"ויאמר ליוסף הנה אביך חולה" (מח, א)

הפרשנים עומדים על הקושי, שלא כתוב בפסוק מי אמר  ליוסף שאביו חולה. הקושי כפול, שכן גם בפסוק ב, כתוב "ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך", בלי לומר מי המגיד. קושי נוסף הוא, שאם יוסף ממהר להגיע ליעקב, אין צורך (ואולי גם אין זמן) שמישהו יספר ליעקב שיוסף מגיע.

דבר זה רומז להתערבות אלקית: ה' הוא שהודיע ליוסף על מחלת יעקב, והוא שהודיע ליעקב על ביאת יוסף (כמו אהרן הכהן, שהיה עושה שלום בין אויבים ע"י שאמר לכל אחד בנפרד, באותו זמן, שחברו רוצה להתפייס - אבות דרבי נתן, פרק יב, אות ג). והיתה לכך מטרה חשובה: הרי יעקב היה חלש מאוד, לקראת מותו (שהרי עוד לפני כן נאמר "ויקרבו ימי ישראל למות" [מח, כט], ואז יעקב דאג לקבורתו בא"י), והיה עלול להסתלק מן העולם בלי לברך את בניו. כדי שיהיה ליעקב כוח לתת את הברכות לבניו (וכן לבני יוסף), הביא ה' את יוסף אליו, ודבר זה נתן כח ליעקב, כמו שכתוב בפסוק ב "ויתחזק ישראל וישב על המטה".

במציאות זאת, יעקב הגיע לדרגות רוחניות גבוהות, ואף חשב שיוכל לגלות לבניו את הקץ (רש"י מט, א); אלא שה' מנע זאת ממנו, משום שמטרת החיזוק של יעקב היתה כדי שימסור את צוואתו הרוחנית לבניו ולכל הדורות.

ואכן, מיד לאחר שסיים לתת את הברכות, נפטר מן העולם, כמו שכתוב: "ויאסוף רגליו אל המטה ויגוע" (מט, לג), מפני שהיה חלש מאוד ועמד למות עוד לפני כן, לולא הכוח המיוחד שנתן לו ה' כדי שיוכל להעניק את הברכות לבניו. אפשר להבין בכך גם את דברי חז"ל "יעקב אבינו לא מת" (תענית ה ע"ב) - ביום הזה, היה אמור כבר למות, וה' החיה אותו בצורה נסית כדי שיוכל לברך את בניו.