"ישימך אלקים כאפרים וכמנשה" (מח, כ)

ספר בראשית מלא בריבים בין אחים, החל מרציחת הבל בידי קין. פעם אחר פעם האח הקטן תופס את חלקו של הבכור, מה שגורם לקנאה. דוקא בין אפרים ומנשה לא נוצרה קנאה, למרות שיעקב העדיף את אפרים הצעיר. בכך באו על תיקונם כל הריבים שבין אחים שבספר בראשית, ובכך בא לסיומו ספר בראשית, ומסתיימת תקופת ההתפתחות הרוחנית שבו.

אפשר לייחס את התנהגות מנשה, לפחות באופן חלקי, למעשיה של סבתו רחל, שמסרה את הסימנים ללאה והקריבה את נישואיה עם יעקב, כדי למנוע צער מאחותה.

התנהגותו של מנשה סללה את הדרך למה שיוסף מוחל לאחיו על מכירתו (נ, יז-כא), וכן למה שיבוא בתחילת ספר שמות, שאהרן שמח בהצלחת משה, אחיו הצעיר, כמו שמעיד ה': "וראך ושמח בלבו" (שמות ד, יד).

אם כן, המברך את בניו בברכת "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה" מתכוון לומר שבניו יוכלו לגבור על קנאה בין אחים, כשם שעשו זאת אפרים ומנשה.