פרידה מיש"ר (יצחק שמואל רג'יו):

סיכום מאמרו "תורה מן השמים" (בלשונו של יש"ר; הערות העורך - בסוגריים)

"זאת התורה אשר שם משה איש האלוהים לפנינו, היא אלוהית, כלומר ניתנה לו מאת הבורא מראשיתה ועד אחריתה ... אין הפרש בין קדושת פסוק 'שמע ישראל' לקדושת פסוק 'ותמנע הייתה פילגש'.

התורה כולה מעשה אלוהים, ולכן ההוגה בה יתענג על ה' ויקנה לנפשו החיים הנצחיים ... ואוכיח במישור בראיות נאמנות לקוחות מן השיקול המדעי הנטוע בנפש כל אדם, שגם השכל הישר ייתן עדותו על אמיתת קבלתנו שכל דברי התורה ממקור אלוהי יצאו, ולא מעשה אדם המה ... ואבנה הדרוש הזה על ששה יסודות נאמנות ... ואלו הן: א. הזמן אשר בו ניתנה התורה. ב. הלשון אשר בה נכתבה. ג. אופן נתינתה. ד. שלשלת הקבלה דור אחר דור. ה. קרבת אלוהים אל ההולכים בדרכיה. ו. יושר הדברים הנכללים בה.

אם נתבונן בששת הפינות האלה, נראה שכולן יעידון יגידון שתורתנו אלוהית, ועתה נדבר עליהן אחת אחת.

א.      הזמן אשר בו ניתנה התורה: ידוע שמתן תורה היה בשנת תמ"ח לאלף השלישי, וכשנחקור בספרי קורות העתים נמצא שבזמן ההוא לא המציאו עדיין בני אדם אותיות המכתב (לעמים היו רק הרוגליפים עם ציורים, וכן כתבי החרטומים בצורות ולא באותיות, ורובן בחרט ולא בכתיבה)... ברור הדבר שהבורא השפיע מרוח קדשו למשה ולמדו חכמת הכתיבה בכל תנאיה ואופניה וחוכמת דקדוק הלשון בכל כלליה, כדי שיכתוב על ספר את כל דברי התורה ויניחה מורשה לקהילת יעקב ... כי אמר שם 'כתוב זאת זיכרון בספר ושים באזני יהושע' ... (ומדוע לא לעיני יהושע?) ... לפי שמשה לבדו למד בעת ההיא חכמת הכתיבה מפי הגבורה ויהושע לא בא עדיין בסוד הזה.

ב.       הלשון אשר נכתבה בה התורה: לא כמקרה שאר לשונות העולם קרה גם ללשון העברית, כי כולם מעשה אדם המה ואנשי תבל המציאום כפי אשר הניעם ההכרח ... אבל הפך מזה קרה ללשוננו הקדושה, כי לא עברו עליה ימי הילדות והחיסרון, אלא ביום הִוָלדה הייתה כבר שלימה בתכלית השלימות והתיקון ... כי לשון הקודש אינה המצאת בני אדם אלא היא קדמה לבריאת העולם, ואל ה' דבר בה מראשית וילמדה בדרך פלא לאדם הראשון ... כי זה לשון הקודש (הוא) אב וראשון ליתר הלשונות בהיות רישומו ניכר בכל אחת מהן, גם גיזרת השמות: אדם מאדמה, קין מקניתי, שת מ'שת לי', נח מן 'זה ינחמנו' ... ועם שנעתקו הסיפורים ההם לכל לשונות הגויים עינינו רואות כי שמות העצם לא נשתנו, אלא הובאו אצל העמים כולם בלשון הקודש ממש: אדם, קין, נח ודומיהם, ובלשונותיהם לא יפלו עוד על השורשים שבסיפורים ההם ... וזאת היא הוראה עצומה על היות ראשית הנחתם בלשון הקודש שהוא הראשון שהשתמשו בו בני אדם ... וכן מה שקראוה 'לשון עברית' ... על שם עבר בן שלח שהיה צדיק ונביא ... וידוע שהאיש הזה היה קודם בנין המגדל (בבל), ובימיו היה 'כל הארץ שפה אחת' כעדות הכתוב, ולפי שבני עבר הטובים לא היו בין בוני המגדל ולא נכללו בעונש ההוא, כן הלשון שבה היו מדברים בני עבר נשארה על מתכונתה ... אנו למדים שלשון הקודש קדמה לבלבול הלשונות ולגודל מעלתה נשארה בלי בלבול ושינוי.

