התבוננות בכתוב בתורה

 בדרך "מה עלי לעשות או להמנע מלעשות"

אורן ירון מס (אָיָ"ם)

כל הנכתב הנו על דעת אי"ם בלבד, 

ללא הסתמכות על פרשנים אחרים כלשהם. 

הנכתב אינו לשם הוראת הלכה למעשה, אלא רק לשם הבנת התורה ברוח: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל,יא-יד).

פרשת בראשית

[1] א,ד: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב: אור עדיף על חושך. ה' רואה באור דבר טוב, לכן גם לי האור טוב, ועדיף על החושך.

[1] א,כח: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.: חובה עלי לפרות ולרבות, ליישב את הארץ, לשלוט בדגה ובעופות ובכל חיה הרומשת על הארץ, וכן לאכול כל עשב הנזרע וכל פרי עץ הנזרע (פסוק כ"ט). החיה, העוף והרמש יאכלו "כל ירק עשב" (פסוק ל'), אף זה הצומח פרא ולא דווקא הנזרע. 

[1] ב,א: וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: טוב לשבות ממלאכה ביום השביעי בכל שבוע. כך עשה ה' – כך ראוי לי לעשות.

[1] ב.יא: וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב: לא כל זהב הוא טוב. זהב מארץ החוילה הוא טוב (פסוק י'). צבירת כל זהב – אינה בהכרח דבר טוב.

[1] ב,יח: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ: אל לו לאדם להשאר מבחירה לבד בלי אשה. כך רצה האל כאשר בראו. המציאות הרצויה היא: עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (פסוק כ"ד).

[1] ג,יז: כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ: אין לשמוע לקול אשתך כאשר היא מבקשת אותך לחטוא. יש לשמוע לקולה בדברים שאינם אסורים.

[1] ה,ג: ויקרא את שמו שת: טוב שהאב והאם יסכימו על שם בנם. חוה קראה לבנה בשם שת (וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת; ד,כה), וגם אדם קרא לו כך.

[1] ו,ז: אמחה את האדם ... מאדם עד בהמה, עד רמש ועד עוף השמים: על האדם להשתמש בבהמות, ברמשים ובעופות השמים. ה' ראה 'כי רבה רעת האדם בארץ' אך מחליט להשמיד יחד עם האדם גם את הבהמה, הרמש והעוף, כי הם נועדו לשמש את האדם, ואן אין אדם – אין להם זכות קיום.