,א-ב). שמצד אחד מביאים את היין כמשובח ביותר, שמושווה לקרבן ודומה לזקנים, ויש בו ברכה. ומצד שני מובאת רעתו, שמטרתו שכר לרשעים (וגם ניחום אבלים זה קשור בצרה). שאין זה סותר, אלא תלוי באדם, כמו שמסיימת הגמ' שם: 'א"ר אילעאי: בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו, ובכיסו, ובכעסו'. נח כניראה חשב שהוא חיובי, ולכן חשב שיכול לשתות יין בצורה חיובית, אולם הוא טעה ולכן הדרדר וקרה מה שקרה. ניראה שלזה סמוך בפס' ל:“ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען, שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ" (ט,יח-יט). שרומז שכל העולם הושמד, ומימלא לא ראוי אז לשתות יין שמביא לשמחה. ואע"פ שנאמר שיין ניתן לניחום אבלים, כאן כיון שאין מי שישמור עליו, אז זה קרוב לידרדר (ואולי לכן מובא ניחום אבלים ושכר לרשעים, שזה יכול להיות קרוב לזה..). עוד ניראה שמובא במדרש רבה: 'ויחל נח איש האדמה- נתחלל ונעשה חלין. למה? ויטע כרם. לא היה לו ליטע' (לו,ג). שכיון שהיו לו כמה סוגי נטיעות, היה עליו להתחיל באחרים ולא ישר רק בגפן ולהכין יין, שבזה מתבטל בשתייתו מלנטוע. ולכן בזה נעשה התרחקות מהקדושה, כיון שבנטיעה זה דבקות בה': 'רבי יהודה ב"ר סימון פתח: (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלקיכם תלכו". וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא? אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): "בים דרכך ושבילך במים רבים" ואתה אומר "אחרי ה' תלכו ובו תדבקון"? וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה? אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה" וכתיב (דניאל ז, ט): "כורסיה שביבין דינור" וכתיב (שם, י) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי" ואתה אומר "ובו תדבקון"? אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הה"ד (בראשית ב, ח): "ויטע ה' אלקים גן בעדן", אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה. הה"ד "כי תבאו אל הארץ"' (ויקרא רבה כה,ג). מימלא בנטיעתו רק את הכרם בכדי לשתות, הוא מתרחק משאר הנטיעות, ובזה מתרחק מהקדושה, ולכן זה נהפך לרעה אצלו, שנעשה חולין במקום קדושה. עוד ניראה, שנאמר בבראשית רבה (שם): 'ומהיכן היה לו? אמר רבי אבא בר כהנא: הכניס עמו זמורות ונטיעות ויחורים של תאנה וגרופיות לזיתים, הה"ד (בראשית ו) "ואספת אליך”, אין אדם כונס דבר אא"כ היה צריך לו'. בפשטות מביא המדרש כמה דוגמאות למה כנס. אולם אולי בא לרמז במיוחד על תאנה וזיתים, שמזית עושים שמן להאיר אור. לעשות כעין בבריאת העולם שה' אמר "יהי אור", שהאור מבטא את הטוב: "..האור כי טוב" (בראשית א,ד) שזה קשור לצדיק (יומא לח,ב). ותאנה זה כנגד עלה התאנה שהסתיר מיצר העריות, שאנשי דור המבול היו פרוצים בעריות: '..דכתיב (בראשית ו, יא) "ותשחת הארץ לפני האלקים", ותנא דבי רבי ישמעאל: בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים' (סנהדרין נז,א). וכן: '"כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" א"ר יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל' (שם קח,א). ולכן כדי להתרחק מעריות הדגיש את התאנה. לכן עכשיו אחרי המבול, כיון שהיה השמדה מעריות, היה עליו להקפיד במיוחד על שתיית יין: 'דתניא, רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך: שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' (סוטה ב,א), וכיון שלא עשה כך ניכשל בזה, ונענש בהקשר כזה: '"וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן". רב ושמואל, חד אמר: סרסו, וח"א: רבעו ' (סנהדרין ע,א).