"וישת על ראש אפרים" (מח, יד)

לכאורה, יעקב היה יכול לברך את נכדיו בלי להניח את ידיו על ראשיהם. אפשר לתת כמה סיבות לכך שבכל זאת הניח את ידיו עליהם:

א) כפי שאסביר בפסוק יח, היה חשש שמנשה יקנא באפרים בגלל העדפתו. לכן יעקב הניח את ידיו על ראשיהם, כדי שיוכל להרגיש מתוך המגע הפיזי האם אמנם מנשה נוטה לקנא, והוא הרגיש שאין לו נטייה כזאת.

ב) ע"י המגע הפיזי בין יעקב לביניהם, הוא חיבר בין מנשה לאפרים, מה שתרם לאהבה שביניהם, וכך הם התגברו על כל נטייה לקנאה.

ג) הברכה לא נועדה להביא הצלחה לאפרים ולמנשה, אלא הברכה היתה שאחרים יראו את הקשר שביניהם, ויקבלו השראה ממנה, ואף יברכו את בניהם להיות כמותם. לכן הברכה ניתנה תוך יצירת קשר ביניהם ע"י המגע הפיזי של יעקב עם שניהם.