ג.       אופן נתינת התורה: במעמד הר סיני הנבחר היו שש מאות אלף איש מלבד הנשים והטף, וכולם שמעו באזניהם קול אלוהים חיים מדבר מתוך האש ... וקבלו בשמחה עול תורה עליהם ... אחרי המעמד ההוא ראו שעלה משה אל ההר ויהי שם ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה, וברדתו ראו כל העם כי קרן אור פניו ... לכל המעלה הזאת הגיע איש האלוהים רק בעבור התורה  ... אם כן אמת הדבר שהתורה הזאת היא אלוהית מצד אופן נתינתה.

ד.       שלשלת הקבלה דור אחר דור: יש בידינו להוכיח אמיתת קבלתנו איש מפי איש באין הפסק ... כי מימות משה  רבינו עד עזרא הכהן מפורשים אנשי הקבלה בכתובים, וממנו ואילך ... הגאונים והרבנים ... וכולם קבלו זה מזה ... יש להוציא ראיה ניצחת על היותה אלוהית.

ה.      קרבת אלוהים אל ההולכים בתורת ה': אין ברור יותר להמון ממה שישיגו בחושיהם ... בכל דור ודור ההולכים בתום וביושר אחרי תורת משה ניצולו ממוקשות רעות בדרך פלא ... ולכן הנוהגים בדרכיה הם אנשי אלוהים ושרי קודש.

ו.        יושר הדברים הנכללים בתורה: תוכן התורה עצמה ... מעידין על עצמן שהם מפי עליון ואי אפשר שיהיו מדעת אדם ... ונוכיח אלוהיות התורה הן מצד הסיפורים, הן מצד הידיעות, הן מצד העתידות והן מצד המצוות והמשפטים שבאו בה:

ו-א. מצד הסיפורים: מי יגיד לו, דרך משל, מה נברא ביום הראשון, שני, שלישי וכו' מן הבריאה ואז לא היה עדיין אדם בעולם ... גם איך ידע ששרה צחקה בקרבה והיא עצמה כחשה בדבר...

ו-ב. מצד הידיעות: התורה צוותה שיהיו מועדי ה' תלויים בסיבוב הירח וגם במהלך השמש ... עוד מן הידיעות שאין בכוח בן אדם להוציאם מדעתו הוא עניין הבהמות הטהורות והטמאות  ... כל מלאכת מחשבת ומעשה אומן נתן הקב"ה בלב בצלאל ואהליאב ... מעשה הזכוכית הלבנה ... באמרו 'ושפוני טמוני חול' ובלתי נודע לזולתם ... הרי המצאת הזכוכית מן התורה ... עבודת האדמה למדנוה מקין ומנח ... הזריעה הטחינה ... כלי זין למלחמה ... עשיית שופר תרועה וחצוצרות כסף ... חפירת הבורות ... שריפת הזהב ופירורו ... ההנהגה המדינית הייתה בתכלית השלמות ביוסף ... התורה הקדושה גילתה כל סתום בפירושיה האמתיים.

ו-ג. מצד העתידות: הדברים הכתובים בה נתקיימו ויצאו לפועל כמה מאות שנים אחר מיתת משה ... עד התיקון הגדול שיעשה ה' באחרית הימים כשיחדש בנו לב טהור ורוח נכונה... גם ציווה שבכל הדורות העתידים כל זמן שבית המקדש קיים לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן לבית לוי ... הודיעו בנבואה שלא ייכרת זרעו של אהרן לעולמי עד.

ו-ד. מצד המצוות והמשפטים שבאו בה: ואין דבר נפלא מזה לצוות תורה אחת ומשפט אחד להמון מבני אדם בלי מספר ותעמוד לדורי דורות בלי שינוי וחילוף ... וכל בר דעת יודה שאין בכוח שום אדם להנבא ולכתוב על ספר עתידות כאלה היוצאות ממנהגי הטבע.

התורה קצרה מאד במליצותיה היקרים, ובכל מילה ומילה נרמזים תלי תלים של הלכות ודינים הנדרשים ממנה ... ומכל אות ואות יוצאים תולדות יקרות, או לעניין דינא או לעניין מוסר השכל או לעניין סודות נעלמים.

מכל הדברים האלה אתה למד איך דברי התורה מעידים על עצמם שהמקור אשר ממנו יצאו הוא מקור אלוהי  ... הנה בהיקבץ כל הבחינות בלב החכם ובהצטרפם יחד לראיה כללית ... ויודה ויאמין בשמחה ובטוב לבב כי רק מאתו יתברך תצא תורה ודבר ה' מן השמים".

עורך: אורן ירון מס (אי"ם), אסרו חג שמיני עצרת, תשע"ז, ק"ק דולב.